אוטם שריר הלב כתאונת עבודה
עב"ל 1285/04 בן ציון בנרויה נ' המל"ל (ניתן ביום 5.1.06) זוהי תביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה. באופן מסורתי, אוטם שריר הלב היא מן הפגיעות הקשות יותר להוכחה כפגיעה בעבודה. בשלב ראשון, לצורך הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה יש להוכיח קיומו של אירוע חריג, יוצא דופן בנסיבותיו, הקשור לעבודה. אירוע כזה יכול להיות מאמץ גופני בלתי רגיל, או אירוע שגרם למבוטח לחץ נפשי חריף. בשלב השני, רק לאחר שהוכח קיומו של האירוע החריג, עובר בית הדין לבחון האם קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין התרחשות האוטם. במקרה זה נדחתה התביעה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, כיוון שלדעת השופטת (חגית שגיא) לא הוכח קיומו של אירוע חריג. המבוטח ערער לבית הדין הארצי לעבודה והערעור התקבל. נסיבות המקרה: המערער שימש כמנהל סניף בנק דיסקונט בשכונת התקווה במשך שנתיים וחצי. לדבריו, מדובר בסניף "בעייתי" עם לקוחות "קשים במיוחד" ופעמים רבות במהלך עבודתו חווה ויכוחים ואיומים מצד לקוחותיו, לפעמים אף נאלץ להזמין משטרה לבנק. וכך תיאר את האירוע התאונתי במכתב שצירף לטופס התביעה להכרה בתאונת עבודה, אותו הגיש למוסד לביטוח לאומי: "בתאריך 13.10 לערך הגיעו זוג מלקוחות הסניף לסניף שכונת התקווה בבקשה לקבלת הלוואה, שכביכול הובטח על ידי מספר חודשים קודם. הוסבר ללקוחות שאינם עונים על דרישות הבנק לקבלת הלוואה ללא בטחונות מתאימים. כתוצאה מתשובתי זו הפכה השיחה לשיחה צעקנית, אלימה, תוקפנית מצידם מלווה באיומים בי לא יעזבו את הסניף ללא קבלת ההלוואה. איימתי על הלקוחות כי אזמין את המשטרה מאחר וחששתי מפגיעה פיזית שהייתה מאוד קרובה לכך. כאשר הלקוחות ראו שאני עומד להזמין משטרה עזבו את המקום, בסגנון תקיף ומאיים ואמרו כי יבואו לסניף מדי יום, ובאופן מוזר בהחלט נתקבלו שיחות אנונימיות לטלפון הישיר שלי ללא שהייתי מסוגל לזהות מי הדוברים ובו איומים וקללות. ביום האירוע התקבלה שיחה אנונימית נוספת מלווה בקללות עלי ועל משפחתי, סגרתי את הטלפון ולפתע הרגשתי מחנק וכאבים עזים בחזה" למרות תיאור זה, בעת שנחקר על ידי חוקר מטעם הביטוח הלאומי, ייחס את אוטם שריר הלב בו לקה לשנים של עבודה במתח, מול לקוחות קשים. בכתב התביעה שהגיש לבית הדין לעבודה (לאחר שהמל"ל דחה את תביעתו) ייחס את האירוע לאותה שיחת טלפון שקיבל, סמוך לפני שחש ברע. שופטת בית הדין האזורי לעבודה, התרשמה מריבוי הגרסאות ומטענתו של המערער בפני חוקר המל"ל על שנים של עבודה במתח וקבעה כי לא אירע לו אירוע חריג. יש להדגיש כי ביחס לאוטם שריר הלב, הפסיקה לאורך השנים היתה עקבית בכך שלא הכירה באירועים חוזרים ונשנים, כדוגמת מתח נפשי מתמשך בעבודה, כאירוע חריג לצורך הכרה בפגיעה בעבודה. פסק הדין: במקרה זה, למרות ריבוי הגרסאות, השתכנעה כב' השופטת וירט-לבנה, כי לאור העובדה שהמערער תיאר את האירוע הבודד כבר בעת פנייתו הראשונה למל"ל, לאור סמיכות הזמנים שבין האירוע המתואר להתרחשות האוטם, ולאור ההלכה "...