../images/Emo41.gifממשיך דיון ששקע
היום לראשונה נכנסתי לפורום, ושזפתי עיני במאמריו וקישוריו. ליבי התמלא חדוה אמיתית, עד שנתקלתי בתגובות הצורמות לדיון הקצרצר הזה. "צדק", "מוסר", ו"הגינות" חובקים בתוכם דרישה אינהרנטית לאי אפליה, לקבלת החלטות על בסיס אובייקטיבי, לשקילת האינטרסים המעורבים של שני צדדים או שתי אפשרויות על פי מהותם - לא על פי זהותו של בעל האינטרס. כאשר ג'פרסון, כמתואר במאמר ההוא, נאבק למען "זכויות" ו"חופש" - אך הוציא מחוץ למשוואה אנשים על בסיס צבע עורם - היה זה חוסר עקביות, היתה זו אפליה. באופן זהה, מינם הביולוגי של המושאים המדוברים - בעלי חיים - אינו פרמטר רלוונטי לזכאותם להתייחסות מוסרית. איזו תכונה היא זו המזכה בכך שינהגו כלפיך במוסריות, שיתחשבו באינטרסים שלך לחיות, ולא לסבול, באופן שוה? מסופקני אם אמצא בפורום הזה מתנגדים לקביעה שאת ההגנה הזו על הזכות הזו במרחב האוכלוסיות האנושיות יש לתת לכווולם: אם הם יפים או מכוערים, אם הם טפשים או חכמים, אם הם תינוקות בני יומם, או קשישים, אם הם בני עם זה או עם אחר, זכרים ונקבות, בריאים, חולים, נכים פיזית, נפשית או מנטלית; ואפילו.. אפילו אם הם נהגו במישהו בחוסר הגינות, חוסר מוסריות - ואף נשפטו על זה. גם אם הם גנבו. ובעיני המתנגדים לגזר דין מוות - אפילו אם רצחו. אפילו אז - אין הם הופכים משוללי זכויות. הם נענשים - אך עדיין חייהם ומהותם אינם הפקר. קל להראות מהדוגמות לעיל, כיצד המכנה המשותף הרלוונטי לכאורה "לזכאות שינהגו בך במוסריות" שהציג Azazel בהודעתו אינו באמת הקריטריון הרלוונטי: זו לא היכולת לנהוג במוסריות, שכן - תינוקות בני יומם, ילדים, ואנשים מסויימים בעלי פגיעות מנטליות קשות - אינם מסוגלים, ואינם נוהגים ב"מוסריות" או ב"הגינות" - ובכל זאת איש לא יטען לאי חבות מצידנו לנהוג בהם במוסריות. רוצה לומר: הגם שאינם קבלנים מוסריים - הרי שהם פציינטים מוסריים. במקרה של פושע שגנב או רצח - הרי שגם אם יש לו/ה יכולת לנהוג במוסריות - הרי שבחר שלא לעשות כן - ובכל זאת - אין זה מבטל מכל וכל את חבותנו המוסרית כלפיו. הוא נענש - אך ברור שאין הוא הופך לרכושו של אף אחד. אינינו מטילים בו מומים, אינינו מנצלים את גופו לייצור דברים שונים (אולי אינו יכול לייצר חלב - אבל הוא יכול גם יכול, לדוגמא, "לשמש" לנו לייצור נוגדנים כנגד הכשת נחש). הוא יכול היה "להביא לנו תועלת" בהרבה דרכים - ובסוף חייו (היזום?) יכולים היו חלקים מגופו להביא לנו תועלת נוספת. ובכל זאת - אין אנו עושים זאת - משום שאף על פי כן ולמרות הכל - גם כלפיו יש לנו חבות מוסרית, והעונש - צריך להיות להיות פרופורציונלי. מדוע, אם כן, בעלי חיים עוברים את אשר הם עוברים תחת ידינו? דוקא הם, שהינם פציינטים מוסריים ולא קבלנים מוסריים - "זוכים" לגזר הדין הקשוח ביותר - ועל לא עוול בכפם. ובאופן גרוטסקי ממש, אנחנו פוגעים ומנצלים בבעלי החיים עדינים ביותר כפרות וכבשים. באופן פשוט יותר, ניתן להראות שאפילו אינסטינקטיבית - יש בכולנו את הידע שבעלי חיים הם פציינטים מוסריים - אך אנו מדכאים את האינסטינקט הזה