הייתי שם
לא ישבתי בקהל. הייתי איתם מאחורי הקלעים. כל העובדים שם היו לחוצים תחת ויוסי ודניאל (האיש סאונד) אמרו לי שבדרך-כלל זה הרבה יותר גרוע. יצפאן, איש גדול מכל הבחינות, נראה גם הוא מרוט עצבים וכשהתחיל השידור, הבנתי למה- בחדר בקרה הבמאי לא הפסיק לצעוק לו באוזניה מה לעשות. אם הייתי במקום יצפאן, הייתי ודאי חוטפת התמוטטות עצבים וצורחת באמצע השידור "טוב, די כבר!". יוסי ואני התיישבנו במין ספסל כזה עם טלוויזיה קטנה ומיקרופון וניסינו לראות אם יצפאן שומע אותנו. אמרנו לו לזוז ימינה וכאלה אבל הוא לא זז
![Smile :) :)]()
בסוף התכנית הם עלו ואני התיישבתי עם מיכל בשני כיסאות בקהל שנראו כאילו היו מוכנים לנו כבר מראש. ואז יצפאן אמר לכולם להישאר כי יש הקלטה למחר עם המיה הזאתי, כוכבת המורדים, שמתחילת הערב אבל במיוחד מאותה נקודה ספציפית, התחילו להציף את האולפנים בנות טיפש עשרה מתבכיינות ומצווחות. לסיכומו של עניין- היה סבבה הרבה יותר מהיום שלפני כן ורב התודות על כך מגיעות ליוסי ודניאל.