כי אירוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח אירוע חד פעמי, גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים או אחת לכמה שבועות יכול ולא יהיו שיגרתיים לעבודה - הכל מותנה בעוצמתם..." (בדב"ע נד/ 268-0 ניב יוסף – המוסד לביטוח לאומי) יש מקום להכיר באירוע התאונתי. כב' השופטת אלישבע ברק הצטרפה למסקנה זו. כב' השופט רבינוביץ, לעומתן, אף שהצטרף למסקנת השופטת וירט-ליבנה, מבהיר בחוות דעתו כי לו היה כותב פסק דין זה לבדו, קרוב לודאי שהיה דוחה את הערעור. הוא מצטט קטע מתוך חקירתו של המערער בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, המעלה סימני שאלה באשר למסקנה כי אכן אירע למערער אירוע חריג: ש. האם השיחה הזו שהיתה בבוקר בטלפון היתה שיחה שגרתית רגילה עבורך או שיחה שונה מהרגיל , יוצאת דופן. ת. במהלך השנתיים וחצי שאני מנהל הסניף תמיד היו לי ויכוחים ומריבות וצעקות אין סוף עם לקוחות ואיומים מלקוחות או בטלפון או לקוחות שהיו באים לסניף וצועקים ומאיימים על פקידים ועלי. זה הויכוחים הצעקות והקללות היו דברים שגרתיים בסניף. בשנה הראשונה שעבדתי כמנהל הסניף לקחתי קשה את כל הויכוחים והאיומים וגם בשנה השניה, שלקוחות היו מקללים ומאיימים עלי וגם על פקידים בקול והייתי מתווכח בחזרה עם הלקוחות, לא הייתי מוותר להם. ש. היום אתה מקשר את פגיעתך לאירוע מסויים או לויכוח מסויים בעבודתך או באופן כללי לעבודתך במשך השנים? ת. אני מקשר את פגיעתי לאופי העבודה במשך השנים בסניף התקוה שבמשך השנתיים וחצי היו ויכוחים וקללות וצעקות מלקוחות. אני לא מקשר את פגיעתי לארוע מסויים אלא להצטברות מקרים מצטברים במשך השנים השנתיים וחצי שהיו קללות ואיומים מלקוחות. ש. האם היו עדים לשיחת הטלפון שניהלת ביום הפגיעה? ת. לא. הייתי לבד בחדר שלי וקיבלתי את הטלפון לישיר שלי ולא מדובר בשיחה חריגה. כל בוקר וכל צהריים הייתי מקבל טלפונים מהסוג הזה של איומים וקללות מלקוחות. למרות זאת, זאת מסכם כב' השופט רבינוביץ:| "לדידי, לא עמד המערער בדיון ולכן הנטל להוכיח אירוע חריג, אין מקום למינויו של מומחה יועץ רפואי במקרה זה., ברם שוכנעתי על ידי חברותי, שגם ספק מצדיק מינוי מומחה רפואי, ולכן אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעו." יש לציין כי זכייתו של המערער בערעור עדיין אינה מבטיחה לו הכרה באוטם שריר הלב שבו לקה כפגיעה בעבודה! עתה יוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי לעבודה שדן בתיק מלכתחילה. בית הדין האזורי ימנה מומחה יועץ רפואי אשר יתבקש לחוות דעתו האם אותה שיחת טלפון אנונימית אכן גרמה לאוטם שריר הלב שבו לקה, או אולי האוטם התרחש ללא קשר לאותה שיחת טלפון. פסק דין זה מדגים את החשיבות העליונה שבניסוח מדויק וזהיר של הנסיבות המדויקות והמלאות של האירוע התאונתי אשר גרם למבוטח פגיעה בעבודה, בהודעה הראשונה למל"ל על האירוע. נראה שאותו תיאור ראשוני, יקבל משקל רב ואף עודף על פני תאורים אחרים שיתן המבוטח מאוחר יותר. מפסק דין זה אף ניתן ללמוד כי בית הדין "מרכך" מעט את הדרישה, אשר הייתה נוקשה לאורך השנים, בה על הטוען לאוטם בשריר הלב כאירוע חריג, להוכיח כי אכן האוטם אירע כתוצאה מאירוע בודד הבולט על פני שגרת עבודתו של המבוטח.
