../images/Emo41.gifפרוייקט פורום- מה זה להיות מתעמלת../images/Emo35.gif
בשעה טובה ומוצלחת, יוצא היום פרוייקט הפורום החדש- של מה זה התעמלות. בכל שבוע יופיעו כאן בפורום דברים של דמות משמעותית כלשהי מתחום ההתעמלות, שתסביר מה זה התעמלות מנקודת מבטה. והשבוע: צוף פלדון בת ה-12, מתעמלת בהתעמלות מכשירים מאגודת הפועל ת"א, בדרגה ג', שמסומנת כרגע כאחת המתעמלות המבטיחות שלנו. איך התחלתי להתאמן? כבר מגיל 6 השתתפתי בחוגים קהילתיים, ביישוב מתן וביישוב נירית, בו אני גרה. המאמנות הבחינו שיכולותי גבוהות משל בנות השכבה שלי ולכן התחלתי להתאמן בקבוצה של הבנות בגדולות ממני בשנתיים- שלוש. בתום השנה השניה המאמנת ניגשה אל הורי ואמרה להם שאני מאד מוכשרת וכדאי שאתאמן במקום "מקצועי יותר". מאחר והורי לא הכירו את התחום- המאמנת יעצה להם לפנות לאורנה שי, מאמנת בכירה ב"פועל ת"א". הגעתי ל"אודישן" אצל אורנה שי ב"הפועל ת"א", שבהדר יוסף, כשאני בת 8.5, והיא מיד צירפה אותי לנבחרת הצעירה. אחרי 3 חודשים, בהם עברתי מפעמיים בשבוע ל- 3 ו- 4 פעמים בשבוע הצטרפתי לנבחרת של הפועל ת"א. התחלתי להתחרות רק בדרגה ד'. על האימונים בהדרגה חלה התגברות בקצב האימונים. בהתחלה התאמנתי פעמיים בשבוע, עד שאכנס לכושר, ואח"כ הוסף לי יום נוסף ושעה נוספת... בהתחלה התאמנתי כ- 3 שעות ביום והיום אני מתאמנת קרוב ל- 5 שעות ביום. האימונים מאד רציניים ואנחנו עובדות בשקט, כדי לשמור על הריכוז, בכדי שלא ניפול ונפגע. אני מאד נהנית מזה שאני מצליחה לעשות דברים חדשים, שכשהגעתי לא האמנתי שאצליח לעשות אותם. אני מרגישה שאני משתפרת ורואה תוצאות מההשקעה הגדולה שנדרשת ממני. החיים מחוץ להתעמלות האמת היא שאין הרבה זמן לחיים מחוץ להתעמלות, בשלב שבו אני נמצאת. בהתחלה, כשמתעמלים רק 4 פעמים בשבוע, עוד אפשר להפגש עם חברות או לעשות דברים אחרים שאתה אוהב. אני השתתפתי בחוג קירמיקה, פיסלתי וציירתי בצבעי שמן, רכבתי על אופני שטח ביער חורשים, הקרוב לביתי ואפילו שחיתי בבריכה שביישוב. היום אני מתאמנת כל יום אחה"צ, כך שאין לי ממש זמן לפגוש חברות או לעסוק בתחביבים. רק בימי שבת אני פנויה למפגשים חברתיים או לבילוי בבריכה. אני גרה ביישוב קטן, כך שאני חברה בתנועת הנוער, בני המושבים, גם אם אני לא מגיעה לפעולות באופן שוטף. לפעמים יוצא לי לנסוע עם הקבוצה לטיול של יום אחד ולפעמים- אני מוותרת. לפעמים זה קצת עצוב לותר על דברים אבל אני למדתי עם הזמן שלהתעמלות יש מחיר ואני יודעת שבחרתי לשלם אותו. פעם הייתי מאד מאוכזבת כשחברות היו באות אלי ואומרות לי ש"הפסדתי משהו שרציתי להיות בו" אך היום זה כבר פחות אכפת לי אם אני מפסידה. אני יודעת שאני אעשה דברים שהחברות שלי לא יעשו בחיים, כמו לנסוע לתחרויות בחוץ לארץ או להשתתף באליפות ישראל. האמת, שנסעתי כבר פעם אחת לחו"ל לתחרות בהונגריה והיה לי ממש כיף לראות מתעמלות מחו"ל ואולם ספורט, שנראה אחרת מהאולם שלנו בארץ. היה לנו ערב אחד שבו נפגשנו כל המתעמלות יחד, החלפנו מתנות זו עם זו ורקדנו ריקודי- עם של מדינות שונות. היה ממש כיף לחזור