סיכום סקר וסקר חדש

[רותי&ע]

../images/Emo41.gif סיכום סקר וסקר חדש

כל הכבוד..ענו לסקר 63 משתתפים. עוד מעט ונוכל להיות מהימנים סטטיסטית. היתה עקומת גאוס יפה

אז הנה סיכום התוצאות : כמה לדעתכם ההורים צריכים להיות מעורבים במה שקורה בגן? לא להתערב - הגננת יודעת טוב יותר- (2) 3% להעיר רק במקרים חריגים וחמורים- (15) 23% להעיר מדי פעם בעדינות ולהראות שיש מי שבודק- (19) 30% לפקח מקרוב שהגן עומד בסטנדרטים שלי- (22) 34% להגדיר יחד עם הגננת את מהלך היום בגן ולפקח שלא תהיה חריגה ממנו- (5) 7%

 

[רותי&ע]

והסקר החדש-מתי הרגשת בפעם הראשונה

אמא/אבא? (ותודה לאמא של יואב על הרעיון). אז תזכרו - מי שמצביע משפיע

 

[חגיתושתוש]

השתתפתי בסקר

אבל חסרה לי תשובה: פעם ראשונה שרקאו לי ככה (למרות שזה לא מצב אצלי)

 

[אמיר.]

התעלמת מהאבות !!!

מה אעשה ולא הייתי בהריון ??????

 

[רותי&ע]

אבל השתתפת בחוויה עם זוגתך ../images/Emo13.gif

ויש גברים שחווים הריון מדומה

 

[אמיר.]

נו.. יש הבדל ´קל´...

תרתי משמע ... ובאמת... כבר כתבתי בפורום ´פמיניזים´ על אי הצדק... רעיתי מורידה את המשקל העודף אחרי כל הריון ע"י הנקה.. ואני נשאר עם כל הק"ג..

 

[אילנה של יובל ומיכל]

התעלמת מהנתון של לאיזה ילד

מתייחסים - הראשון, השני... זה לא בהכרח אותו הדבר. עם יובל הרגשתי אמא חמישה ימים לאחר הלידה כשהשארתי אותה עם הסבתא ובעלי ואני יצאנו לשאוף אויר. עם מיכל זה היה עוד בבית החולים כשהייתי צריכה להלחם על זכותה לא לבכות מרעב. כנראה שזה משתנה מילד לילד...

 

[רותי&ע]

צודקת אבל..

לצערי הסקר שטחי למדי ואי אפשר לשאול הכל. בגלל זה טוב שיש דיון נלווה..

 

[mom&shaked]

אז ככה

אני הרגשתי אמא בפעם הראשונה כשהגננת של שקדי פונה אלי ואומרת "אמאל´ה" זה קרה לפני כמה חודשים... בעלי אומר שהוא הרגיש אבא בפעם הראשונה כששקדי עבר ניתוח זה היה ביולי כששקד היה בן שנה ושמונה חודשים.

 

[עדי של יובל]

כבר עניתי בהמשך להודעה ההיא...

אבל אני אחזור על כך לטובת הסקר

אני מניחה שהרגשתי את זה עוד קודם, אבל מה שממש תפס אותי בקטע הזה של "הנה אני אמא"...היה בזמן שהכנתי לו את הזר ליום ההולדת הראשון

ישבתי ושזרתי את הפרחים לזר ותוך כדי נזכרתי בתקופה שבה אני הייתי קטנה ואיך אמא שלי היתה מכינה לנו את זרי יום ההולדת ואז זה הכה בי! אני מכינה זר יום הולדת לבן שלי

אני אמא

 

[רותי&ע]

ואני זוכרת איך בבית החולים אמרתי

לבעלי בצחוק "תגיד, הם יתנו לנו לקחת אותו הביתה?" והיה בזה משהו כי עמוק בפנים היתה לי התחושה שזה חלום יפה ואחרי 4 ימים נחזור הביתה למציאות הרגילה (שלא כללה עד אז ילד). וגם כשהגענו הביתה היתה לי עדיין תחושה שאני עוד מעט אתעורר שאגלה שזה היה רק חלום..

 

[ענבל29]

זה לא בא לי בבת אחת...

אבל בהחלט היתה נקודת מפנה ביום שבו השתחררנו מבית החולים. האחות מהפגיה לקחה את רומי לבדיקת עיניים, ואני ליוויתי אותה. היא קצת מיהרה, ואני ואמא שלי קצת התעכבנו (הייתי אחרי קיסרי, קצת קשה לרוץ...

) כשהגענו לרופא, רומי כבר היתה בעיצומה של הבדיקה. שמעתי אותה בוכה, צרחות של תינוקת בת 5 ימים... אני זוכרת שתמהתי בקול רם: "זו הבת שלי?" וכן, זו היתה הבת שלי...

שעד שנכנסנו כבר נרגעה...

 

[נילי של ס&כ]

אמא.

האמת שההארה הראשונה שלי שאני אמא הייתה דווקא שלילית. הייתי בחודש הרביעי והיה לי יומולדת 21, ופתאום נבהלתי: אני אמא. אני ילדה קטנה בעצמי, והיצור החי בבטן שלי עושה ממני אמא. העוצמה של ההבנה הזו וכל מה שנובע ממנה זעזע אותי. החיבור המוחשי שלי לאמהות התעכב בגלל דכאון אחרי הלידה. כלומר - התחושה הבסיסית היתה שם כבר בחדר לידה, אבל לא הייתי פנויה רגשית עד הרבה יותר מאוחר.