סיפור לשבת

../images/Emo41.gif סיפור לשבת ../images/Emo41.gif

לא יודעת מי כתב את הסיפור, כנראה תורגם מאנגלית, את הסיפור העתקתי מפורום "זה כל הקסם"
העוגיות של סבתא ילד קטן בכה אצל סבתו, והתלונן בפניה על איך הכל לא מסתדר לו בחיים, הכל מתקלקל, הכל נהרס. קשיים בבית הספר, בעיות בבית עם ההורים, מחלות במשפחה. למה זה צריך להיות כך!? הסבתא, שהיתה באמצע העבודות במטבח, ליטפה אותו על ראשו, נישקה וחיבקה אותו בניסיון לנחמו. "בא לך אולי משהו טעים לאכול?" שאלה אותו. "בטח" ענה לה. "הנה קח לך, קצת שמן בישול" אמרה הסבתא. "יאאק!" אמר הנכד בעיקום פרצוף. "זה מגעיל!" חשבה הסבתא ואמרה: "אז אולי, מה דעתך על כמה ביצים טריות? או אולי כוס קמח? אולי אתה מעדיף בעצם כפית אבקת אפיה?" הילד שהתחיל להתעצבן אמר לסבתו: "סבתא, מה קרה לך. כל הדברים האלה מגעילים אחד אחד!" ענתה לו סבתו: "נכון, לכל הדברים האלה יש טעם נורא ואיום כל אחד בפני עצמו. אבל כשמערבבים אותם ביחד, ובכמויות הנכונות, יוצאות לך עוגיות מדהימות!" עשתה הסבתא הפסקה קלה, לראות אם דבריה נקלטים, ואחר משיכה: "גם אלוהים פועל בדיוק כך. הרבה פעמים אנחנו תוהים מדוע הוא מעביר אותנו דרך נסיונות וקשיים, ומדוע בכלל הם מהווים חלק מן "התפריט" שהוא נותן לנו. אבל אם אתה מבין את משל העוגיות, אתה תבין גם שבסופו של דבר הכל מסתדר לטובה, והחיים יפים. צריך לראות את התמונה בכללותה, ולא רק מרכיב זה או אחר. יש לך שמש, יש לך פרחים, יש לך ציוץ ציפורים, אתה מתעורר כל בוקר ונושם אויר מלוא ריאותיך. יש לך בגד ללבוש ונעל לנעול, ואוכל לאכול. יש לך חברים, ויש לך משחקים. כך שאתה רואה, בסך הכל של התמונה – היא יפה מאד! ועכשיו בוא ונלך לאפות קצת עוגיות
 
חברים - תודה על התגובות

שמחתי שהסיפור מצא הדים בליבותיכם... בעיקרון אני מאוד אוהבת לקרוא סיפורים קצרים עם מוסר השכל. עד לפני שנה היה ברשת אתר בשם "שעת סיפור" של חמדה גלעד שתירגמה סיפורים נהדרים עם מוסר השכל מאנגלית - האתר נסגר וכיום אני דולה סיפורים קצרים מפה ומשם...
 

dani 123

New member
מוסר השכל

יש להסתכל על התמונה בשלמותה ולא על חלקים בודדים
 

דרדרית

New member
../images/Emo24.gifחונה'לה זה נפלא. ../images/Emo51.gif

אכן לעיתים לא מבינים את הפרטים הקטנים ומתרגזים... ורק אם מבחינים בתמונה כולה מבינים שבעצם- הכל לטובה....
 
לחונה לרגע, פשוט נהדר...../images/Emo140.gif

ואם אנחנו עוסקים בעוגיות, אז אספר על יואבי שרצה מסבתא עוגה. יום אחד בא יואבי לסבתא וביקש עוגה. אמרה לו סבתא: אין לי מספיק חומרים, והחלה לחפש, מצאה מעט חמאה, שמה בקערה, מעט סוכר, שמה גם, ביצה אחת היתה, הוסיפה, ורק חצי כוס קמח שגם אותו שמה בקערה, לשה סבתה את כל החומרים, שמה בתבנית והכניסה לתנור. כולם חיכו. אמר הסב: קטנה העוגה ולא תספיק לכולם, יוכלו רק יופי והסבתא. חשבה הסבתא: קטנה מאד העוגה ולא תספיק לכולם, יוכלו רק סבא ויואבי ממנה. ויואבי שחיכה לעוגה, אמר-לעצמו, כמה חבל שהעוגה כה קטנה, אני לא אוכל ממנה, יוכלו רק סבא וסבתא. ןבנתיים העוגה מוכנה, והפלא ופלא העוגה גדלה. אכל יואבי, אכל הסבא, אכלה הסבתא, ואפילו אפרוחים שבחצר מסתובבים נשארו הפרורים למאכל והנאה. את הסיפור הזה אוהב מאד נכדי בן השנתים וחצי, ואנחנו מספרים אותו גם בחנוכה, עם סופגניות וגם בפסח עם מצות ואפילו בפורים עם אוזני המן. והנה הוא מוגש גם לנכדים שלכם .
 
