זו שאלה מחייבת
אותי היא מחייבת להיות אופטימית, כי בזמן שרע לי אני שוקעת ברע ולא רואה שום דבר טוב. אבל כשאת מכריחה אותי ללכת אחורה עד לתחילת השנה, אני חייבת בעל כורחי להודות שזו היתה שנה חזקה. נלחמתי על האמת. וגיליתי הרבה בני ברית במלחמתי. נלחמתי במה שנכנעתי לו כל החיים, למרות הלחימה, וזו הפעם הראשונה שנלחמתי ולא נכנעתי, אף ששילמתי מחירים כבדים (כרגיל), ואף שהוכרעתי בהרבה קרבות, ואף ש"לא הצלחתי לשכנע" את הציבור ואת הדעה הכללית, את החיצונים. אבל הצלחתי לשכנע את עצמי, הצלחתי להאמין לעצמי, וכתופעת לוואי - גיליתי שהרבה בני ברית עומדים מאחורי ומסכימים איתי. אז למרות שאני כבר לא מוכרחה אותם, זה נחוץ לי ומחזק אותי בעיקר ברגעים החלשים. החיים התעקשו ללמד אותי שאני דפוקה בבסיסי, שיש לי מחלת נפש, שמחלת נפש זה אומר שאני רעה ובלתי נסבלת. זה ממש לא נכון. כבר מזמן למדתי שהמצבים הקשים שלי הם פונקציה של התעללות ורשעות של הזולת. שהחולשות והחסרונות שלי הם לגיטימיים ואינם מפחידים. שלא רק שאיני רעה ודפוקה, אני איכותית ומיוחדת, בעלת נתונים מאד ערכיים וגבוהים - גבוהים מידי בשביל הרבה אנשים, וזה מה שמעמיד אותי במצב של חוסר לגיטימציה ציבורי, וכל מה שאני זקוקה לו זה הכוח של מי שיודע שהאמת איתו, והציבור עוד לא מבין את זה (כי הוא טיפש). אלא שהשנה זו הפעם הראשונה שהתעקשתי לטעון את זה בפה מלא, ולסרב לקבל את "חוות הדעת המלומדת של המוסמכים ע"י הציבור לעזור לאומללים ולנזקקים" (חוות דעת שקבעה שהתנהגותי לא תקינה ושאינה מאפשרת לי לעבוד...). טענתי בפה מלא שההסמכה שהם קיבלו חסרת בסיס אמיתי, ואלו אנשים עם שקר עצמי רחב היקף ויחסי ציבור מוצלחים... מוצלחים מידי! טענתי ששקר בפיהם, והבאתי הוכחות חותכות. טענתי שהם ניצלו ברשעות מעמד חלש, וראויים לבוז רב על כך. ושחוסר הגינות הוא דבר הראוי לבוז ולביקורת חריפה. לכאורה נשארתי באותו מקום - מי שדחה אותי סירב לחזור בו מדחייתו, סירב להסכים שהוא טעה, סירב להודות ששיקר באופן מניפולטיבי בגלל אינטרס אישי. שילמתי מחיר אישי של ייסורים קשים. אבל אני ויתרתי בפעם הראשונה על להיכנע לכוח של אדם סמכותי, והסכמתי להכניס לתודעתי שמדובר בפירור אדם עם תחפושת חיצונית של סופרמן. (מדובר במנהל התעסוקה הנתמכת, והסיפור ארוך מידי). אני עובדת במקום פרטי מכובד ויוקרתי, מרוצה עד השמיים מהעבודה ומברכת על מזלי הטוב במציאתה. יש לי קשיים גדולים, ואיש אינו מתעלם מהם - לא אני ולא אחרים. אבל אינני מסכימה שיקראו להם בשמות אחרים, על מנת לשרת ברשעות מניפולטיבית אינטרסים זרים. אף גאון מתמטי היושב בכיסא גלגלים לא יסכים שיתרגמו את נכותו הפיזית ובעיות הנגישות שלו, לאינטליגנציה נמוכה ולחוסר יכולת תעסוקתית וחברתית, לבעיות נפשיות... זה מעמיד במקום מגוחך את מי שמעלה רעיון כזה... אתה יכול לא לקבל אותו לעבודה כי קשה לך להתאים את המקום לצרכי הנגישות לו, אבל אתה לא יכול לטעון שהוא מפגר בשכלו, ולכן הוא לא מתאים! על זה נלחמתי. וניצחתי.
חוויה חזקה שהייתה לכם השנה
