מתנדבים לסה"ר ומצילים חיים

../images/Emo41.gif מתנדבים לסה"ר ומצילים חיים ../images/Emo41.gif

אולי כל הקיום האנושי הוא מאבק על אוזן קשבת רוצה להציל חיים? להיות עזר לאנשים במצוקותיהם? סה"ר – סיוע והקשבה ברשת הוא פרויקט אינטרנטי התנדבותי שייעודו להגיש הקשבה ותמיכה לאנשים הנמצאים במצוקה נפשית. התמיכה ניתנת באמצעות שיחות תמיכה אישיות, ובתמיכה קבוצתית בארבעת פורומי התמיכה של סה"ר. הכשרת הסייעים הקרובה תיפתח ב- 13/12/2007. ההכשרה תיערך באזור המרכז, מידי שבוע בימי חמישי בין 17:00 – 21:00 ותימשך כשלושה חודשים. אם את/ה מעל גיל 21 , ומעוניין/ת להצטרף לצוות המתנדבים שלנו ו/או להכיר אותנו יותר מקרוב, את/ה מוזמן/ת לבקר באתר סה"ר ולמלא את טופס ההרשמה למתנדבים חדשים. נשמח להיענותך לאתגר! סה"ר.
 
../images/Emo182.gif

Where the river cross crosses the lake Where the words Jump off my pen and into your pages Do you think just like that You can divide This You as yours Me as mine to before we were Us [טורי] להתראות, ענן.
 
{

הלוואי שהיה בחיים שלי משהו והימים הריקים לא היו ממלאים עצמם בגעגוע לכל דבר שאי פעם הצליח (או לא לא לא) למלא אותם (ההאחזות העזה הזאת בכל דבר שאי פעם הצליח למלא אותם) כשגם הביחד נובע מהלבד כשגם הביחד נובע מהלבד הביחד יהיה אמיתי כשהוא לא ימלא שום ריק עז שכזה, שום וואקום שלא יצליח להתמלא בו גם ככה, את יודעת (כן, אני יודעת) ומי זה, שסובל אותך בשקט כשאת בוכה או צועקת (או רק רוצה רוצה רוצה) ומתי ילכו הפעם. (כבר מה-זה עברו הימים שבהם אני אומרת "אני לא מאמינה שכתבתי את זה" ...)
 

noosh

New member
בא לי לצטט הכל

במיוחד את הסוף. זה פחד ותסכול כלכך גדול ש, איך אפשר להפסיק להרגיש את זה, או איףך אפשר להתחיל להרגיש דברים אחרים, איך אפשר להתמלא בלי להשתמש במה שבחוץ כדי למלא את עצמך, אלא מתוכך. זה סותר את החוקי של הטבע, למלא את עצמך, אין יש מאין. וזה הסוד פה, כמו שכתבת, זה יהיה מלא כשזה יגיע ממך. ההאחזות הזאת. אוףאוףאוף. אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת איןם לי תשובות, אני שם. אני משערת שפשוט נעזרים כמה שיכולים, לומדים את הגבולות של עצמך, מנסים להכיר כל חלק כדי לדעת איך להתמודד עם זה ואיך אפשר לתת לזה בכל זאת קצת מקום, לדברים אחרים. ומתגעגעים וכואבים, כי זה מה שמרגישים ולהלחם בזה לא יעזור. אז כואבים ומתגעגעים ולא ודעת מה, הריק הזה הוא ואקום עכשיו, ואקום אסור לשחרר בבת אחת, צריך לאט-לאט, ששומדבר לא יקרע בדרך. ומתי ילכו הפעם. (.... הפחד הזה. )
 

אפרתs

New member
"הביחד יהיה אמיתי כשהוא לא ימלא שום ריק"

אני יודעת שאת יודעת.. זו שורה חכמה ומלאת תובנה, רק צריך להפנים ולהטמיע אותה. אז קודם להתמלא מהיצירה שלך עצמך, קודם להרגיע את הבכי והצעקות ולספק את הרצונות הפנימיים ורק אח"כ להיות פנויה לקבל-לתת.. אני יודעת שאת יודעת.. עוד יותר אני יודעת שזה הדבר הכי קל להגיד מהצד ואחד הדברים הקשים להכיל בתוך עצמך (עצמי), קשה לחכות ולעשות את הדברים שמצריכים כ"כ הרבה סבלנות, אומץ, התעסקות, חפירה פנימה.. ולהשאר קצת באויר, קצת באי וודאות המרגיזה. אבל זה ככה, זה ככה ולפעמים רק הידיעה שזה עשוי לעזור, להביא את השלב הבא - מניעה קדימה את התהליך האיטי של החיפוש, ההכלה, ההמלאות הזו לבד. סיבכתי נורא, הא?.. אני פלספנית נוראית.
 
