פרקים נבחרים-1.6.02 -26.5.02

[איה@]

../images/Emo41.gifפרקים נבחרים-1.6.02 -26.5.02../images/Emo41.gif

 

[איה@]

בלוגים - תמונת מצב/יניב -בלוגבאסטר

תודה לאילנה שהעלתה את הקישור לדברים שכתב יניב מבלוגבאסטר בלוגים בארץ - תמונת מצב אז משה ממילה שלי החליט לרדת ממפת האינטרנט/בלוגים הישראלים. לפי שיחה שניהלנו קודם הבנתי שהבעייה שלו היא בעייה שהרבה מהבלוגים/יומנים בארץ לוקים בה המעבר בין אישי למסחרי לרבים ההקבלה הבאה שאני אעשה תשמע מוזר לי זה נראה כמו הרבה מקרים של DJ´s הרבה פעמים אני שומע איזה סט של DJ לא מוכר ויש בזה הרבה יתרונות מעצם היותו חדש ולא מוכר הוא פותח לכיוונים חדשים מוזיקה חדשה וסאונדים שלא הכרתי בעבר ואני ורבים אחרים כמותי מדברים עליו צופים לו עתיד ומעלים את השם שלו על פיות ופורומים רבים אחרים הבעייה היא שפתאום הוא נהיה שם דבר מקבל מוניטין מתחיל לנגן באירועים גדולים יותר משהיה בעבר ואז הוא צריך להתאים את עצמו לקהל החדש שברובו הוא קהל מיינסטרים והוא מתחיל לנגן בשביל הקהל החדש כי הרי לא כדאי לאבד את מה שיש ותוך כדי כך הוא מאבד את הייחודיות שהייתה לו ונהייה מיינסטרים בעצמו זו בדיוק הבעייה של מרבית הבלוגים בארץ יותר נכון יומנים כי בלוגים לדעתי אין פה ממש גם אלו שחושבים שעושים בלוג לתת לינק חדש פעם או פעמיים בשבוע לא יגרום לי או לאחרים להכנס לשם יותר מפעם אחת ממש לא בקטע אישי, אבל אני לא מצליח למצוא בלוגים שאני אוהב עד כדי להכניס אותם לתוכנת ל-NOTIFY שלי (תוכנה שמודיעה לי כשאתר התעדכן) יש שניים שכן נכנסו אבל גם הם לא ממש מעניינים אותי אבל בכל זאת אני מקווה כל פעם מחדש לראות שיפור אבל נעזוב את הקטע של הבלוגים כי רובם הם בעצם יומנים באלה, אנשים אולי בהתחלה כותבים דברים באמת אישיים באמת מהלב אבל כשהם מתחילים לקבל תשומת לב בצורת תגובות הם מתחילים לחשוש אולי מישהו שמכיר אותי קורא את מה שכתבתי? אלי, מהעבודה, קורא את הבלוג אני יודע הרי נתתי לו את הלינק והכרחתי אותו להכנס אני לא יכול לרשום מה באמת אני חושב עליו ושהיום בעבודה הוא הביא לי את הסעיף ויעל, זו שיצאתי איתה שלשום בטח גם מציצה מדי פעם הרי רוב הבליינד דייט זיינתי לה את השכל על הבלוג ואיך הוא שינה את כל עולמי אז עכשיו, אחרי שנגמר, אני יכול לכתוב מה באמת הרגשתי באותה פגישה? אז גם פה הכותבים מתחילים להתמסחר וכותבים מה שהם חושבים שקהל הקוראים יאהב ועל מה הוא יגיב ושבאמת יש משהו מעיק על הלב שבאמת מציק וחייב לצאת החוצה לא כותבים אותו או מייפים או שזה בכלל קרה לחבר.... לסיכום אם אתה מתכוון לפתוח בלוג לתפארת מדינת ישראל כדאי שתעדכן אותו יותר מפעם בשבוע ולא רק לכתוב שנפתח בלוג חדש כי מה שקורה הוא שבסוף רוב הבלוגים נראים אותו דבר ותבין שזה שקראת לאתר הבלוג של... ואתה מופיע באינדקס ובפורום עדיין לא עושה אותך בלוג תעשה קצת בדיקת רגע ותעבור בכמה בלוגים בחו"ל ואם אתה מתכוון לפתוח יומן שמטרתו היא להיות פסיכולוג בגרוש אל תפנה אף חבר לאתר יש מספיק אנשים באינטרנט שאתה לא מכיר ולהם אין לך כל סיבה לעשות חשבון או לפחד שישתמשו לרעה בחומר שתכתוב תכתוב רק מה שמתאים לך ולא בשביל לרצות מבקרים תנצלו את האינטרנט ותפיקו ממנו את המיטב שתוכלו נ.ב. משה, אחשלי אתה כותב יותר מרוב העיתונאים שאני מכיר ומי כמוני יודע שיש לך הרבה מה להגיד לאומה ולאחר הערב שהעברנו יחד ביום שישי אני יודע גם שהרבה יושב לך הלב אז בפעם הבאה, תעשה את זה כמו שצריך רק באהבה יניב

