הנה אני פה...
קבלתי שחרור היום מכיוון שהיתה אזכרה לאבי. אתמול היה מתיש. הגעתי לבקו"ם ב8 וחצי ועליתי על אוטובוס, משם נסענו ללשכת הגיוס ועברנו את כל הצילומים, חיסונים, בדיקות וחתימות למניהן. את חברתי שעלתה על אוטובוס אחד לפניי ראיתי כבר עם מדים בשעה 12 [זה היה הלם מוחלט חח]. אני קבלתי את המדים רק בסביבות 5 וחצי[!!]. ב6 וקצת עלינו על האוטובוס והגענו לבסיס. הבנות במחלקה שלי ממש חמודות. שהגענו כבר התחילו להתנהג אלינו כמו חיילות.. כן, דיסטנט פשוט מטורף!! זה שעשע בהתחלה, בעצם-זה עדיין מצחיק. חילקו אותנו לצוותים אבל הם לא קבועים וביום ראשון כבר יחלקו אותנו לצוותים אחרים, למרות שאותן בנות מהצוות הראשוני הן גם אלה שיהיו איתי בחדר. בנות ממש מתוקות. הכי מבאס אותי שכנראה תתחלף לי מפקדת, אלא אם כן הלוואי יצא לי להיות איתה גם בצוות החדש. כמובן שגם היא קשוחה וצורחת חח... כמו כולם שם אבל יש לה פנים כאלה מתוקות [היא רשומה אצלי בפלאפון כ"המפקדת האיסלנדית" כי יש לה עיניים גדולות ואף קטן] חח, אי אפשר להיות אנטי כלפיה. היה היום קטע שהיא נתנה לנו שחרור של 20 דק' ואז פניתי אליה בהקשב המפקדת ואז היא הסתובבה אליי שהיא נושכת את השפתיים מנסה להסתיר את החיוך שלה. עוד מישהי ראתה שאחרי שהיא שלחה אותנו להסתדר בשורה היא צחקקה עוד פעם. איזה תפקיד קשה זה להיות מכ"ית. היום היא היתה ממש חמודה היא אמרה לשתי בנות לעבור למדי א' וללוות אותי לתחנה. ובכל פעם שאני יורדת או עולה ומחליפה אוטובוס להתקשר אלייה... ככה עד שהגעתי הביתה. בטלפון אני אומרת לה:'המפקדת יש לי שאלת בירור, גם בטלפון אני צריכה להגיד "כן המפקדת, הקשב המפקדת?'" ואני שומעת שהיא צוחקת!! "לא עדי, בלי הקשב". קמנו היום ב6 ועשרים. היום בבסיס עבר ב20 שניות. כי כל פעם הריצו אותנו להסתדר ב20 שניות עד שפתאום אנחנו מסתכלות על השעונים ואנחנו רואות שכבר 11. שהייתי שם הייתי בבאסה כי רציתי הביתה ושהגעתי הביתה כ"כ צחקתי על מה שהיה שם.. חח אז אני חושבת שזה אומר שהכל בסדר לא?.