מטעמי תועלתנות גרידא. אני מניח, שכולנו נסכים, שלהכות כלב "סתם ככה", או לשרוף לו את הזנב, או לקשור אותו לעשות ממנו מטרה לאבנים - זה לא מוסרי. למה? כי יש לנו חבות מוסרית כלפי הכלב. כי האינטרס שלנו ב"הנאה" (ויש כאלה שזה דוקא מאוד מהנה אותם) - אינו יכול בכלל לעמוד מנגד אל מול האינטרס הבסיסי הרבה יותר של הכלב שלא להפגע ולסבול. מטעמים לא ברורים - עדיין האינטרס הזה נעלם כלא היה כאשר בני אדם רוצים שווארמה. וזה - מוביל אותי לטענה השניה שהעלה Azazel: "זכותנו לפעול לשימורנו כמין", או שימורנו העצמי. אין זה נכון לומר שמוצרים מן החי הינם צורך ביולוגי של האדם. חתול אינו יכול לשרוד על תזונה ללא מוצרים מן החי. הדבר המובהק ביותר לכך הוא שללא תזונה המכילה בשר - מתפתח אצל חתול מחסור בחומצת האמינו טאורין, דבר המוביל לתסמיני קשים של ניוון עצבי, עיוורון, ומוות. עבור בני אדם - אין זה המצב. צמחונים וטבעונים הטורחים על תזונה מאוזנת - חיים טוב ובאריכות ימים, ובריאותם על פי מחקרים מסויימים אף טובה יותר משל אוכלי בשר. זאת - כמובן בתנאי שהם לא צמחונים מהסוג שאוכל "צ'פס ושניצל" בלי השניצל. עם תזונה כזו - ברור שיפתחו חוסרים תזונתיים. השאלה של הפרק אינה "האם אפשר - לעשות כן" - אלא "עד כמה רוצים". מכאן נובע, שלא עומדים כאן על הפרק שני אינטרסים קיומיים - אלא, האינטרס הקיומי של בעל החיים, אל מול ההעדפה/החדווה של אנשים מסויימים לטעמה של שווארמה. העניין הוא שאין בכך כל מידתיות, שכן בכל צורות הניצול והדיכויי לגווניהן - היתה הנאה חבויה של המנצל מהמצב - ועדיין אין הן עומדות במבחן הצדק. יתר על כן - אם שימורנו כמין כל כך חשוב לנו - הרי שדוקא על שום כך אל לנו לצרוך תזונה מן החי, שהיא במהותה בזבזנית יותר, ומזהמת יותר את הסביבה - יותר מכל סוג גידול אחר, ומילת המפתח כאן היא אי השימור של ביומאסה. אם שמאלנות משמעה שיוויון, אם שמאלנות משמעה צדק, אם שמאלנות משמעה עמידה על האינטרסים של אחרים בהתאם לבסיסיותם ומשקלם האובייקטיבי - ולא על פי מוצאם האתני/מיגדרם או כל קריטריון לא רלוונטי אחר - הרי ששמאלנות היא גם מאבק למען האוכלוסיה המדוכאת ביותר עלי אדמות נכון למילניום השלישי. הקורבן - עתה - כמו בימים עברו: חלש יותר, נתפס כ"נחות" - ועל כן ה"סבל שלו פחות חשוב", כמו גם כל האינטרסים האחרים שלו - ולו הבסיסיים ביותר. בעבר ניהלתי את פורום זכויות בעלי חיים כאן בתפוז. ברור לכם, בוודאי, שהנושא קרוב מאוד לליבי. מצוקותיהם של בעלי החיים - כמו גם העוול שעושה להם המין האנושי - ברורים לי כפי שמצוקותיהם של שלל אוכלוסיות אנושיות מדוכאות ברורות לכם. איני תוקף, אך ברצוני להבהיר נקודה: העיוורון המוסרי והטעם הרע של תגובה כמו "המממ... שווארמה" - הוא בדיוק אותו עיוורון מוסרי וטעם רע כמו של תגובה כמו "המממ... שפחה שחורה/זונה רוסית/השלם את החסר". זו - כמו זו - מעידה על כך שהמושא אינו מישהו - אלא משהו להשתמש בו. הצצה באומנות הכתובה והמצויירת של לפני מאתיים שנה בארה"ב, המתארת את הכושים כ"חיות" - מבהירה את השקילות בין הדברים. רק טוב, ושנה טובה וטבעונית לכולכם שי משולם
