אני חושבת שלא ניתוק מלא
אני יודעת מה זה להיות תלותית, למרות שבחיים לא חשבתי על עצמי כעל כזאת. אבל נפשית, גם אם לא הראתי את זה כלפי חוץ, היו לי תקופות שהייתי מאוד מאוד תלויה. בעיקר בחברות. כל פעם חברה טובה אחרת. וזה עשה לי רע. מאוד. ושיבש את החברות כשזה יצא החוצה. וגם כשזה לא יצא החוצה, אני הרגשתי את זה בפנים. כשבן אדם הוא תלותי, אף פעם לא מספיקה לו תשומת הלב שנותן לו האדם בו הוא תלוי. תמיד הוא רוצה עוד. וזה יכול לפעמים להשתלט לגמרי על כל מה שמרגישים. ואף פעם אין בטחון מלא, לא באדם השני, וגם לא בו עצמו. אני חושבת שצריך לדעת ליצור תחומים אחרים שהם רק שלי. שלא קשורים לאדם השני. או שקשורים לאנשים אחרים. להתנתק מהאדם השני, זה לא אומר ניתוק מלא. זה אומר - היכולת להיות גם רק עם עצמי. היכולת ליהנות מדברים שלי, מלהיות עם אנשים אחרים. אני לא בטוחה שאני יודעת לגמרי איך עושים את זה, כי אני חושבת שרק בטיפול אני התקדמתי בנושא הזה. וייתכן מאוד שכרגע אני תלויה במטפלת שלי (למרות שעכשו, אחרי כמעט שנה של טיפול, זה השתנה באופן משמעותי. ואניה רבה יותר עצמאית), ושהייתי צריכה לעשות את המעבר מלהיות תלותית ללהיות עצמאית דרכה. התלות קשורה מאוד לאיזה חלק שחסר בי, שאני מנסה למלא אותו על ידי אחרים. אולי צריך קודם לנתח מה חסר ועד כמה, ואז לנסות לשפר, לשנות.
