מחזקת את דבריך
קוואנו הוא הדבר הכי טוב שקרה לטלויזיה שלי בזמן האחרון...חח, וברצינות, חוץ מהעונה הרביעית, שאני משלימה עכשיו, ראיתי את כל הפרקים מההתחלה, מגיל 15 בערך. בפורסט ויטיקר התאהבתי בערך באותו זמן, כשראיתי לראשונה את "גוסט דוג" המושלם. אהבתי הלכה וגברה גם כשראיתי את "משחק הדמעות", "תא הטלפון" וכ"ו (מכוכב הקופים התעלמתי). בכל עונה יהיו מי שינסו לטרפד את הפעולות של ויק ולנו יהיה נוח להתעצבן עליהם, כי הם ה"רעים" כביכול (רק שהסדרה לא עושה אבחנה כזו). קוואנו הוא שונה, בניגוד לאסוודה שהתברר כאפס בכל מה שקשור לעקרונות אמיתיים והפך לפוליטיקאי חסר עמוד שדרה (טוב, האונס הזה היה שובר את הגב לכל אחד) והחל לשחק לידיים של כל מי שהציע לו רווח. קוואנו לא כזה. הוא פועל מתוך תודעת מוסר עצומה, ועדיין לא בוחל באמצעים מפוקפקים כדי להגיע למקום שהוא רוצה (ממציא ילד אוטיסט כדי להתחבר עם קורין) אחח, כמה שאנחנו אוהבים את הדמויות העגולות האלה. הפרק הלפני אחרון, שהזכרת, היה גאוני ברמות חסרות תקדים. התחושה הזו, שיש מי שמסתכל עליך שמנטרלת את כל הביטחון הזה שאהבנו להרגיש כשראינו את ויק שוב מתכנן מניפולציות או דוקר ילד בסיכה, ואז הטוויסט בסוף, שהבהיר מי הסתכל על מי...יאמ. זו הפעם הראשנה שהפרק כתוב וערוך בסגנון כזה, ויותר חשוב, הפעם הראשונה שאנחנו רואים את ההתרחשות לא דרך העיניים של ויק. אז נכון שהוא יצא מלך בסוף ואנחנו נרגענו, אבל הפרק נגמר בהתפרצות של קוואנו, שמקרה של דמות כל כך רגועה ונונשלאנטית כמוהו (הייתי מתחתנת איתו בלי להסס) היא בדיוק האקדח של המערכה הראשונה, זה שהולך לירות בגדול. יהיו הרבה חפירות מלוכלכות בכל מה שהיה ברור שלא נסגר באמת, טרי, אנג'י, מי יודע, אולי אפילו ארמדיו יחזור לככב. וזהו, קצת נסחפתי, מצטערת על המגילה. אבל איזה כיף שיש שוב סיבה להיסחף...