אז

איך מגלגלים תקופה שלמה אל תוך מגירה סוגרים את המגירה מושכים את עצמך החוצה מחיבוק ממכר מתקררים מחום של גוף אחר לומדים להחזיק יד של מישהו חדש והרי זה מה שקורה כל פעם וכל פעם מחדש כשנגמר אין כח להתחיל שוב ואז שוב חוזר ושוב נגמר ועוד פעם והרטט של הטלפון [והקול מצידו השני של הקו] מספר לך ש, אי אפשר להפסיק לאהוב ככה, בחתך, במילה אחת. כנראה שאי אפשר. אבל אי אפשר להמשיך ולהחזיק במשהו שמתפורר גם ככה. מישהו צריך להתבגר ולהחליט [ולקחת אקמול. כואב הראש מזה.]
 
איך נהיה 21:30..

אני רוצה לישון לישון לישון ולא לקום מחר ולא מחרתיים [אני לא באמת מתכוונת. אני פשוט. כל כך. עייפה.]
 
.

למה בנות כל כך רעות? ואני לא? כאילו, לא מספיק כמו אחרות, כמו שלפעמים אני מרגישה ציפורניים נעוצות בי וקולטת שזה הכל היה מאחורי הגב ו... לגלות את זה כל פעם פרט אחר פרט לאט לאט ובמקרה עד שפתאום... שונאת, שונאת, שונאת אותך. (ואותו) ובעיקר אותך. אם זה מה שרצית. חברה הכי טובה? חיבוק? אהבה? [עושה לי טובה?] מה זה? never was a freakin cornflake girl. you bet your li-hife...
 

Remedy Lane 9

New member
../images/Emo38.gif

הביחד יהיה אמיתי כשהוא לא ימלא שום ריק עז שכזה אני יודעת שאפרת כבר ציטטה את זה לפניי
ושבעצם את כתבת את זה אבל פשוט, זה צעק לי מההודעה שלך. וזה תמיד יפה להזכיר לאנשים שהם חכמים [והכי הכי יודעים מה חסר להם.] ו
ממש גדול. ומלא מלא כוחות לשבוע הקרוב.
 

noosh

New member
~~

והרטט של הטלפון [והקול מצידו השני של הקו] מספר לך ש, אי אפשר להפסיק לאהוב ככה, בחתך, במילה אחת. כנראה שאי אפשר. אבל אי אפשר להמשיך ולהחזיק במשהו שמתפורר גם ככה. קצת הזכיר לי, אני לא אכנע לרעיון הזה, שאי אפשר. כמה קשה זה להרפות (לאהוב פחות?) אי אפשר להפסיק לאהוב ככה, בחתך, במילה אחת. אפשר להתחיל להבין איפה עומדים ומה עושים עם זה, ומה יהיה יותר טוב בטווח אחר. כי מה שטוב עכשיו יכול להיות רגעי ולפגוע בכל הרגעים שהוא לא כאן. והוא לא תמיד כאן. וצריך להיות שלמים בכל החלקים, לא רק בבודדים. ולא תמיד אפשר. וזה רע ממש. זה לא משהו שרוצים לקבל, בכלל. אפשר להתחיל בלהחליט. גם אם קשה לדבוק בהחלטה, גם אם נשברים. להבין שהחלטת, להבין למה החלטת. איך מושכים את עצמך? אני לא יודעת, עם הרבה כוח רצון? חברה שלי אמרה לי היום כמה קשה לה, שהיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא רק רוצה להתקשר אליו כדי לשמוע את הקול שלו, היא אפילו לא יודעת מה להגיד, היא פשוט רוצה לשמוע את הקול שלו. והיא יודעת שאסור, שאי אפשר. ויש אנשים שנכנעים לזה, חברה אחרת שלי אמרה, שהיא נכנעת. שהיא חלשה. וכולנו חלשים, כשאני חושבת על זה, אצל כל אחת זה מתבטא אחרת. זה שאת מחזיקה את עצמך לא הופפך אותך לחזקה יותר. רק בזווית הראיה הספציפית הזאת. את נופלת במקומות אחרים. אבל זה לא רע, זה מנחם. כ יאנחנו צריכים את החולשות האלה, להזכר שאנחנו כאלה, אנושיים, שאנחנו מרגישים, עדיין, שאנחנו עשויים מחומרים כאלה, שיודעים להתעצב. אז כוח רצון ועמידות, ותרשי לעצמך להשבר כשאת צריכה, את יודעת שיש לך רשת לשמור על כל החלקים, וכשאת מרכיבה חזרה.
 

johnnygirl8

New member
הלוואי ש...

הייתי יכולה להיות אמיצה כל-כך להגיד ש... החיים שלי, עם כל מה שממלא אותם, עדיין - מלאים בגעגוע. את יודעת, עכשיו... בשעות המאוחרות האלה שאם את נשארת ערה בהן אז זהו... את תרגישי את כל מה שאת פאקינג מדחיקה כל הזמן... ויש מי שסובל אותי ואני רק רוצה שזה יהיה........ הוא... אני אוהבת אותך. ואני הולכת לישון. ואני שונאת את זה שאת מוציאה ממני את... האמת הזו...
 
למעלה