פרקים נבחרים- 11.5.02-28.4.02
- פותח הנושא איה@
- פורסם בתאריך
הוי ,אמא, אמא (מאודיסאה לחיים)
טוב איה, אני מקווה שזה מה שהתכוונת... זה מצא חן בעיני ואני מקווה שאני יכולה לצטט את זה פה. נכתב ע"י דודי מאודיסאה לחיים. אמא שלי באה אלינו לבית אתמול כדי שנלך ביחד לארוע המוזמן בגן שסגרנו. מעין הצגת תכלית לכל המתחתנים בחודשים הקרובים. משהו נחמד. רחלי כתבה על זה כמה דברים. בכל מקרה אמא שלי הגיעה אלינו הביתה כשעתיים מוקדם ישר מהעבודה והייתה אמורה גם להישאר בלילה לישון. אף פעם לא ממש אירחנו מישהו ללילה אצלנו ובטח לא את אמא שלי... אז אמא שלי הגיעה. נחה קצת. התרחצה קצת ואז קמה לעשות אוכל. ("אי אפשר לחכות שעתיים עד לאוכל של הגן") טוב אז היא התחילה לחטט במקרר שלנו. שזוהי סכנה בפני עצמה. ואז היא הכינה חביתה לתפארת לה ולי. אכלנו בשקט בסלון ואז היא קמה למטבח לשטוף את הכלים. "נו מילא" אמרתי לעצמי. ואז שמתי לב שהיא ממש שוטפת כלים. ניגשתי אליה ואמרתי "אמא, את לא שוטפת לנו את הכלים" נכון שהכיור היה די עמוס בדברים אבל זה לא תרוץ!!! אמא שלי אמרה:"אם אני לא אעשה, אז מי יעשה?". אמרתי לה - רחלי, כשתרצה... "לא זה מסריח ואי אפשר לחיות ככה" " אבל אמא - זה כלים שלנו, את לא שוטפת אותם", אם אני לא אשטוף כלים, אני ארדם","אבל אמא!", "נו, גם ככה אין לי מה לעשות". בקיצור , מאוד מביך ולא נעים אבל אי אפשר היה למנוע ממנה. מה , לעצור אותה בגופי??! רק לידיעתכם: היא שטפה את כל הכיור, את הסירים על הגז, את כל הקערות המלוכלכות על השולחן ובסוף ניקתה את הכיור עצמו. וממש בכלום זמן. ואני לחלופין ישבתי לעצמי בסלון או עמדתי לידה ומסתכל במבוכה ההולכת וגדלה. בסוף זה נגמר ורחלי בדיוק הגיעה. רחלי גילתה את המעשה ונדהמה בעצמה...וזהו סוף הסיפור. ועכשיו סקר לסיום. אמא שלי היא: 1. אמא פולניה. 2. אמא פולניה. 3. אמא פולניה. בין הפותרים תוגרל חולצה ותקליט. ואחר-כך אני מדבר עם אחותי בטלפון ומספר לה את זה והיא, להפתעתי, לא נשמעה לגמרי נדהמת: " מה, כשהיא באה אלינו, היא גם מזיזה לנו את הרהיטים..." ופלא שיצאתי ככה, כמו שאני. נכתב ע"י דודי ביום שני, 29 באפריל, בשעה 22:28
טוב איה, אני מקווה שזה מה שהתכוונת... זה מצא חן בעיני ואני מקווה שאני יכולה לצטט את זה פה. נכתב ע"י דודי מאודיסאה לחיים. אמא שלי באה אלינו לבית אתמול כדי שנלך ביחד לארוע המוזמן בגן שסגרנו. מעין הצגת תכלית לכל המתחתנים בחודשים הקרובים. משהו נחמד. רחלי כתבה על זה כמה דברים. בכל מקרה אמא שלי הגיעה אלינו הביתה כשעתיים מוקדם ישר מהעבודה והייתה אמורה גם להישאר בלילה