*כופה משמעות איצ'ירוקי* ../images/Emo58.gif
והכיצד? X3 אש וקרח הן מטאפורות לגישות של אנשים כלפי עצמם וכלפי הסביבה. איצ'י, הבחור המוקצן והרועש כשצריך, עם הביטחון העצמי והמזג החם הוא ברור מאליו אש. רוקיה שתמיד מנסה לפחות לשמור על כבודה העצמי גם כי היא ככה וגם כי אחר כך היא אומצה לבית משפחת קוצ'יקי, היא ששומרת לעצמה ומסוגרת היא כמובן קרח. שתי השורות הראשונות בשיר שמדברות על סוף העולם, מדברות בעצם על האפשרות של סיום שני עולמות במובן של שני אלה. כאשר הדובר אומר שהוא מעדיף את אלה שמצדדים באש כי הוא ראה תשוקה, לכאורה הדבר טוב, אך המשך השיר מראה שמדובר בעצם על הרס שבא כתוצאה מהאש. מצד אחד איצ'י ניראה אנושי הרבה יותר מרוקיה בגלל שהוא קצת יותר פתוח ומתקשר ממנה, אך מצד שני, איצ'יגו הוא מישהו שיש לו תסביך הקרבה עצמית. הוא נותן יותר מדי מעצמו בלי התחשבות בבטחונו העצמי וטובתו שלו. אוראהארה אמר לו - אל תשתמש באנשים אחרים כתירוץ להרוג את עצמך. איצ'י יבער עד שהוא יכלה את עצמו, וזה גם בלי להתחשב בצד ההולואי שלו שבכלל יזרז את העניין. כיליון בידי אש הוא מהיר יותר גם, ולכן הדובר מעדיף את הסוף הזה מאשר הסוף בידי קרח - אם איצ'י יסבול הסבל יגמר מהר כי הוא פשוט יזרוק עצמו על חרב של מישהו או שיאכל על ידי האש שהיא ההולואו שבתוכו ואז לא יהיה לו אכפת מכלום בכלל. מצד שני אבל, אנחנו מגלים בהמשך הסדרה שגם רוקיה המאגניבה וה100ממת לא חסכה בסבל עצמי. היא פשוט שומרת הכל בפנים ולא אומרת כלום לאף אחד. איצ'יגו, בכורח הנסיבות אבל עדיין, סיפר לה מה שקרה עם אמא שלו, והיא אף המשיכה והעלתה את הסברה שהולואו אכל אותה כשהוא בא בעצם אחרי איצ'י. זו הבעיה עם קרח - אש לפחות אתה יודע שאתה עומד להישרף כי אתה מרגיש את החום. כשאתה מקבל כווית קור מקרח אז לא רק שזה מאוחר מדי, אתה לא מרגיש כלום אפילו עד שזה מגיע לרמה הזאת. רוקיה ידעה מספיק סבל בחיים שלה גם כן, והדובר בעצם אומר שלא רק אש מעכלת את עצמה. גם הקרח שאוכל אותך מבפנים טוב מספיק להרס עצמי כאשר הוא מאבן אותך, הופך אותך לקר ונוקשה, אך לקרח יש נטייה להישבר, בייחוד אם זה קרח דק. ואם קרח יפגוש באש, הקרח יימס, ואז לא ישאר דבר מלבד שלולית של דמעות. כאשר רוקיה פגשה באיצ'יגו הדמיון בינו לבין קאיין החל להמס את הקרח בליבה שיצרה אחרי מותו של קאיין, אפילו בלי ששמה לב לכך. אחרי שנלקחה לסול סוסאייטי ואיצ'יגו בא להציל אותה, היא שמה לב לדמיון ביניהם וזה רק הוסיף לייאוש שלה. המים שישארו אחרי ההמסה גם יכבו את האש, ולכן איצ'יגו היה חייב לומר לה שדעתה לא משנה, אחרת האש שבערה בו והניעה אותו ונתנה משמעות לחייו אחרי שרוקיה חזרה לסול סוסאייטי לקראת המוות שלה הייתה נכבת ובעצם איצ'יגו היה משול למת חי.
, ואתם (גם אני :]) ננתח אותו על פי בליץ' :]. מותר לכם להפוך את זה לעלילה קצרה, פארודיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, שטויות בגרוש, הכול מותר D: ככה גם תזכו להעשרה יומית 3: וגם לכיף :] אז שלא יגידו שאני לא מחנך לטובה את הפורום =] השיר להיום הוא השיר של רוברט פרוסט, Fire and Ice מכיוון שאסור בתפוז לתת מילים לשירים, אני אתן הפניה :] השיר - http://quotations.about.com/cs/poemlyrics/a/Fire_And_Ice.htm ולסיום למי שיש חשק וירצה ללמוד עליו
