ביום רביעי ביום הורים - דקל בכיתה א
המורה מספרת שהילדה מאוד חמודה ושמאוד השתפרה גם בהתנהגות וגם בהכנת שיעורים. עדיין יש לה בעיה של ריכוז וזה מקשה עליה בתרגילי חשבון והיא עדיין מפטפטת בזמן שצריך לעשות את המשימות בחוברות בכיתה ובגלל זה היא מגיעה הביתה עם שיעורי בית, כשלמעשה לא צריך להיות לה. טוב, מדברים עם הילדה, המורה נותנת לי את דף ההערכה שלה עם הציונים ואז אני שואלת את הילדה אם יש משהו שהיא רוצה לשאול את המורה או להגיד לה לגבי הכיתה, השיעורים, החברים - שזאת ההזדמנות שלה להגיד אם יש משהו שמציק לה או שהיא רוצה לשאול. אז בלי שום בושה או מבוכה, דקל מסתכל למורה בעיניים ומסבירה לה מה שהסבירה לא מזמן לאבא שלה זה לא ציטוט מדויק אבל זה הלך בערך ככה: דקל: את יודעת שהמורות בדרך כלל מחייכות אליי ורק את ממש קצת פעמים מחייכת אלי... המורה: לא בהלם אבל קצת מופתעת: אני לא שמתי לב אבל עכשיו שאמרת לי אני אשים לב לזה יותר ואני מבטיחה להשתדל לחייך אליך יותר ובואי נעשה עסקה. את תתרכזי יותר, לא תפטפטי ותעשי את המשימות ואני אשים לב ואחייך יותר. הייתי ממש מופתעת מכמה שהילדה אמיתית וכנה ולא חוששת להגיד למורה. אני לא הייתי פונה למורה ואומרת לה ישירות את מה שהילדה אמרה אלא הולכת ליועצת או למנהלת להגיד, כשבעצם זה משהו מאוד פשוט שבאמת צריך להיסגר בין הילדה למחנכת שלה.
יש לי ילדה מאוד חכמה
מוזמנות להעלות כאן כל מיני דברים שהגאונים והגאונות שלכן עשו ואמרו השבוע. בגן, בבית הספר, בבית, בגינה... תמיד יש איזה משהו מעניין כמו אוצר מילים מיוחד
ילד בן שלוש שכבר קורא... ילדה שמוכשרת בציור בצורה יוצאת דופן לגילה... לא חסרות דוגמאות. אז יאללה, תשוויצו!!! ושיהיה בלי עין הרע