 

[איה@]

אני נכנסת למקלחת /מיקרו קוסמוס

כך כתבה חמדה ממיקרו קוסמוס ב- 25.5.02 אני נכנסת למקלחת. מורידה עם צמר גפן ואציטון את הלק. חופפת את השיער בשמפו ריחני. שמה מרכך שיער. מסתבנת בסבון נוזלי עדין. מתנגבת. שמה דיאודורנט. מזלפת כמה טיפות בושם לצוואר. מורחת קרם גוף על הידיים והזרועות, בגלל היובש. מורחת קרם מיוחד לכף הרגל, שהעקבים יהיו רכים ונעימים. מתלבשת, מייבשת את השיער במגבת. מורחת על הראש קרם לחות ללא שטיפה. מייבשת את השיער בפן. שמה כמה טיפות סיליקון, שיהיה שיער מבריק ורך. מוציאה את עדשות המגע מהקופסה ושוטפת בנוזל מיוחד. מכניסה את העדשות לעיניים ומטפטפת כמה טיפות של דמעות מלאכותיות. מפצלחת ומורחת קפסולה של סרום מיוחד לשמירה על גמישות העור. מורחת קרם עיניים מסביב לעיניים. מורחת קרם לחות על כל הפנים. מורחת לק. מחכה שיתייבש. ספרתי. זה עשרים פריטים שונים, נתיב ייסורים ארוך בדרך למקלחת פשוטה ויומיומית. עכשיו, מה מזה לוקחים אתי להודו? וזה עוד בלי להזכיר איפורים למיניהם, מייק-אפ וכאלה, כי על זה מראש ויתרתי. וגם בלי להזכיר קרמים ומסכות לטיפולי פנים מיוחדים, פילינג, והזנה וכאלה ששום אשה לא יכולה להרשות לעצמה להתהלך בלעדיהם. אז מה יהיה, שאני אפסיק להיות אשה? או שאסחב על הגב תרמיל של 30 קילו? אני תוהה...

 

[איה@]

חוויה מרגשת / הליכלוך שבכתר

כך כתבה רינה מהליכלוך שבכתר ב-26.5.02 עברתי היום חוויה מרגשת. חוויה שעוברים רק פעם בחיים. חוויה שהרגשתי שהייתי חייבת לחלוק איתכם. רינה מבקרת במכבסה בשירות עצמי. וובכן, קוראי היקרים, אם עקבתם אחרי מעללי אתם בוודאי יודעים שלפני חצי שנה (חצי שנה?!) עברתי אל העיר הגדולה. וובכן, אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך ייתכן הדבר שרצ"שית שכמותי (רווקה צעירה שוכרת) עברה את החצי השנה האחרונה בלי לכבס ולו פעם אחת במכבסה אוטומטית. רצ"שית עונה: לפני אתם נגעלים לגמרי, הרשו לי להסיר דאגה מלבבכם ולהבטיח לכם שאכן כיבסתי את הבגדים שלי. או שהייתי גוררת את הר הכביסה המצטבר מאוטובוס לאוטובוס בביקור השבועי (רצוי דו שבועי) שלי בבית (מי שלא ראה אושר של אמא שמביאים לה כביסה מלוכלכת, לא ראה אושר מעולם). או שהייתי גוררת את הר הכביסה המצטבר אל רצ"שית אחרת, שבמקרה היא חברה טובה שלי, במקרה היא גרה לידי ובמקרה יש לה מכונת כביסה. אבל החלטתי - לא עוד! לא עוד לשלם עבור כרטיס נוסף באוטובוס לתיק הכביסה שלי, לא עוד להתעלק על חברים נדיבים, לא עוד ללבוש את התחתונים הגדולים והלא סקסיים בעליל כשלא נשאר כלום בארון אני אקח אחריות על מצעי. אז היום ארזתי, ושמתי פעמי אל המכבסה הקרובה. מעט חוששת, מעט נפחדת, ומצויידת באבקת כביסה טרייה נכנסתי אל הכוך החמים והלח. במכבסה - זוג. הם בוחנים אותי בעיון בעוד אני קוראת את ההוראות, שופכת את המרכך בתוך התיק בטעות, דוחפת את המטבעות לחריץ הלא נכון ומרתיחה את הכביסה בטמפרטורה שבדרך כלל ניתן למצוא קרוב לפני השמש. התחלה קשה, אבל מי אני שאכנע. המכונה מגרגרת, אני פותחת ספר ומרגישה מאוד תל אביבית. ואז - הם צריכים לדבר איתי. למה? חייכתי בנימוס, הנהנתי והגבתי במקומות הנכונים וקיוויתי שהם יילכו מהר. (יש משהו מאוד מטריד בלקפל את התחתונים שלך בפני זרים) המכונה מפסיקה לגרגר, מעבירים למייבש. מצאתי חדווה בלתי מוסברת בבהייה במצעים שלי מסתובבים להם. ואז - זה קרה. הוצאתי את הבגדים. בניגוד גמור לציפיותי, לא כל הדברים הלבנים יצאו ורודים (מי אמר שאסור להכניס חולצה אדומה עם דברים לבנים! הה! אני צוחקת בפניכם קטני אמונה שכמותכם!) שום דבר לא התכווץ למימדי ברבי. רק הרים של כביסה נקייה, יבשה וריחנית. (נשימה עמוקה) הריחו את פרחי האביב האלו. נכנסים עם בגדים מלוכלכים - יוצאים עם נקיים. איזה יופי. אני מאוד גאה בעצמי. אני חושבת שאני ראויה לדרגה השנייה: רצש"מית: רווקה צעירה שוכרת מנוסה. וכך, ידידי, הסתיים לו עוד פרק בסדרה, "רינה עושה דברים מעניינים". מקווה שנהניתם, הצטרפו אלינו בפעם הבאה, בה נשמע איך רינה מגלה את הכספומט.