לישון. אף פעם לא ממש אירחנו מישהו ללילה אצלנו ובטח לא את אמא שלי... אז אמא שלי הגיעה. נחה קצת. התרחצה קצת ואז קמה לעשות אוכל. ("אי אפשר לחכות שעתיים עד לאוכל של הגן") טוב אז היא התחילה לחטט במקרר שלנו. שזוהי סכנה בפני עצמה. ואז היא הכינה חביתה לתפארת לה ולי. אכלנו בשקט בסלון ואז היא קמה למטבח לשטוף את הכלים. "נו מילא" אמרתי לעצמי. ואז שמתי לב שהיא ממש שוטפת כלים. ניגשתי אליה ואמרתי "אמא, את לא שוטפת לנו את הכלים" נכון שהכיור היה די עמוס בדברים אבל זה לא תרוץ!!! אמא שלי אמרה:"אם אני לא אעשה, אז מי יעשה?". אמרתי לה - רחלי, כשתרצה... "לא זה מסריח ואי אפשר לחיות ככה" " אבל אמא - זה כלים שלנו, את לא שוטפת אותם", אם אני לא אשטוף כלים, אני ארדם","אבל אמא!", "נו, גם ככה אין לי מה לעשות". בקיצור , מאוד מביך ולא נעים אבל אי אפשר היה למנוע ממנה. מה , לעצור אותה בגופי??! רק לידיעתכם: היא שטפה את כל הכיור, את הסירים על הגז, את כל הקערות המלוכלכות על השולחן ובסוף ניקתה את הכיור עצמו. וממש בכלום זמן. ואני לחלופין ישבתי לעצמי בסלון או עמדתי לידה ומסתכל במבוכה ההולכת וגדלה. בסוף זה נגמר ורחלי בדיוק הגיעה. רחלי גילתה את המעשה ונדהמה בעצמה...וזהו סוף הסיפור. ועכשיו סקר לסיום. אמא שלי היא: 1. אמא פולניה. 2. אמא פולניה. 3. אמא פולניה. בין הפותרים תוגרל חולצה ותקליט. ואחר-כך אני מדבר עם אחותי בטלפון ומספר לה את זה והיא, להפתעתי, לא נשמעה לגמרי נדהמת: " מה, כשהיא באה אלינו, היא גם מזיזה לנו את הרהיטים..." ופלא שיצאתי ככה, כמו שאני. נכתב ע"י דודי ביום שני, 29 באפריל, בשעה 22:28
עוד ביקורת נוקבת/ שמעון הערס
(שמעון הערס הוא ערס צעצוע קטן ונחמד, שתחביבו העיקרי הוא להעביר ביקורת על יומנים בישראבלוג. לא פוליטיקלי קורקט אבל משעשע. נסו ותהנו) כך הוא כותב ב "יומנו של ערס": ביקורת על הבלוג "מכתבים ליעל": אם יש דבר שאני לא סובל זה התרפסות. ובמיוחד כשמדובר באהבות נכזבות. תמיד אצלנו הבנים אנחנו נתקעים באיזשהו מקום עם אהבה נכזבת וזה יושב לנו על הוריד שנים אחר כך. הריח שלה, הצורה שבה היא הייתה צוחקת מדברים או תוקעת נודים. וזה הביא אותי לבלוג הזה "מכתבים ליעל". וואלה, חשבתי זה גבר בטח כותב לה מהצבא, אומר לה, עוד מעט אני בא הביתה לפרגע אותך אז תדליקי ת´דוד! ומה אני מקבל במקום??? "...הזיה יומית או לילית מה זה כבר משנה קיומך הזוי כך או כך ממרחק הזמן את כבר כאן באה עם השקט מרפרפת מייסרת חובקת אוהבת נעלמת.." לקח לי משהו כמו 23 דקות לפצח את מה שכתוב ולהבין על מה או מי לעזזל מדברים פה...? ככה, דיברת אל הבחורה שלך גבר??!?!, לא פלא שהיא קמה והלכה. אמרתי לעצמי שאולי זה משהו זמני, אולי הבחור התגבר עליה ויצא חזק ומחוזק, אבל אחרי הקטע הבא הבנתי שהדברים רק החמירו... "...