הביתה עם שקית מלאה בהפתעות מכל מיני מדינות שונות באירופה. אני יודעת שחוויה כזאת החברות שלי לא יחוו אף פעם... איך הסביבה מגיבה בהתחלה היה יותר קשה. אנשים אמרו לי כל הזמן "למה את צריכה את זה?" וביקרו אותי על זה שאני לא יכולה להפגש עם חברות ולעשות דברים שילדים אחרים עושים. החברות שלי היו אומרות לי :"את מפסידה" ו"איזה מסכנה" וזה גרם לי להרגיש די רע. היו לי משברים שחשבתי שבאמת עצוב לי להפסיד דברים כמו טיולים עם הכיתה, ימי- הולדת או טקסים, שרציתי להופיע בהם. עם הזמן הבנתי שצריך לבחור ולהיות שלם עם הבחירה שלך. שלהתעמלות יש מחיר מסויים אבל יש גם רווחים אחרים, שאולי יגיעו בשלב מאוחר יותר. כשאני אהיה יותר טובה אני אוכל לנסוע לתחרויות בחו"ל ולעשות דברים כיפיים וייחודיים לספורטאים. שאני אייצג את המדינה שלי בעולם ואולי אתפרסם. היום הסביבה מבינה אותי יותר טוב, אבל עדיין אינה שותפה בדרך שלי. הייתי רוצה שיותר יתעניינו או ירצו לבוא לתחרויות לראות. ברור לי שלא כולם אוהבים את הספורט הזה או מבינים את החוקים שלו ולכן הם אינם מעורבים. סדר היום שלי אני קמה מוקדם, ב- 6:30, כי אני חייבת לעלות על ההסעה לבי"ס ב- 07:10. אני חוזרת הביתה מבי"ס (כיתה ו') כל יום בשעה 14:00. בשעה 14:45 אני חייבת לצאת לדרך מהבית בנירית להדר יוסף שבת"א. בשלושת רבעי השעה האלה אני מתלבשת מהר, אוכלת ארוחת צהריים ומסתרקת. האימון מתחיל בשעה 15:30 ומסתיים ב- 20:15. בסביבות 21:00 אני חוזרת הביתה. ארוחת ערב אני אוכלת באוטו, בנסיעה. כשאני מגיעה הביתה אני מתקלחת, עושה שיעורי- בית, טיפה טלויזיה- ולישון. אין לי זמן למחשב או לפייסבוק. אליהם אני מגיעה רק בסופי שבוע. המזל שלי הוא שאין לי הרבה שיעורי בית, כך שאני לא צריכה לשבת שעות לעשות אותם. את רוב הלמידה אנחנו עושים בביה"ס. אני מקפידה לא לדחות שיעורים. בסך הכל הציונים שלי טובים מאד, ואמא שלי טוענת שגם הספורט עוזר לזה, כי הריכוז שלי טוב יותר משל ילד שלא עוסק בספורט. הספורט עוזר לך להיות מרוכז וממוקד במה שאתה עושה ואני לא מבזבזת זמן, כי פשוט אין לי זמן מיותר.... למבחנים אני יושבת עם אמא שלי ומשננת איתה את החומר. כרגע אני מסתדרת, כי אני עדיין בבי"ס יסודי. כולם אומרים לי שבחטיבה יהיה יותר קשה. נראה... איך מסתדרים עם הלחץ מסתדרים. לפעמים אני מרגישה לחוצה וזה גורם לי לתיסכול ואפילו לבכי. אמא שלי משתדלת מאד להקל עלי ולהוריד ממני כל מיני משימות שאני צריכה לעשות. היא מלמדת אותי דברים בזמן קצר, כי אין לי הרבה זמן ללמוד כמו הילדים האחרים. אני צריכה את הכל קצר ומתומצת. אני משתדלת לעשות שיעורים בביה"ס, בשעות חופשיות או אפילו בהפסקות, כי אני יודעת שאין לי זמן אחר- כך. אני משתדלת לא לדחות דברים ואז הם לא מצטברים. למבחנים אני לומדת בסופי שבוע או בחופשות חגים. ובעיקר- אני עושה את אותם הדברים כל יום, כך שאני כבר רגילה לסדר והדברים הולכים לי בקלות רבה יותר. השאלה היא כמה באמת רוצים את זה. אני רוצה מאד! השאיפה היא להשתתף באליפויות אירופה, אליפויות עולם ובמשחקים האולימפיים. תודה רבה, צוף היקרה מאחלים לך המון הצלחה בהמשך
