../images/Emo106.gifמשה איבגי../images/Emo106.gif
משה איבגי (נולד ב-29 בנובמבר 1953) - שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי. נוסף על היותו שחקן עטור פרסים ושבחים, הוא נחשב לאחד המובילים בתחומו בארץ. פרטים אישיים נולד במרוקו, בשנת 1953. כשהיה בגיל ארבע, עלתה משפחתו ארצה. תחילת קריירה לאחר שרותו הצבאי, החל ללמוד משחק ותיאטרון בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. כשסיים את לימודיו בסטודיו למשחק, הוא פנה לכיוון קריירה תיאטרונית. קריירה קולנועית הוא כיכב בסרטי קולנוע רבים, מפאת אורך הרשימה הארוכה, מצוינים רק חלקם (כלל רשימת הסרטים והדרמות הטלוויזיוניות בהן כיכב, מופיעות ב"פילמוגרפיה" של השחקן בערך זה). ב-1980 כיכב לראשונה בסרט קולנוע עלילתי בשם "כוכב השחר" לצידם של: אלון אבוטבול, גברי בנאי ואחרים. בשנת 1982 כיכב בסרט הקולנוע, בבימויו של ינקול גולדווסר "מתחת לאף". הסרט עסק בסיפורם האמיתי של פושעים קטנים שגנבו כספת מתחנת משטרה. בסרט זה שיחק לצד אורי גבריאל. צמד הפושעים שמוצאם המזרחי ותרבותם המזרחית ניכרים בהם, זכה לאהדת הקהל והביקורות, והשתתף בפסטיבל הקולנוע בצרפת. באותה שנה החל להשתתף גם בסרטי בורקס כ"אדון ליאון" (1982) לצד זאב רווח, "קונילמל בקהיר" (1983) לצד מייק בורשטיין. מאמצע שנות השמונים, הוא החל להשתתף בהפקות הוליוודיות ובינלאומיות, ביניהן: "השגריר" (1985) בבימויו שלג'יי לי תומפסון, לצידם של רוברט מיצ'ם ורוק האדסון, בסרט הקצר "סרט לילה" (1986), (וזכה בפרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל בינלאומי לסרטי סטודנטים בבריטניה), "עד לאזור לחימה" (1987) לצד כריסטופר ווקן, "אהבה גנובה" 1987 לצידו של טום הנקס וסרטים אחרים. באותה שנה שיחק בסרט הקרב על הוועד. בשנת 1988 שחק לצד קרן מור, בסרט הקומדיה "שורו" של הבמאי שבי גביזון. בספטמבר אותה שנה נערך טקס פרסי האוסקר הישראלי הראשון, ועל משחקו ב"שורו" זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר, ובכך היה לשחקן הראשון שזכה באוסקר ישראלי, לצד הסרט עצמו שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. בשנת 1991 שיחק בתפקיד השבוי הישראלי בידי אש"ף במלחמת לבנון המוצא שפה משותפת עם שוביו, על רקע רצונו לראות את משחק גמר הגביע במונדיאל של שנת 1982 בסרט "גמר גביע" לצידם של מוחמד בכרי, בסאם זועמוט ואחרים, שביים ערן ריקליס. על משחקו זכה בתואר "השחקן הראשי הטוב ביותר" בפסטיבל ירושלים. בשנת 1993 השתתף בסרט ההוליוודי "THE MUMMY LIVES" בבימויו של גרי אוהרה ולצידם של: טוני קרטיס, מוסקו אלקלעי ואחרים. בשנת 1995 השתתף בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'" בו גילם דמות של בעל תחנת כבלים פיראטית, שאהבתו לצעירה יפה המגיעה לשכונה מביאה אותו עד לאישפוז פסיכיאטרי. על תפקידו זכה בפרס אופיר כ"שחקן הראשי הטוב ביותר" ובפרס ב"פסטיבל הקולנוע של גרמניה". בשנת 2002 עזב לארצות הברית והשתתף בסרטו של דייוויד מאמט "ספרטאן". עם שובו לארץ בשנת 2004 השתתף בסרט "מטאליק בלוז" עליו זכה בפרס אופיר שלישי, לשחקן משנה. בשנת 2005 גילם את איש המוסד מייק הררי בסרט "מינכן". קריירה טלוויזיונית ב-1981 שיחק בדרמת הטלוויזיה "אינדיאני בשמש", אותה ביים הבמאי זוכה פרס ישראל רם לוי על פי סיפור מאת אדם ברוך. בדרמה זו שיחק לצד רמי דנון. ב-1982 שב לשחק בתפקיד דומה בדרמת הטלוויזיה "גבי בן יקר" שביים אורי ברבש העוסקת בצעיר ממשפחת מצוקה המנסה למצוא את עצמו במהלך שירותו הצבאי. בדרמות אלה גילם לראשונה את הדמות שהפכה להיות מזוהה עמו של הישראלי המזרחי, אך הוא הוסיף לדמות זו מימד אנושי ואיכותי שלא נמצא לה עד אז בתרבות הישראלית, מעבר לקריקטורה של סלאח שבתי וסרטי הבורקס. ב-1983 הופיע לראשונה בתוכנית הטלוויזיה ההומוריסטית "זהו זה", כאשר הנחה את התוכנית מספר פעמים. בשנת 1987 שיחק בדרמה הטלוויזיונית "לחם", לצידם של רמי דנון, אתי אנקרי, עמוס לביא ואחרים. כמן כן השתתף בסדרות כ"פרנקו וספקטור" (2003), בה שיחק לצד רונית אלקבץ, "סיבת המוות - רצח" (1999), "דו"ח איבגי - סוויסה" (1999) שהייתה מעין יומן תרבות בו יצאו איבגי ומאיר סוויסה למקומות מעניינים וסיקרו את שמצאו בדרכם. בשנת 2005 השתתף בסדרה "משפחת קמיצ'לי, תוכנית אירוח, על פי פורמט בריטי בשם "משפחת קומאר", שבה שיחק בתפקיד אב משפחה מזרחית המארח אורחים בביתו. בשנת 2005 החל להופיע בסידרה של פרסומות לחברת ביטוח בטלוויזיה וברדיו בהן שיחק דמות עממית בשם "דוד הכי - טוב", המהווה מעין פראפרזה על הדמויות ששיחק במהלך השנים בקולנוע. קריירת התיאטרון השתתף בהצגות בתיאטרון החאן, התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה במגוון תפקידים, כ"יוחנן צינגרבאי" במחזה "סוחרי הגומי" מאת חנוך לוין, ובמחזה על פי אנטון צ'כוב "הדוד וניה", ואף "ג'ורג'" במחזה "על עכברים ואנשים" של ג'ון סטיינבק שהועלה בשנת 1998 בתיאטרון בית לסין. בשנים 2001 - 2002 הופיע במופע יחיד שנקרא "חשבונית הנפש". החל מפברואר 2007 מופיע איבגי בהצגה של תיאטרון גשר, "הבן הבכור", שלשם תפקיד זה נדרש ללמוד רוסית. משפחתו נשוי לאורית סיילס ואב לשחקנית דנה איבגי, שלצידה שיחק במספר סרטים. אחותו היא הבמאית והשחקנית רונית איבגי, מקימת "קבוצת התיאטרון המרוקאי" המעלה בישראל הצגות קלאסיות (כ"הקמצן" של מולייר) בשפה המרוקאית, ואף שיחקה לצידו בפרסומות "דוד הכי-טוב".