נכנסתי לחדרך אמצע הלילה שאלת למה באתי שאלה שעדיין צרובה במחשבותי נשען על מיטתך. ..." אח שלי שובב...נכנס בלי לדפוק. מה זה למה באתי?? רציתי לבדוק אם יש גז ראדון בחדר! אבל בשורה התחתונה עשיתי חושבים. הבחור הרי היה מאוהב בה קשות והיא כנראה עשתה לו שריטה עמוקה עד שהוא התחיל לדבר את כל המילים האלה שאני לא מבין מהם כלום. אז אח שלי, רק שתדע, שדיברתי עם חבר שלי מקסים שמכיר איזה מישהו שמכיר איזה מישהו והוא עבד פעם במשטרה. ביקשתי ממנו במערוף שיעשה חיפוש אחרי היעל הזאת ויאתר אותה, כדי שנוכל לדבר איתה ולהסביר לה שלעזוב בחור כמוך זאת טעות. ותאמין לי אח שלי, היה לך מזל משמיים!!!! במקרה קיבלתי מהם תמונה עדכנית של הכלבה וככה היא נראית היום! נכון אחי שזה לא שווה את המאמץ? למה לבזבז מילים יפות על אחת שנראית כאילו היא סיימה תואר בארכיונאות ומידע בספרנות? קח את עצמך בידיים וצא לעולם, יש כל כך הרבה דברים שמחכים לך בחוץ אח שלי. רק עצה קטנה לדרך... אל תשתמש במשפטים כמו "...את מתייבשת עלי גופך עוטף עם אהבה..." אחרת ייקח הרבה זמן עד שתוציא איזה מוץ מאיזה תבן... שלך שמעון (סססססאמק ארס)
(שמעון הערס הוא ערס צעצוע קטן ונחמד, שתחביבו העיקרי הוא להעביר ביקורת על יומנים בישראבלוג. לא פוליטיקלי קורקט אבל משעשע. נסו ותהנו) כך הוא כותב ב "יומנו של ערס": ביקורת על הבלוג "מכתבים ליעל": אם יש דבר שאני לא סובל זה התרפסות. ובמיוחד כשמדובר באהבות נכזבות. תמיד אצלנו הבנים אנחנו נתקעים באיזשהו מקום עם אהבה נכזבת וזה יושב לנו על הוריד שנים אחר כך. הריח שלה, הצורה שבה היא הייתה צוחקת מדברים או תוקעת נודים. וזה הביא אותי לבלוג הזה "מכתבים ליעל". וואלה, חשבתי זה גבר בטח כותב לה מהצבא, אומר לה, עוד מעט אני בא הביתה לפרגע אותך אז תדליקי ת´דוד! ומה אני מקבל במקום??? "...הזיה יומית או לילית מה זה כבר משנה קיומך הזוי כך או כך ממרחק הזמן את כבר כאן באה עם השקט מרפרפת מייסרת חובקת אוהבת נעלמת.." לקח לי משהו כמו 23 דקות לפצח את מה שכתוב ולהבין על מה או מי לעזזל מדברים פה...? ככה, דיברת אל הבחורה שלך גבר??!?!, לא פלא שהיא קמה והלכה. אמרתי לעצמי שאולי זה משהו זמני, אולי הבחור התגבר עליה ויצא חזק ומחוזק, אבל אחרי הקטע הבא הבנתי שהדברים רק החמירו... "...נכנסתי לחדרך אמצע הלילה שאלת למה באתי שאלה שעדיין צרובה במחשבותי נשען על מיטתך. ..." אח שלי שובב...