שחרזדה האחת ../images/Emo51.gif הסיפור שלך

נפלא....וזה מזכיר לי סיפור עוד סיפור שנושאו שיתוף בשם מרק אבנים מרק אבנים טעים לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה, חזרו שלושה חיילים משדה הקרב. רעבים ועייפים, עצרו ללינת לילה באחד הכפרים בדרך לביתם. תושבי הכפר, שעברה עליהם עונת בצורת קשה מאד, החביאו מהר את כל מזונם כדי שלא יצטרכו לחלוק את המעט שיש להם עם אנשים זרים. נקהלו תושבי הכפר סביב החיילים בכיכר המרכזית, והציעו להם להמשיך הלאה בדרכם, אולי בכפר הבא ישפר עליהם מזלם וימצאו משהו לאכול. אבל החיילים היו מותשים מהליכה רבת שעות, והחליטו להישאר בכל מקרה. פתאום צץ לאחד מהם רעיון, והוא אמר לתושבי הכפר: "אני רואה שאתם באמת מסכנים ואין לכם מה לאכול. אני מוכן לחלק עמכם את המעט שיש לנו, ומה שיש לנו זה סוד למתכון עולמי. אני מוכן ללמד אתכם איך להכין מרק מאבנים, מה דעתכם?" שמחו מאד כל תושבי הכפר והריעו לו "כן, כן, למד אותנו!" ביקש מאחת הנשים להביא לו סיר הכי גדול שיש לה בבית, ומשכנתה ביקש שתביא גפרורים. מיד העמידו מדורה, מילאו את הסיר הענק במים. חיפש החייל שלוש אבנים גדולות וחלקות והכניסן לתוך הסיר. "זה מרק שלמדנו להכין בצבא." אמר להם, "והוא מאד טעים כשלעצמו. אבל אם מוסיפים לו מעט מלח, וכמה ענפי פטרוזיליה, הוא הופך ממש למעדן מלכים! טוב, נו, אבל בטח אין לכם, אז לא חשוב הפעם, אני רק מלמד אתכם איך להכין בפעם הבאה." פתאום קפצה אחת הנשים ואמרה: "רגע, רגע, אני חושבת שיש לי צרור פטרוזיליה מיותר במקרר, אני אביא אותו." ושכנתה אמרה: "מלח? מה הבעיה, למי אין מלח בבית? זה אלמנטרי.. מיד אביא לך" והשכנה השלישית, זו שתמיד ידה בכל ויד כל בה, לא יכלה להרשות לעצמה שלא לקחת חלק במרק הזה. נחפזה מהר אל ביתה וחזרה משם עם לפת אחת גדולה. פתאום, מצב זכרונם של כל תושבי הכפר השתפר פלאים.. כל אחד נזכר שיש לו אולי איזה משהו קטנצ'יק לתרום, ובתוך דקות אחדות מצאו את דרכם אל הסיר גזרים וקישואים וגריסים וגם נתח בשר קטן. אפילו חבית יין קטנה הובאה על ידי מישהו, כדי שהחגיגה תהיה מושלמת. המרק היה מעולה, וכמותו הענקית הספיקה לכולם, והיין שימח את לבב התושבים, והחגיגה נמשכה אל תוך הלילה. למחרת בבוקר התעוררו שלושת החיילים משנתם, וראו את כל הכפר עומד ומביט בהם. כל אחד מן התושבים נשא בידו ממיטב מטעמי ביתו. זה הביא להם לחם שאך נאפה, והאחר חמאה שנחבצה. אחד הביא מפרי גנו, והשני מרקחת מעשי ידי אשתו. ובפי כולם רק בקשה אחת: "אנא, תנו לנו את המתכון של מרק האבנים! מעולם לא אכלנו מרק טעים כל כך כמו זה שהאכלתם אותנו בו אמש.." והחייל, בעל הרעיון, אמר להם: "תשמעו, האמת שאין כאן כל סוד...האבנים לא הוסיפו ולא גרעו דבר מטעמו של המרק. סתם אבנים. מה שעשה אותו לכל כך טעים היתה ההרגשה של השיתוף ושל ההתחלקות במה שיש. אתמול ראיתם כיצד אפשר לעשות דברים ביחד, ולהשלים האחד את מה שחסר אצל השני. זה סוד הטעם הטוב, התבלין האמיתי של התבשיל... " אספו שלושת החיילים את כל המנחות שהוגשו להם, ועזבו את הכפר שמחים וטובי לב, והכי חשוב – שבעים...
 

נֵנָה

New member
חונה ושחרזדה, הסיפורים מאד יפים

ועם מוסר השכל חינוכי מאד...
לשתיכן
 
יש היום ברשת ב' ב- 21.05 שעת סיפור

הקראה ודיון כ- 50 דקות, כדאי מאד, כל יום ששי, יש לי אורחים וככל הנראה שאחמיץ היום את התוכנית, אולי אקליט אותה וזהו
 

אפי 7

New member
לשלושת הגרציות: ../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif

חונה, שחרזדה ושקדוד.
מכל הלב - על הסיפורים המקסימים. וכמו שכבר אמרתי המון פעמים פה - אותם אני מעבירה היישר לבת-אחותי המתנדבת במועדוני גיל זהב להעברת שיעורי ספרות - ובסוף כל שיעור - מספרת סיפור עם מסרים - ואלה בדיוק הסיפורים הנהדרים שאני מחפשת. תודה תודה תודה והמשיכו בזה - כי אני בטוחה שכולנו נהנים מהם.
 
למעלה