בשעה טובה ומוצלחת, יוצא היום פרוייקט הפורום החדש- של מה זה התעמלות. בכל שבוע יופיעו כאן בפורום דברים של דמות משמעותית כלשהי מתחום ההתעמלות, שתסביר מה זה התעמלות מנקודת מבטה. והשבוע: צוף פלדון בת ה-12, מתעמלת בהתעמלות מכשירים מאגודת הפועל ת"א, בדרגה ג', שמסומנת כרגע כאחת המתעמלות המבטיחות שלנו. איך התחלתי להתאמן? כבר מגיל 6 השתתפתי בחוגים קהילתיים, ביישוב מתן וביישוב נירית, בו אני גרה. המאמנות הבחינו שיכולותי גבוהות משל בנות השכבה שלי ולכן התחלתי להתאמן בקבוצה של הבנות בגדולות ממני בשנתיים- שלוש. בתום השנה השניה המאמנת ניגשה אל הורי ואמרה להם שאני מאד מוכשרת וכדאי שאתאמן במקום "מקצועי יותר". מאחר והורי לא הכירו את התחום- המאמנת יעצה להם לפנות לאורנה שי, מאמנת בכירה ב"פועל ת"א". הגעתי ל"אודישן" אצל אורנה שי ב"הפועל ת"א", שבהדר יוסף, כשאני בת 8.5, והיא מיד צירפה אותי לנבחרת הצעירה. אחרי 3 חודשים, בהם עברתי מפעמיים בשבוע ל- 3 ו- 4 פעמים בשבוע הצטרפתי לנבחרת של הפועל ת"א. התחלתי להתחרות רק בדרגה ד'. על האימונים בהדרגה חלה התגברות בקצב האימונים. בהתחלה התאמנתי פעמיים בשבוע, עד שאכנס לכושר, ואח"כ הוסף לי יום נוסף ושעה נוספת... בהתחלה התאמנתי כ- 3 שעות ביום והיום אני מתאמנת קרוב ל- 5 שעות ביום. האימונים מאד רציניים ואנחנו עובדות בשקט, כדי לשמור על הריכוז, בכדי שלא ניפול ונפגע. אני מאד נהנית מזה שאני מצליחה לעשות דברים חדשים, שכשהגעתי לא האמנתי שאצליח לעשות אותם. אני מרגישה שאני משתפרת ורואה תוצאות מההשקעה הגדולה שנדרשת ממני. החיים מחוץ להתעמלות האמת היא שאין הרבה זמן לחיים מחוץ להתעמלות, בשלב שבו אני נמצאת. בהתחלה, כשמתעמלים רק 4 פעמים בשבוע, עוד אפשר להפגש עם חברות או לעשות דברים אחרים שאתה אוהב. אני השתתפתי בחוג קירמיקה, פיסלתי וציירתי בצבעי שמן, רכבתי על אופני שטח ביער חורשים, הקרוב לביתי ואפילו שחיתי בבריכה שביישוב. היום אני מתאמנת כל יום אחה"צ, כך שאין לי ממש זמן לפגוש חברות או לעסוק בתחביבים. רק בימי שבת אני פנויה למפגשים חברתיים או לבילוי בבריכה. אני גרה ביישוב קטן, כך שאני חברה בתנועת הנוער, בני המושבים, גם אם אני לא מגיעה לפעולות באופן שוטף. לפעמים יוצא לי לנסוע עם הקבוצה לטיול של יום אחד ולפעמים- אני מוותרת. לפעמים זה קצת עצוב לותר על דברים אבל אני למדתי עם הזמן שלהתעמלות יש מחיר ואני יודעת שבחרתי לשלם אותו. פעם הייתי מאד מאוכזבת כשחברות היו באות אלי ואומרות לי ש"הפסדתי משהו שרציתי להיות בו" אך היום זה כבר פחות אכפת לי אם אני מפסידה. אני יודעת שאני אעשה דברים שהחברות שלי לא יעשו בחיים, כמו לנסוע לתחרויות בחוץ לארץ או להשתתף באליפות ישראל. האמת, שנסעתי כבר פעם אחת לחו"ל לתחרות בהונגריה והיה לי ממש כיף לראות מתעמלות מחו"ל ואולם ספורט, שנראה אחרת מהאולם שלנו בארץ. היה לנו ערב אחד שבו נפגשנו כל המתעמלות יחד, החלפנו מתנות זו עם זו ורקדנו ריקודי- עם של מדינות שונות. היה ממש כיף לחזור הביתה עם שקית מלאה בהפתעות מכל מיני