ילדים של אחרים ../images/Emo12.gif
שלום אני מסיק משאלתך, שאת אישה צעירה ועדין אין לך ילדים משלך... כאשר מעירים לך על ילד שלך, זה יוצר תחושות חזקות ורובנו לא אוהבים לקבל אותם. ראשית זו ביקורת עלינו (אפילו שזה ילד שלנו), אח"כ זה משהו שדי אינטואיטיבית אנחנו יוצרים נגדו נוגדנים ודי קשה לנו לקבל את הדברים. רובנו לא רואים את הגיבנת של עצמנו ולא אוהבים שמעירים לנו או מזכירים לנו שיש לנו כזו. שתי הנשים שלהן הערתי על ילדים שלהן, לא קבלו את הדברים יפה. היה עדיף, אילו הבלגתי והייתי שומר את התובנות לעצמי. ילד, שהוא לא שלך, לא יאות לקבל "חינוך" ממך כאשר הדבר יהיה גובל באי נוחות עבורו. ילד הוא יצור אנוכי ודואג בעיקר לעצמו. חזית מורחבת מצד הורה + מורכב, היא דבר מאיים עבורו ותגובתו הראשונית: את אל תתערבי, את לא אמא שלי... אם הילד קטן (פחות מ-10) אז אולי לא כך, אבל ילד מגיל 12 וצפונה יבעט. האמת, אני בן 45 והייתי עושה בערך אותו הדבר! הרגישות הזו, לא מועילה לזוגיות. הורה שמתערבים לו או מעירים לו, עשוי לפרש את המהלך בכמה דרכים ולא בטוח שהוא יראה את החיובי והמועיל בראשון! במיוחד לאור תחושות התנגדות רפלקטביות לנאמר. אם התנהגות הילד מוחצנת וחריפה, האמיני לי שגם ההורה יודע שזה לא במקום. אמירה רק תקשה את הרגשתו, ואולי תשנה את דרכו להתמודד... עכשיו, אם דרכו לא תביא את התמורות המבוקשות, הוא גם עלול להאשים אותך בתוצאות! וזה יכול להיות בעייתי ולא נעים. הדברים שונים כאשר הדברים נוגעים לך אישית. התנהגות הילד כלפיך, אמירות שלו עליך או אליך, וכמובן נגיעתו בחפצים שלך. כאן, זכותך להגיב, אך גם פה הייתי מציע לעשות את הדברים בזהירות. במיוחד לאור העובדה, שהילד להבדיל מהמקרים הקודמים שצינתי, שבהם הוא יעשה הפרדה, פה ינהג כאילו בשלו מדובר. (ילבש פריט לבוש שלך, יקח את העט המעוצבת שלך לקשקש וכו').