 

[djyaniv]

אני???? נבחרים?????

בכלל לא חשבתי שמישהו פה קורא את הבלוג שלי, חוץ מחמדה החמודה שמשאירה לי תגובות מדי פעם כדי לדעת שביקרה אצלי.... הא, בעצם זה לפרק של אילנה, לא שלי בלוגבאסטר אינדקס הבלוגים והיומנים הישראלים

 

[דניאל אדריאן]

צודק../images/Emo70.gif

תשמע יניב , אתה מה זה צודק

כל מילה ומילה נכונה. גם אני ככה. לפעמים נותן לינקים אבל בעיקרון כותב דברים אישיים וכמובן כל השאר.... וזאת עוד סיבה למה שהפסקתי כרגע עם ה"בלוג". זה לא אומר שאני מפסיק לחלוטין, זה פשוט לא מתאים לי עכשיו. אני בלחץ וגם ככה אני לא מספיק את השוטטות שלי ברשת , אז ממש אין זמן לבלוג. אני חשבתי שאני יחוזר ב 20 , כי זה ביום של חלוקת תעודות וכמעט אין מבחנים (חוץ מ 2) למרות שיכול להיות דברים אחרים כמו עבודה , קורסים ( מנהלי רשתות ואולי פסיכומטרי) ואולי אני יטוס לגרמניה. אבל עברתי עכשיו לנושא אחר.... ודרך אגב , אני כן קורא את הבלוג שלך (מידי פעם)

 

[נוי נוי]

היה לי משהו לומר /עומר

קטע של עומר שנגע ללבי, אפילו שזה בעיצוב הכי מינימלי שיש, ואפילו שזה באנגלית (לא תמיד יש לי ראש לאינגליש). העתקתי לפה את הקטע בהתחלה, אבל עדיף שתקראו ישירות אצלו, כי פה השורות נשברות.

 

[שלינקה]

בינגו ים תיכוני / משה

משה, ממילה שלי, כותב: בינגו ים תיכוני כל יום אני משחק בינגו, בכל מקום בכל מצב, רוצה או לא רוצה יש לי כרטיס ואני במשחק, לפעמים זה מספר טוב ואני ממש מבסוט שבא לי עוד, ולפעמים זה נורא כמו בינגו משטרה בדרך הגבורה. יש רגעים שהייתי רוצה לצאת מהמשחק, או להקטין את קצב הקראת המספרים, אבל אז אני מבין שאני מכור לריגושים. חשבתי פעם לעקור לניו-זילנד, להנות מכייף, שלווה ורוגע, אבל בלי הגרלה שמביאה מדי פעם מספר זוכה, בינינו זה קשה. ואם זה מבלבל אז רק לשם ההבהרה, אני שונא משחקי מזל - כי לא משחקים עם המזל, אבל כשאתה חי בין שלום למלחמה, בין בדידות לאהבה, בין לחץ לבריחה, ואתה חי עם זה ,אתה, לפחות אני, מתמכר להרגשה. אז מה מצב המספרים לאחרונה? היה מספר מבעס שכשקיבלתי צו שמונה ויצאתי למלחמה, אבל היה גם אחלא מספר כשחזרתי בריא שלם וחזק! היו לי הרבה מספרים גרועים עם זיוזוגים, אבל נראה לי שנפלתי על אחד מנצח. ועכשיו אני תקוע עם מספר קצת קשה. זכיתי במשימה בארץ רחוקה, אז לקחתי אוויר, שתיתי שלוק ממעיין האופטימיות, ובתוך תוכי אני יודע שבמספר הבא, אני קם, עומד על השולחן, וצועק שכל העולם ישמע - בינגווווווווווווווווווווווווווווווווווו