קשה לי לענות לך, אלא להיאחז בעובדה
והיא שלא מכירים נקודה. את רווצה שאשקר אותך ואגיד לך שכן מכירה ? לגבי ה"סמטוכה" פשוט הדגמתי לך בשורה של "מוסיקות" שהיו במקביל לתקופת זוהר (בטח שחלקן קדמו לו וחלקן המשיכו אחריו...) ושעניינו את האוזן שלנו יותר. "הטורקי" היה רק הדגמה לשפה שאינני מכירה זה גם היה יכול להיות "סיני". כל הדיון הזה מעלה בזכרוני 2 סיפורים מן העבר הרחוק רחוק רחוק שלי. תרצי תקראי לא תרצי - זריתי מילותי לרוח. אחרי הטירונות הציבו אותי בבסיס חיל הים על הכרמל בחיפה. (עברתי שם לפני מס' שנים, הבסיס כבר לא פעיל...). בימים ההם לא היו מנילות ולא ידעו לאן מציבים אותנו. יום-יומיים לפני תום הטירונות היה ראיון קצרצר אצל קצין המיון ואז נחרץ גורלך. בימים הראשונים לבואי לבסיס לא היה "מה לעשות איתי" ודחפו אותי לכל מיני תפקידים (דווקא לא סיידתי...). אמרו שאעמוד בש.ג. עם השומר. ב- 21.00 מביאים אולי לשער ו"משדכים" אותי למח, שממש לא נראה לי מלאך. הוא לא מתייחס אלי ומדבר שעות בטלפון...... בשפה, לא רק שלא מובנת ולא מוכרת, אלא משהו היה לי מוזר שבמוזר...... כשסיים לדבר, פנה אלי וחייך. שאלתי אותו "באיזו שפה דיברת?" ענה לי "טו-טור-ררק-ק-קיתת" חשדתי. החלפנו עוד משפט או שנים - ואז הכל התברר לי, הבחור פשוט מגמגם, אז גם הטורקית שלו מגומגמת.(הבנתי זאת מהעברית...) אז זה היה המפגש הראשון שלי עם טורקית. ביום אחר העבירו אותו לעבוד בשק"ם, לעזור לויקטור השק"מיסט. מה הוא נותן לי לעשות? "הנה דלי וסמרטוט ומברשת, תנקי את הריצפה, אבל לא סתם למרוח, אלא קרצפי עם המברשת." אני לא עצלה ולא מפונקת. אומרים לי (הוא היה רב"ט, בעל דרגה גבוהה) אני ממלאת פקודות. הרדיו - בפול ווליום ויותר מזה , החלונות רועדים מרוב חוזק. המוסיקה - הכי "אהובה" עלי - אום כולתום ועבדול ווהאב..... אני, כורעת על ברכי לצורך שפשןף הבלטות, מזדקפת לרגע ופונה אליו כשהוא עומד מאחורי דלפק המכירה ומסדר את הוופלות ביקשתי "ויקטור, אתה יכול להחליש קצת בבקשה?" נו, הבנזונה גילה את נקודת התורפה שלי. מה פתאם החליש.... אז את רוצה שאזכור מוסיקה מזרחית לטובה ? יש זכרונות שלא נמחים גם אחרי כ-40 שנה.