היום לראשונה נכנסתי לפורום, ושזפתי עיני במאמריו וקישוריו. ליבי התמלא חדוה אמיתית, עד שנתקלתי בתגובות הצורמות לדיון הקצרצר הזה. "צדק", "מוסר", ו"הגינות" חובקים בתוכם דרישה אינהרנטית לאי אפליה, לקבלת החלטות על בסיס אובייקטיבי, לשקילת האינטרסים המעורבים של שני צדדים או שתי אפשרויות על פי מהותם - לא על פי זהותו של בעל האינטרס. כאשר ג'פרסון, כמתואר במאמר ההוא, נאבק למען "זכויות" ו"חופש" - אך הוציא מחוץ למשוואה אנשים על בסיס צבע עורם - היה זה חוסר עקביות, היתה זו אפליה. באופן זהה, מינם הביולוגי של המושאים המדוברים - בעלי חיים - אינו פרמטר רלוונטי לזכאותם להתייחסות מוסרית. איזו תכונה היא זו המזכה בכך שינהגו כלפיך במוסריות, שיתחשבו באינטרסים שלך לחיות, ולא לסבול, באופן שוה? מסופקני אם אמצא בפורום הזה מתנגדים לקביעה שאת ההגנה הזו על הזכות הזו במרחב האוכלוסיות האנושיות יש לתת לכווולם: אם הם יפים או מכוערים, אם הם טפשים או חכמים, אם הם תינוקות בני יומם, או קשישים, אם הם בני עם זה או עם אחר, זכרים ונקבות, בריאים, חולים, נכים פיזית, נפשית או מנטלית; ואפילו.. אפילו אם הם נהגו במישהו בחוסר הגינות, חוסר מוסריות - ואף נשפטו על זה. גם אם הם גנבו. ובעיני המתנגדים לגזר דין מוות - אפילו אם רצחו. אפילו אז - אין הם הופכים משוללי זכויות. הם נענשים - אך עדיין חייהם ומהותם אינם הפקר. קל להראות מהדוגמות לעיל, כיצד המכנה המשותף הרלוונטי לכאורה "לזכאות שינהגו בך במוסריות" שהציג Azazel בהודעתו אינו באמת הקריטריון הרלוונטי: זו לא היכולת לנהוג במוסריות, שכן - תינוקות בני יומם, ילדים, ואנשים מסויימים בעלי פגיעות מנטליות קשות - אינם מסוגלים, ואינם נוהגים ב"מוסריות" או ב"הגינות" - ובכל זאת איש לא יטען לאי חבות מצידנו לנהוג בהם במוסריות. רוצה לומר: הגם שאינם קבלנים מוסריים - הרי שהם פציינטים מוסריים. במקרה של פושע שגנב או רצח - הרי שגם אם יש לו/ה יכולת לנהוג במוסריות - הרי שבחר שלא לעשות כן - ובכל זאת - אין זה מבטל מכל וכל את חבותנו המוסרית כלפיו. הוא נענש - אך ברור שאין הוא הופך לרכושו של אף אחד. אינינו מטילים בו מומים, אינינו מנצלים את גופו לייצור דברים שונים (אולי אינו יכול לייצר חלב - אבל הוא יכול גם יכול, לדוגמא, "לשמש" לנו לייצור נוגדנים כנגד הכשת נחש). הוא יכול היה "להביא לנו תועלת" בהרבה דרכים - ובסוף חייו (היזום?) יכולים היו חלקים מגופו להביא לנו תועלת נוספת. ובכל זאת - אין אנו עושים זאת - משום שאף על פי כן ולמרות הכל - גם כלפיו יש לנו חבות מוסרית, והעונש - צריך להיות להיות פרופורציונלי. מדוע, אם כן, בעלי חיים עוברים את אשר הם עוברים תחת ידינו? דוקא הם, שהינם פציינטים מוסריים ולא קבלנים מוסריים - "זוכים" לגזר הדין הקשוח ביותר - ועל לא עוול בכפם. ובאופן גרוטסקי ממש, אנחנו פוגעים ומנצלים בבעלי החיים עדינים ביותר כפרות וכבשים. באופן פשוט יותר, ניתן להראות שאפילו אינסטינקטיבית - יש בכולנו את הידע שבעלי חיים הם פציינטים מוסריים - אך אנו מדכאים את האינסטינקט הזה מטעמי תועלתנות