נכנס בלי לדפוק. מה זה למה באתי?? רציתי לבדוק אם יש גז ראדון בחדר! אבל בשורה התחתונה עשיתי חושבים. הבחור הרי היה מאוהב בה קשות והיא כנראה עשתה לו שריטה עמוקה עד שהוא התחיל לדבר את כל המילים האלה שאני לא מבין מהם כלום. אז אח שלי, רק שתדע, שדיברתי עם חבר שלי מקסים שמכיר איזה מישהו שמכיר איזה מישהו והוא עבד פעם במשטרה. ביקשתי ממנו במערוף שיעשה חיפוש אחרי היעל הזאת ויאתר אותה, כדי שנוכל לדבר איתה ולהסביר לה שלעזוב בחור כמוך זאת טעות. ותאמין לי אח שלי, היה לך מזל משמיים!!!! במקרה קיבלתי מהם תמונה עדכנית של הכלבה וככה היא נראית היום! נכון אחי שזה לא שווה את המאמץ? למה לבזבז מילים יפות על אחת שנראית כאילו היא סיימה תואר בארכיונאות ומידע בספרנות? קח את עצמך בידיים וצא לעולם, יש כל כך הרבה דברים שמחכים לך בחוץ אח שלי. רק עצה קטנה לדרך... אל תשתמש במשפטים כמו "...את מתייבשת עלי גופך עוטף עם אהבה..." אחרת ייקח הרבה זמן עד שתוציא איזה מוץ מאיזה תבן... שלך שמעון (סססססאמק ארס)
דילמות / מילה שלי
כך כתב משה במילה שלי ב- 6.5.02 דילמות לפעמים מגיעות הדילמות, לפעמים הם ממש קשות. והכי קשות - דילמות באהבה. היא רוצה אותך, אתה חבר שלו, והוא בטוח יפגע. איך שלא יוצאים מזה - מישהוא נפגע. שד אחד אומר שצריך להעיז, מי שלא מסתכן, לא מרוויח. והפיה אומרת תזהר שלא תפגע, תרוויח קצת תפסיד הרבה. בכלל זאת העזה לכתוב את מה שאני כותב עכשיו, כי אם היא או הוא יקראו את זה, שניהם יפגעו, ולא יצא מזה טוב, אבל אני כשאצלי בוער אז אני כותב. היום לדוגמא, אמרתי לפקידה של YES , שהחיבורים שלהם זרוקים אצלי על הרצפה כמו בבית בעזה, והיא אמרה לי - "הלו! תרגע! אני ערביה , אל תעליב". אני הסברתי את עצמי והיא הייתה מאוד נחמדה, נראה לי שברגע הראשון היא קצת נפגעה אבל עשינו שולם. אז מה? ללכת כל הזמן על ביצים? רק כדי לא לפגוע באף אחד, איזה טעם יש לחיים אם אתה כל הזמן פוליטקלי קורקט? איך אפשר לחיות בלי להסתכן וקצת להיפגע מדי פעם? עכשיו ברגע זה נפלה עלי תובנה - שבעת האחרונה הפכתי "חנון" מדי, ובגלל זה כבר לא קורות לי חוויות מסעירות. יותר מידי מפחד להפגע! כאילו שכל רגע אני מתרחק מהמקום המיועד לי בגן עדן, יאאלה , חיים רק פעם אחת, ולפעמים גם זה בקושי. כל רגע יכול ליפול עלי מטוס, כל יום אני יכול ללכת בפיגוע או סתם להרגיז איזה עארס עם כלי נשק. אז מה הטעם לפחד, להזהר, להשמר, צריך לחיות, עד הסוף. ואז מידי פעם לשבת עם מישהוא ולספר לו את הדברים המגניבים שעשית, ולהרגיש את הריגושים מחדש, ולדעת שלא סתם בזבזת חמצן, אלא חיית ונהנית.
