פורומים חדשים בתפוז אנשים

../images/Emo41.gif פורומים חדשים בתפוז אנשים ../images/Emo41.gif

יש לכם אלבום משלכם? מתכננים לפתוח אחד? מעכשיו יש בית גם לאלבומים בפורום תפוז אלבומים החדש. בואו לפרסם, לשאול ולהתייעץ http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1817
בפאתי סיאטל המשטרה מצאה נער כבן 16 משוטט ברחובות עירום - ללא עבר, ללא זכרונות, ללא משפחה. בואו לעקוב אחרי מסעו של קייל XY בפורום לסדרה החדשה http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1820
הראל מויאל מגיע משם. אם גם אתם תושבי המקום, בואו לדבר על זה בפורום מעלה אדומים http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1821
 

noosh

New member
ללא נושא

Summer in the city I'm so lonely lonely lonely ואני לא יודעת למה, באמת שלא. זה לא שאני לא יודעת שיש שם אנשים זה שאני לא רוצה לתת להם להתקרב מדי להשרף מדי אינ לא יודעת לאמוד את העוצמות שלי עכשיו וכשאינ כן רוצה לתת להם אז אני מציפהמציפהמציפה ואני לא רוצה להפיל איתי אז זו המוזיקה ששם והבדידות אינ רק רוצה שמישהו יחבק אותי זה נשמע כ"כ פאתטי אבל אינ פשוט ==צריכה== את זה עכשיו ככה, את הבנאדם הנכון שפשוט יהיה שם לידי ואין כאן אף אחד. זה מצחיק איך דברים שידעת מראש שיקרו עדיין מצליחים לפגוע, אפילו שהכנת את עצמך למכה ואפילו שלא ציפית למשהו אחר. אולי זה לא זה אלא כל המסביב. אני כלכך מפחדת זה פחד עמוק כזה שמשהו מתפורר בלבנים שלמטה, שמשהו שם מתחיל לערער את כל מה שנבנה. ואני לא רוצה לחשוב על זה אפילו, שהיסודות שלנו לא חזקים מספיק, כי הם הבסיס שלי עכשיו. [ואולי אינ פשוט רואה יותר ממה שזה וצריכה לתת את המרחב. ובחיי שאינ מנסה אני רק לא יודעת את הגבול שבו החוט מתרחק יותר מדי ולא מצליחים לאחוז בקצה שוב והרוח לוקחת וזה נעלם, ואני לא סומכת על זה שיחזרו לבד.] Regina Spektor - Summer in the City (ואני ממש ממש מצטערת שאני שוב נעלמת, אינ גם קצת נעלמת לי אז אני מנסה שלא, אבל אני מצטערת בכל זת)
 

רעוּת

New member
תפסיקי לשרשר לתפוז כבר ../images/Emo46.gif

ועוד להנהלת הפורומים, יימח שמם וזכרם, ידעתי שאת בצד שלהם
אניוויז, לפעמים הייתי רוצה לדעת איך להחזיר לך אפילו קצת מכל מה שאת נותנת פה, ואף פעם אני לא מוצאת מילים שנראה לי שיוכלו לעזור או לפחות להעביר לך כמה ש-כן יש מי שיקשיב ואת לא מציפה ולא מפילה איתך ושזה בסדר ושמותר גם לך...
|חיבוק |
 

noosh

New member
guess it's me and me

אני פשוט לא מבינה איך רגע אחד את יכולה להגיד שאת אוהבת וברגע השני את מודיעה שנגמר, זה נראה לך הגיוני? אנושי? נורמלי? Careful with how you touch people's hearts. אני מחכה, את יודעת, אני תמיד אחכה, ולא מתוך ייאוש ולא מתוך פאתטיות, רק מתוך אהבה. מיואשת ופאטתית ככל שתהיה. כי אני יודעת שיש חוטים שלא נשברים ואני יודעת שאין משהו שאנחנו לא יכולות לתקן. זה פשוט ש, זה מהול עכישו עם כלכך הרבה כעס, שאני מנסה לשכנע את עצמי לבלוע אבל אני משערת שעדיף להוציא ושהוא לא יתפרץ. וכן, סעמק, מגיע לי לכעוס, נראה לי שזכיתי בפריבילגיה, כמה שהיא אגואיסטית. לפחות למדתי, את יודעת. שאסור לי לבסס את עצמי על אנשים, שהם רק משענת. שזו רק אני בפנים שנשארת בסוף, שכל מי שהיה שם באמת - הלך. וזה לא שנתתי לכלכך הרבה להכנס. זה נשמע עצוב ומלא רחמים, בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה, אני הכי סומכת שבעולם, אבל לא, אם אני אסמוך ועוד מישהו יילך, אני לא יכולה להרשות לעצמי את הנפילה הזאת. לא שוב, לא ככה, לא את הרסיסים. הם קטנים מדי ואין לי פינצטה מספיק טובה. אז עכשיו אני צריכה ללמוד את עצמי מחדש, איך לקום ואיך לא ליפול שוב, לא ככה. ואני יודעת שיש שם אנשים, אני פשוט לא יודעת כמה אני אתן להם פנימה. עושה לי מגעיל להגיד את זה, בחיי, זה לא אני בכלל. חבל. (היום מישהי בעבודה סתם הלכה לידי וחיבקה אותי תוך כדי. למה זה לא יכול להיות כלכך פשוט?).
 

רעוּת

New member
../images/Emo14.gif ?why can't it be beautiful

הזכרת לי משהו שכתבתי לפני כמה זמן ושמתי שם את המשפט הזה- guess it's me and me, ובסוף אפילו החלטתי לא לשלוח אלא להישאר עם זה לבד, כמו האווירה בשיר (אני תמיד חושבת שזה השיר הכי-הכי עצוב שלה. שהבדידות שם ממש צורחת). לכעוס זה לא אגואיסטי. לא אחרי שפגעו בך. אם פגעו בך, זה נותן לך את הלגיטימציה הזאת, לכעוס. מותר לך. וזה עדיף על לשמור בפנים, כי בסוף זה תמיד מתפוצץ. ולמרות שאני תמיד אוהבת להגיד ש-כולם נוטשיםםםםםםם כולם נוטשיםםםםםםםם |אקדח|,
"I can't go, you said so And threads that are golden don't break easily"​
(אני מקווה שלא הכאבתי יותר עם זה
אם כן, תירי בי |אקדח|)
 

noosh

New member
זה ב-דיוק המשפט. בדיוק.

(תעיד המחברת שלי שספגה אותו לא מעט אתמול). העניין הוא באמת להאמין בו? אף פעם לא ידעתי שדרוש כלכך הרבה כוח כדי להאמין במשפט ולא לוותר. [הייתי אומרת שאל תדאגי, אבל האנטי-פולניוּת שלי לא מאפשרת. אז... we'll be just fine?] תודה.
 
למעלה