פורומים חדשים בתפוז אנשים

[הנהלת הפורומים]

../images/Emo41.gif פורומים חדשים בתפוז אנשים ../images/Emo41.gif

לפורומי משחקי המחשב ברשת מצטרף מעכשיו גם פורום טרביאן (Travian) עם קהילה תוססת שמחכה לכם. בואו להכנס לעולם אחר http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1837

מהם היתרונות של החלקה יפנית? מה לעשות כדי שהתלתלים הסוררים יסתדרו? בואו לגלות את כל סודות השיער בפורום שיער - עיצוב וטיפוח http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1838

סכסוך משפטי או משפחתי? יש דברים שאפשר לפתור בעזרת גישור. פורום גישור מזמין אתכם להכיר את הנושא ולגשר על פערים http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1840

אוהבים בירה? מכוניות? ואולי אתם גברים רגישים דווקא? בפורום גברים החדש כל הגברים מוצאים מקום לפרוק ולדבר על מה שבאמת שמעניין אותם http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1841

אם המילה קניות מסמלת עבורך לא רק מטלה אלא גם דרך חיים, פורום שופינג מזמין אותך לחלוק חוויות, לתת טיפים ולפגוש עוד חברים להתמכרות http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1842

סמלים, צבעים, ביגוד, בדים ואביזרים - פורום סטיילינג יעצב את דרככם לשיק וללוק הנכונים http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1843

איך אתה אוהב להתלבש? מה מתאים למה? מהם הצבעים שלך ואיזה סגנון הכי הולם אותך? פורום אופנת גברים ישדרג לך את המלתחה מחדש http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1844 שנה טובה לגולשים מצוות

אנשים

 

[ירגזי כחול]

ירגזי כחול, קיבלת פטור מצהל?

 

[ירגזי כחול]

טוב, זה יהיה קצר ולעניין

עברת לי. לא שהיית מן כ-זה משהו, לא יותר מעוד חברה קרובה. אבל לא חשבתי שאפשר לאבד כל הערכה כמו שאבדתי את שלי אליך. פתאום גיליתי מישהי חסרת כל regard לכל הסובב אותה, ברגע שהיא רק קצת עצבנית. הנה משהו שלא נכון לגביי, ואני כל כך מעריכה בעצמי. פאום כשאני מנסה להשתיק רוחות, לסדר עניינים כדי שנחיה כולנו קצת יותר בשקט, אני מקבלת נביחות שלא ידעתי שאפשר, פתאום אני רואה כזה מן חוסר איזון שאני putting in question את כל מה שהאמנתי על הבנאדם. פתאום זה מישהו אחר, שעושה דברים שגורמים לכך שפשוט כבר, אין לי על מה לכבד אותו, והוא, שרף את עצמו בתוכי. זה בחיים לא קרה לי קודם. אבל זה הכל מתחיל ונגמר בזה שאני יודעת שהייתי בסדר וזה כמו אויר לנשימה בשבילי. שאני יודעת שאני אדם טוב, ואלו הקשיים של אחרים. שאם אחרים מתנהגים בצורה לא בוגרת, מנסים לפגוע, להתסיס, לא חושבים לפני שהם עושים, לפחות אני לא כמוהם, אני כל כך שונה ותודה לאל. ומה שהכי טוב זה שאתה רואה, או שיש מי שמראה לך את זה, ועוד יותר הכי שזה, לא ממש מזיז לך, לא מעבר למעצבן. [לא מעבר ללכתוב את ההודעה הזאת ולנסוע לבקר אותה איתו בקריה, ומשם הלאה לשם ואז לשם ולשם.] ואתה רק חושב כמה חוסר הבגרות של הצד השני לא גורמת לו להראות יפה בכלל, כמה זה חבל לו שהוא הגיע למצבים האלה. וכמה קל לאנשים לספר סיפורים כדי להוציא אותך רעה ואותם בסדר, כשאת ... ?? ובטח זה מעיק לשמוע את האמת. אולי גם אין לי זכות לכתוב את זה, אל מול, סיפורים, אם אי פעם המילה היתה לצורך, שלאחרים יש זכות מלאה לכתוב, כמובן, במקום שאמור להיות בית לכולנו. אין לי שליטה על המעשים של אחרים, אני מבינה את זה. מבינה ומקבלת בשקט. יש לי כח רק על עצמי. ואני יודעת מי אני. וזה נפלא. ויש בחיים לפעמים, כנראה, טעויות חשובות ללמוד מהן. גמר חתימה טובה לכולם.