מדינות שונות באירופה. אני יודעת שחוויה כזאת החברות שלי לא יחוו אף פעם... איך הסביבה מגיבה בהתחלה היה יותר קשה. אנשים אמרו לי כל הזמן "למה את צריכה את זה?" וביקרו אותי על זה שאני לא יכולה להפגש עם חברות ולעשות דברים שילדים אחרים עושים. החברות שלי היו אומרות לי :"את מפסידה" ו"איזה מסכנה" וזה גרם לי להרגיש די רע. היו לי משברים שחשבתי שבאמת עצוב לי להפסיד דברים כמו טיולים עם הכיתה, ימי- הולדת או טקסים, שרציתי להופיע בהם. עם הזמן הבנתי שצריך לבחור ולהיות שלם עם הבחירה שלך. שלהתעמלות יש מחיר מסויים אבל יש גם רווחים אחרים, שאולי יגיעו בשלב מאוחר יותר. כשאני אהיה יותר טובה אני אוכל לנסוע לתחרויות בחו"ל ולעשות דברים כיפיים וייחודיים לספורטאים. שאני אייצג את המדינה שלי בעולם ואולי אתפרסם. היום הסביבה מבינה אותי יותר טוב, אבל עדיין אינה שותפה בדרך שלי. הייתי רוצה שיותר יתעניינו או ירצו לבוא לתחרויות לראות. ברור לי שלא כולם אוהבים את הספורט הזה או מבינים את החוקים שלו ולכן הם אינם מעורבים. סדר היום שלי אני קמה מוקדם, ב- 6:30, כי אני חייבת לעלות על ההסעה לבי"ס ב- 07:10. אני חוזרת הביתה מבי"ס (כיתה ו') כל יום בשעה 14:00. בשעה 14:45 אני חייבת לצאת לדרך מהבית בנירית להדר יוסף שבת"א. בשלושת רבעי השעה האלה אני מתלבשת מהר, אוכלת ארוחת צהריים ומסתרקת. האימון מתחיל בשעה 15:30 ומסתיים ב- 20:15. בסביבות 21:00 אני חוזרת הביתה. ארוחת ערב אני אוכלת באוטו, בנסיעה. כשאני מגיעה הביתה אני מתקלחת, עושה שיעורי- בית, טיפה טלויזיה- ולישון. אין לי זמן למחשב או לפייסבוק. אליהם אני מגיעה רק בסופי שבוע. המזל שלי הוא שאין לי הרבה שיעורי בית, כך שאני לא צריכה לשבת שעות לעשות אותם. את רוב הלמידה אנחנו עושים בביה"ס. אני מקפידה לא לדחות שיעורים. בסך הכל הציונים שלי טובים מאד, ואמא שלי טוענת שגם הספורט עוזר לזה, כי הריכוז שלי טוב יותר משל ילד שלא עוסק בספורט. הספורט עוזר לך להיות מרוכז וממוקד במה שאתה עושה ואני לא מבזבזת זמן, כי פשוט אין לי זמן מיותר.... למבחנים אני יושבת עם אמא שלי ומשננת איתה את החומר. כרגע אני מסתדרת, כי אני עדיין בבי"ס יסודי. כולם אומרים לי שבחטיבה יהיה יותר קשה. נראה... איך מסתדרים עם הלחץ מסתדרים. לפעמים אני מרגישה לחוצה וזה גורם לי לתיסכול ואפילו לבכי. אמא שלי משתדלת מאד להקל עלי ולהוריד ממני כל מיני משימות שאני צריכה לעשות. היא מלמדת אותי דברים בזמן קצר, כי אין לי הרבה זמן ללמוד כמו הילדים האחרים. אני צריכה את הכל קצר ומתומצת. אני משתדלת לעשות שיעורים בביה"ס, בשעות חופשיות או אפילו בהפסקות, כי אני יודעת שאין לי זמן אחר- כך. אני משתדלת לא לדחות דברים ואז הם לא מצטברים. למבחנים אני לומדת בסופי שבוע או בחופשות חגים. ובעיקר- אני עושה את אותם הדברים כל יום, כך שאני כבר רגילה לסדר והדברים הולכים לי בקלות רבה יותר. השאלה היא כמה באמת רוצים את זה. אני רוצה מאד! השאיפה היא להשתתף באליפויות אירופה, אליפויות עולם ובמשחקים האולימפיים. תודה רבה, צוף היקרה מאחלים לך המון הצלחה בהמשך