גרידא. אני מניח, שכולנו נסכים, שלהכות כלב "סתם ככה", או לשרוף לו את הזנב, או לקשור אותו לעשות ממנו מטרה לאבנים - זה לא מוסרי. למה? כי יש לנו חבות מוסרית כלפי הכלב. כי האינטרס שלנו ב"הנאה" (ויש כאלה שזה דוקא מאוד מהנה אותם) - אינו יכול בכלל לעמוד מנגד אל מול האינטרס הבסיסי הרבה יותר של הכלב שלא להפגע ולסבול. מטעמים לא ברורים - עדיין האינטרס הזה נעלם כלא היה כאשר בני אדם רוצים שווארמה. וזה - מוביל אותי לטענה השניה שהעלה Azazel: "זכותנו לפעול לשימורנו כמין", או שימורנו העצמי. אין זה נכון לומר שמוצרים מן החי הינם צורך ביולוגי של האדם. חתול אינו יכול לשרוד על תזונה ללא מוצרים מן החי. הדבר המובהק ביותר לכך הוא שללא תזונה המכילה בשר - מתפתח אצל חתול מחסור בחומצת האמינו טאורין, דבר המוביל לתסמיני קשים של ניוון עצבי, עיוורון, ומוות. עבור בני אדם - אין זה המצב. צמחונים וטבעונים הטורחים על תזונה מאוזנת - חיים טוב ובאריכות ימים, ובריאותם על פי מחקרים מסויימים אף טובה יותר משל אוכלי בשר. זאת - כמובן בתנאי שהם לא צמחונים מהסוג שאוכל "צ'פס ושניצל" בלי השניצל. עם תזונה כזו - ברור שיפתחו חוסרים תזונתיים. השאלה של הפרק אינה "האם אפשר - לעשות כן" - אלא "עד כמה רוצים". מכאן נובע, שלא עומדים כאן על הפרק שני אינטרסים קיומיים - אלא, האינטרס הקיומי של בעל החיים, אל מול ההעדפה/החדווה של אנשים מסויימים לטעמה של שווארמה. העניין הוא שאין בכך כל מידתיות, שכן בכל צורות הניצול והדיכויי לגווניהן - היתה הנאה חבויה של המנצל מהמצב - ועדיין אין הן עומדות במבחן הצדק. יתר על כן - אם שימורנו כמין כל כך חשוב לנו - הרי שדוקא על שום כך אל לנו לצרוך תזונה מן החי, שהיא במהותה בזבזנית יותר, ומזהמת יותר את הסביבה - יותר מכל סוג גידול אחר, ומילת המפתח כאן היא אי השימור של ביומאסה. אם שמאלנות משמעה שיוויון, אם שמאלנות משמעה צדק, אם שמאלנות משמעה עמידה על האינטרסים של אחרים בהתאם לבסיסיותם ומשקלם האובייקטיבי - ולא על פי מוצאם האתני/מיגדרם או כל קריטריון לא רלוונטי אחר - הרי ששמאלנות היא גם מאבק למען האוכלוסיה המדוכאת ביותר עלי אדמות נכון למילניום השלישי. הקורבן - עתה - כמו בימים עברו: חלש יותר, נתפס כ"נחות" - ועל כן ה"סבל שלו פחות חשוב", כמו גם כל האינטרסים האחרים שלו - ולו הבסיסיים ביותר. בעבר ניהלתי את פורום זכויות בעלי חיים כאן בתפוז. ברור לכם, בוודאי, שהנושא קרוב מאוד לליבי. מצוקותיהם של בעלי החיים - כמו גם העוול שעושה להם המין האנושי - ברורים לי כפי שמצוקותיהם של שלל אוכלוסיות אנושיות מדוכאות ברורות לכם. איני תוקף, אך ברצוני להבהיר נקודה: העיוורון המוסרי והטעם הרע של תגובה כמו "המממ... שווארמה" - הוא בדיוק אותו עיוורון מוסרי וטעם רע כמו של תגובה כמו "המממ... שפחה שחורה/זונה רוסית/השלם את החסר". זו - כמו זו - מעידה על כך שהמושא אינו מישהו - אלא משהו להשתמש בו. הצצה באומנות הכתובה והמצויירת של לפני מאתיים שנה בארה"ב, המתארת את הכושים כ"חיות" - מבהירה את השקילות בין הדברים. רק טוב, ושנה טובה וטבעונית לכולכם שי משולם