 

[ירגזי כחול]

וגם

בבקשה אל תתפסו אותי במילה אבל אולי זה מה שטוב אומר שקט אולי זה מה שקורה בסוף כש מוותרים על כל הרעש הזה אולי חיבוק שקט זה כל מה שצריך ולא להקרע מחדש כל פעם אבל באמת שאל תתפסו אותי במילה

 

[noosh]

pale september

זה כבר לא קיץ יותר, ייחלתי לרוחות והן כאן, קרות-קרות, מחדדות את העור שלי. הרוח מביאה איתה ריחות של פעם, זו שנה אחרת וזו אותה תקופה. אני מכניסה את בוב דילן למערכת (רק לא את פיונה אפל) או את ניל יאנג (לא את אביתר בנאי, כמו אז), נותנת להם לשטוף את החדר שלי כשהאור בחוץ מתמוסס לטפטופים של חושך. המוזיקה חדשה, וגם המציאות אחרת. (אבל היא מביאה איתה את הצלילים המוכרים ההם, שמעתי אותם כבר פעם, משהו בה מוכר). אני יכולה להרגיש את החורף יורד מלמעלה ונספג בלחות של האוויר, אני יודעת שהשנה הזאת תהיה שונה. אני לא יודעת מה יהיה בה, בינתיים אני מרגישה רק את הגעגוע. לאלבומים עם עטיפות כחולות-אפורות שרדפו אותי בגשם, ולהתחפרות בתוך כאב שלא מרפה, בתוך מלחמה קיומית ביני לבין עצמי. אני מרגישה את החורף הזה אחרת ואני מפחדת שלא יהיה לי את הקרבה, שאני לאט לאט מרדימה את עצמי לשנת חורף פנימית, אוטמת את החלונות ומתנתקת. גם קצת ממני. הגעגוע הזה מלווה אותי, דרך המוזיקה והריח הזה כשאני יוצאת בבוקר, אני עוצמת עיניים ורואה שברים של אנשים אחרים מול העפעפיים שלי, אני לא מתגעגעת אליהם כמו שאני מתגעגעת לעור שלי אז, איך שהוא התקפל ונמתח וחי את המגע של האוויר מבחוץ, בכניעה מוחלטת ונעימה כלכך. כמעט טפשה. אני מתגעגעת לכאב הזה של הגשם שלא הפסיק לרדת וכל האנשים מסביב והבדידות הזאת, אליי מול עצמי מול עצמי בצורה אחרת, לא כמו היום, כמו אז, כמו אז עם המוזיקה באוזניים עד שנרדמתי ועם מיטות חורקות וגרנולה בארונית, וריצות בערבים סתיויים, מחובקת על ידיד הרוח הזאת, שיצרתי סביבי. אני לא צריכה להתגעגע לזה, כאב לי כלכך, ואני בכל זאת רוצה להיות שם שוב. אולי לחוות את זה אחרת הפעם, אולי בשביל לכאוב את זה קצת, רק להריח את זה שוב, את התקופה הזאת. אינ לא יודעת למה. והגעגוע הזה מהול בכל דבר בי וסביבי, אני מוצאת את הרסיסים שלו בעיניים שלי ובכל חיוך שלי יש טיפה ממנו. רק טיפה. כלכך הרבה געגוע, לכל דבר, גם לדברים שעוד כאן. כאילו שאני כבר יודעת שהם יעזבו, או שאני אסתובב ללכת. הסתיו הזה מבלבל אותי, הוא מביא איתו כלכך הרבה ועוד לא פתרתי כלום מהקיץ הזה. זו תהיה דרך ארוכה וכלכך חיכיתי לקור שישבור את הייאוש, ועכשיו כשזה כאן אני לא יודעת איך לגעת, איך להצמיד את האצבעות חזק מספיק כדי שהגשם הראשון לא ידלוף מכף היד. אני רוצה לנצל את הערבים האלה ולתת להם לחלחל פנימה, עוד מעט יהיו עוד שרבים ואחרכך יהיה גשם, והוא כבר ישטוף הרבה החוצה, ויגרוף פנימה, ואני צריכה את האויר עכשיו, אני צריכה ל נ ש ו ם, אני מוצאת רק חלקיקים של רגשות בינתיים, אני לא מצליחה להרכיב את הפאזל, את מי שסביבי, את ההשקה שלנו יחד, את איפה שאנחנו נפרדים. (אני לא מוכנה לפרידות האלה עדיין, לא מוכנה).

 

[רעוּת]

...............

אוף, נועה, את כותבת כ"כ יפה, תמותי

(סתם נו, את יודעת שזאת מחמאה

) זה פשוט...שאת מצליחה להעביר כ"כ הרבה למילים, והתיאורים שלך והכל, זה פשוט נוגע כ"כ עמוק, ולא תמיד יש לי מילים...במיוחד לא ב-2 בלילה כשצריך לישון וזה. גם לי זה קורה לפעמים, שאני נזכרת באיזשהי תקופה וחושבת שהייתי רוצה לחזור לשם, ולא מצליחה להבין למה, כי אני יודעת שלא היה טוב, ואז תמיד יש את ה"אבל..." הזה, אולי פשוט זאת היתה תקופה שהיה לך קל יותר להרגיש בה ("להרגיש כאב זה עדיף על לא להרגיש, לא?") או שבדיעבד, וזה תמיד בדיעבד, כן יש למה להתגעגע בה. ואולי אין באמת הסבר הגיוני. ואולי יש ורק את יודעת אותו, בפנים. יש ב-EL&IC את הקטע הזה שסבתא של אוסקר מספרת איך היא מקיפה את עצמה בדברים/ אנשים שהיא מתגעגעת אליהם, ואיך שהיא מתגעגעת אליו למרות שהוא נמצא לידה. ואני חושבת שזה ככה הרבה פעמים, אולי אפילו רק מהפחד שהם ילכו ואז נתגעגע יותר מדי, ואם מתגעגעים אליהם כבר עכשיו זה בעצם רק מגביר את הפחד הזה, כי מה יהיה אם ילכו...? ואני חושבת שאת כן מצליחה לגעת...אפילו אם זה קצת כל פעם, אפילו אם לך זה לא נראה הרבה.