כך כתב משה במילה שלי ב- 6.5.02 דילמות לפעמים מגיעות הדילמות, לפעמים הם ממש קשות. והכי קשות - דילמות באהבה. היא רוצה אותך, אתה חבר שלו, והוא בטוח יפגע. איך שלא יוצאים מזה - מישהוא נפגע. שד אחד אומר שצריך להעיז, מי שלא מסתכן, לא מרוויח. והפיה אומרת תזהר שלא תפגע, תרוויח קצת תפסיד הרבה. בכלל זאת העזה לכתוב את מה שאני כותב עכשיו, כי אם היא או הוא יקראו את זה, שניהם יפגעו, ולא יצא מזה טוב, אבל אני כשאצלי בוער אז אני כותב. היום לדוגמא, אמרתי לפקידה של YES , שהחיבורים שלהם זרוקים אצלי על הרצפה כמו בבית בעזה, והיא אמרה לי - "הלו! תרגע! אני ערביה , אל תעליב". אני הסברתי את עצמי והיא הייתה מאוד נחמדה, נראה לי שברגע הראשון היא קצת נפגעה אבל עשינו שולם. אז מה? ללכת כל הזמן על ביצים? רק כדי לא לפגוע באף אחד, איזה טעם יש לחיים אם אתה כל הזמן פוליטקלי קורקט? איך אפשר לחיות בלי להסתכן וקצת להיפגע מדי פעם? עכשיו ברגע זה נפלה עלי תובנה - שבעת האחרונה הפכתי "חנון" מדי, ובגלל זה כבר לא קורות לי חוויות מסעירות. יותר מידי מפחד להפגע! כאילו שכל רגע אני מתרחק מהמקום המיועד לי בגן עדן, יאאלה , חיים רק פעם אחת, ולפעמים גם זה בקושי. כל רגע יכול ליפול עלי מטוס, כל יום אני יכול ללכת בפיגוע או סתם להרגיז איזה עארס עם כלי נשק. אז מה הטעם לפחד, להזהר, להשמר, צריך לחיות, עד הסוף. ואז מידי פעם לשבת עם מישהוא ולספר לו את הדברים המגניבים שעשית, ולהרגיש את הריגושים מחדש, ולדעת שלא סתם בזבזת חמצן, אלא חיית ונהנית.
פשטידת שוקולד צ´יפס /וירטואל קרמבו
נוי נוי מוירטואל קרמבו כתבה ב- 5.5.02 (הערה נפלתי מצחוק
) מבזק שוקולד-צ´יפס: נחלתי כישלון חרוץ עם העוגיות, כאילו לא ידענו כולנו שזה יקרה. טוב, זה לא היה ממש מזוויע, אבל בכל זאת, זה יכל לצאת הרבה הרבה יותר טוב. יעצתם לי להפנות אצבע משולשת למעבדי המזון למיניהם ולערבב את כל החומרים בעצמי (עם האצבעות, כמו שהטבע התכוון, אה?), ואומנם כך עשיתי. מהג´יפה שנוצרה עשיתי עוגיות קטנות וחינניות ודחפתי הכל לתנור, רק כדי לגלות שהן נמסו ונדבקו אחת לשניה, ללא כל זכר לקווי המתאר המקוריים. "מה זה, קיבינימט?" פתח אחשלי עיניים כשהנחתי את התבנית לצינון על השולחן. "אה... פשטידת שוקולד צ´יפס", עניתי במבוכה. אתם רואים, הכל עניין של הגדרה. מי התכוון בכלל להכין עוגיות? התכוונתי להכין פשטידת שוקולד- צ´יפס (יש דבר כזה בכלל?), ואכן זה מה שיצא לי. כן, אני תותחית וכלת עולם (ואני כל כך רוצה למות עכשיו). בקיצור, בני משפחתי התחמקו בנימוס מבקשתי לטעום ולחוות דעה. רק אחי הקטן, שלא מכניס לפה שומדבר שלא מכיל לפחות 85 אחוז סוכר, טעם והודיע ש"זה מתוק מדי". ברור לכם שהוא קיבל מכות. "אתם תאכלו את זה ותאהבו את זה!" צווחתי (לצווח זה יופי של פועל). אבא אמר שכל ביס הוא בבחינת הרעלת סוכר לחודש, לכן סביר להניח שעד 2003 כבר נסיים סופית לאכול את זה. "אוף איתך", אמרתי, "אני עוד לומדת (טיעון מחץ לכל טעות שהיא). בפעם הבאה אני פשוט אשים פחות סוכר." "כן", אמר אבא עם מבט מפוחד בעיניים, "אבל תתני לנו לנוח קצת עד הפעם הבאה." לא יודעת, אני חשבתי שיצא די נחמד בסה"כ... אבל מה אני יודעת.
נוי נוי מוירטואל קרמבו כתבה ב- 5.5.02 (הערה נפלתי מצחוק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.