למה לא...
אני שירי.. בת 19 וחצי... יש לי אח אחד גדול בן כמעט 24.... ואני מרגישה חוסר אדיר בקשר בינינו... מגיל צעיר, למרות שאנחנו מאוד דומים, אין בינינו קשר של ממש, אני לא מרגישה שהוא מכיר אותי או בכלל מעוניין בזה. כל החיים הלכתי בדרכו (לא בכוונה אגב, לפחות לא מודעת).... אם זה בעובדה שהוא שחה מגיל צעיר (ואח"כ חצה את הקווים אל הדרכת שחייה עד היום), ואני גם ניסיתי (ולא הייתי משהו בזה), אח"כ הלכתי לאותה מגמת ספורט בחט"ב - ודווקא הצלחתי יותר ממנו, וכלה בבחירה במקצועות ריאליים בתיכון.. (הוא פיזיקה מחשבים, אני כימיה פיזיקה)... אמא שלי "מאשימה" את הנסיבות, לדעתה העובדה שהוא התחיל לצאת עם חברה שלו (עד היום) בגיל 17, כשאני הגעתי לגיל 13 - שזה כביכול טווח בו הפערים אמורים להצטמצם ואנחנו אמורים היינו להתקרב, ובילה איתה את רוב זמנו, מנעה מאיתנו את הבונדינג הזה שחסר לי. הוא חי היום כבר שנה וחצי בניו יורק, ואנחנו מדברים לעיתים קרובות שיחות עידכונים כאלה... לא עמוקות... מה שאני תולה בו תקוות (שאני מקווה שאינן גבוהות מדי) הוא שבשנה הבאה הוא חוזר כדי ללמוד, ואני אהיה בשנה אחרונה (שנינו באוניברסיטת ת"א) ואני די עוזרת לו בקטע של ההרשמה, קבלה, רישום לקורסים כשזה יהיה רלוונטי... ואני ממש מקווה שזה יתן לנו נושא משותף שנוכל ליצור איזשהו קשר על הבסיס הזה... אני מופתעת מעצמי ששפכתי ככה הכול עליכם, אני לא נוטה לדבר על זה יותר מדי, בדר"כ כי אני מרגישה שלאנשים יהיה קשה להבין, אבל אם לא פה אז אני לא יודעת איפה יבינו... מקווה שלא נבהלתם מהישירות... לילה טוב, שירי.
אתם מכירים שמתייחסים לנושא היחסים בין אחים ואחיות
ועוד יום-יומיים תדעו מדוע פתחתי את השרשור הזה, כך ששווה לשתף פעולה ולהגיב