"So many people enter and leave your life, Hunderds of thousands of people. You have to keep the door open so they can come in, but it also means you have to let them go."​

 

[noosh]

לא סגרת את ה-|הקוד|

דווקא את המשפט הזה אני לא אוהבת, אני לא יודעת להתמודד איתו, הוא יותר מדי ישיר בשבילי. אני לא יודעת לתת ללכת, בטח לא מרצוני, בטח לא מתוך -כוונה- לתת להם (אלא אם אני רוצה שהם ילכו). (ו. אני לא חושבת שאני מאמינה בו, אינ לא חושבת שבהכרח חייבים לתת להם ללכת, לא יהיה אף פעם מישהו שיישאר *תמיד*...?) (זה מצחיק כי, אני מתגעגעת לתקופות שלא הצלחתי להרגיש בהן, או לפחות חשבתי שלא, הייתי כותבת קטעים שלמים של "תרגישי כבר, תרגישי כבר, תכאבי כבר", ואולי במבט לאחור אינ יכולה למצוא את כל הכאב שלי שם שאז עיוור אותי, אבל אני יודעת שבאותו הזמן לא הצלחתי להגיע אליי, רק למלא דפים שלמים במילים משירים של טורי במקום בהסברים של המדריכים בקורס). תודה.

.

 

[רעוּת]

...

אני לא חושבת שהמשפט הזה סותר את זה שיש אנשים שיישארו לתמיד. (אני גם רוצה להאמין שיש אנשים שיישארו לתמיד). אבל גם יש את האופציה השנייה, שהם ילכו, ולפעמים זה מבחירה ולפעמים לא, אבל זה מצב שיכול לקרות, וקורה יותר מדי פעמים, ולפעמים צריך לדעת להרפות (כאילו שאפשר בכלל....?) ולתת את המרחב, ולהשאיר את הדלת הזאת פתוחה, לא לסגור אותה אחרי שמאבדים מישהו, ולא לפחד להתקרב שוב, ולדעת להשאיר אותה פתוחה וגם לתת להם את האופציה לחזור, כשירצו.

 

[Yael Floyd]

איזה פורום מעצבן

בדיוק היום החלטתי שאני חוזרת מהמקום שבו הפסקתי לפני כמה חודשים בספר הזה (האמת שלא בהחלטתי, ידידי היקר כופה עליי לקרוא את כל הספרים שלו ושל אשתו ועוד לבזבז על זה מכספי הדל) בקיצור, נפלתי בדיוק על המשפט הזה, וקראתי אותו שוב ושוב ושוב, וחשבתי אולי לצטט אותו באיזו מחברת קטנה (ואחר כך הרעיון הזה עלה לי שוב כשקראתי עוד משפטים כאלו בספר) אבל החלטתי שזה פתט. איזה מזל שיש את רעות ונועה שיעשו את זה במקום

 

[רעוּת]

הכל בגלל נועה ../images/Emo46.gif

היא הביאה לי את הציטוטים

ואני אמרתי לה לאאאאאאאאאאא נועה לאאאאאאאאאאאאא, ורק לא באנגלית, בבקשה, זה חותך יותר לאאאאאאאאאאאאאאאא למה את עושה לי את זה

 

[noosh]

../images/Emo2.gif../images/Emo2.gif חצופה!!!!

לי יש מחברת קטנה שאינ מצטטת בה דברים, מה פאתט בזה?!?!? (יש שם אפילו משהו שלך, יקירתי.)

 

[Yael Floyd]

הפתט הוא

"המממ... מתחיל לי קצת דיכי. לוותר על זה? לא! בואו ונפתח את מחברת הציטוטים הדכאוניים!" הרי אין סיכוי שתצטטי משהו שמח, נכון נועה? נכון? נכון???? ומה, אני מצוטטת שם בין טורי לספרן-פוייר או בין רעות לדובשה?

 

[noosh]

אני מצטטת מה שיפה.

nothing is beautiful and true. ורעות ודובשה לא מצוטטות שם, עמן הסליחה, את היחידה שהיא לא זמר / סופר / תסריטאי מוּכּר שמצוטט שם.

 

[רעוּת]

רק אותה....וכו' ../images/Emo7.gif

 

[behappy]

לגמרי../images/Emo7.gif מלחמה!!!!

 

[Yael Floyd]

|אצבעמשולשתלך!|ו|מלאהתחנפויותולקוקיתחתלנועה!|