אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
פרקים נבחרים - 7.9.02-1.9.02
- פותח הנושא איה@
- פורסם בתאריך
פנייה נרגשת לבחורי ישראל הכשרים/שלי
כך כתבה שלי מ-אי אפשר ב-3.9.02 פנייה נרגשת לבחורי ישראל הכשרים זהו, הפעם עברתם את הגבול. יותר אני לא יכולה לשתוק. אתם חייבים לקרוא את זה, לשנן וללמוד בעל-פה. אה, וגם ולעשות. מבחן מקיף יתקיים בעוד שבוע וחצי לכל היותר - ראו הוזהרתם! נתחיל ממך. כן, אתה שם עם הכובע השחור, גובה 1.74 (תגיד לי, זה גובה זה?!) ועיניים חומות בלי משקפיים. מה אתה חושב לעצמך, אפשר להבין? מגיע לפגישה בלי מינימום הכנה, שום שיעורי בית, כאילו שזה לא התפקיד שלך להעלות נושאים לשיחה כשהמעיין הטבעי יתייבש. אתה נוסע בקו 400 מירושלים לבני-ברק (ואם אתה ממש צדיק, אתה בטח נוסע ב-402) ויש לך שעה ורבע מינימום כדי להתכונן. אני לא מבקשת ממך לחשוב על זה כל היום, או להעלות את הדברים על הכתב. אבל מינימום - לחשוב על נושאי שיחה במקרים של שתיקה. לנסות לחפש משהו שיהיה מעניין לדבר עליו והוא לא חייב להיות תלוי בנושא שיחה אחר. אפילו לדבר על מלחמת האזרחים באפריקה הדרומית טוב יותר מאשר לשבת ולשתוק, גם אם בעצם לא מתקיימת שם כרגע שום מלחמה. (למחוק מהפרוטוקול: בחורים שבאים אליי לפגישה ובולעים את הלשון כשיש שתיקה - אני בד"כ נותנת להם להתפתל קצת. נראה אותך גבר! נראה אם אתה יודע לצאת מזה בכבוד! לצערי, רובם הגדול לא עומדים בזה, ואז נכמרים עליהם רחמיי ואני מוצאת משהו לדבר עליו. בסוף אני זאת שיוצאת גבר לעניין... סוף מחיקה מהפרוטוקול) נמשיך בך, אתה שם מאחורה, שבטוח שאתה מאה אחוז בפגישות. הא הא! הצחקת אותי! אפילו שני אחוזים לא הייתי נותנת לך. אתה מגיע עם אוסף של נושאים מסודרים כמו רשימת מכולת, ומחליט לעבור עליהם אחד אחד בדייקנות מופתית בלי להחסיר אף פרט. לא משנה אם זה קשור או לא. כל סטייה מהנושא מבלבלת אותך ואתה מנסה נואשות להחזיר את השיחה למסלול המוכר. המושג "גמישות" ו"ספונטניות" הם מושגים מופשטים בשבילך?! ומה אתה חושב, שבאתי לראיון-עבודה תובעני במיוחד? אנחנו לא ביחסי עובד-מעביד חביבי (ואגב - למזלך. אם היית בתפקיד ניהולי כבר מזמן היית הולך לחתום בלשכת התעסוקה). אנחנו בפגישה, מבין? פגישה זה משהו שאמור להראות איכשהו כמו שיחה זורמת, או לפחות מקרטעת קלות. אתה לא אמור לשאול אותי "מה דעתך על..." ו"האם את חושבת ש...". זה נשמע כמו שאלה מנוסחת-גרוע-במיוחד במחברת חיבור מכיתה ד´. תשתדל להשחיל את זה בצורה קצת יותר מתוחכמת. קצת. אל תדאג, אני אגיד לך את דעתי גם אם לא תשאל. ומה איתך, הגבוה הממושקף שמנסה להתחבא שם מאחורי כולם? - אתה חושב שאליך לא נגיע? בוא תתקרב ותשמע טוב טוב מה שיש לי להגיד לך: תראה חבובי, תעשה קצת ספורט, או קי? תמתח ת´גב, תיישר את הכתפיים, תלך לפסיכולוג שיעשה לך תרפיה, תמשוך לאמא בחצאית כדי שתגיד לך כמה אתה ממי, ותחזור לכאן עם קילו אחד של ביטחון עצמי יותר ממה שיש לך. קילו אחד יותר זה אומר קילו אחד בלבד כי אין לך כרגע כלום, אבל אי אפשר לזלזל - גם זה משהו. לא מבקשת שתהיה מאצ´ו מסריח, גם לא אחד שמכיר בערך עצמו ובא עם נוכחות ועוצמה. עזוב, זה לוקסוס ממש. רק תעשה טובה, ואל תעשה לעצמך פאדיחות! אתה מגיע לבית של בחורה, אתה מבין? היא מצפה לראות בחור, גבר, מישהו. לא סמרטוט שבקושי יכול להרים אליה את העיניים, ובכל פעם כשהיא פותחת את הפה (או יותר גרוע - כשהוא נדרש לפתוח את הפה) עושה תנועה מתגוננת של ילד מוכה. אז תיקח יום אחד פנוי, תעמוד מול המראה הגדולה בחדר של אחותך ותעשה חזרות. עוד פעם ועוד פעם, אל תתייאש. אולי בסוף תצליח להגיד את ה"היה נעים מאוד" בלי לגמגם. נעבור אליך שמנמנצ´יק עם בייבי-פייס. לא נדבר על זה שאתה מגיע מזיע ומסכן, ולא מעיז להוריד את הכובע או לשתות משהו כי בעמוד מס´ 2 בספר הכללים לפגוּש המתחיל (בפיסקה שאחרי איפה שכתוב שצריך לאחר בחמש דקות) כתוב שבפגישה ראשונה לא מורידים את הכובע ולא שותים. אתה רוצה להתענות - מי אני שאפריע לך? אבל למה, למען השם, אתה מגיע כמו אחרי קרב או תחרות ריצה מתישה? מה עם לצחצח קצת את הנעליים, או לא לסמוך על זה שהעניבה תסתיר את הכתם בקדימה של החולצה? והכתם במכנס, כן שם, בסביבות הברך. אתה רואה אותו?! יופי, כי גם אני רואה, וזה כבר לא ממש לעניין. תעשה טובה נשמה, ולפני שאתה יוצא מהבית או מהישיבה תיקח איזה מגבת קטנה, תרטיב ת´קצה שלה עם הרבה מים ותשפשף קצת את הכתם. זה עובד, וזה אפילו לא כואב. מבטיחה לך. אתה יודע מה, תחליט דבר כזה: כל פעם לפני שאתה יוצא תקרא למישהו שאתה סומך עליו, מישהו עם מינימום הבנה (לא כמוך, אני מתכוונת) ותעשה מולו סיבוב אחד. שיגיד לך אם אתה נמצא במצב סביר כדי ללכת לפגישה. אם לא - עדיף שתאחר אפילו בעשר דקות נוספות, ובלבד שתגיע בצורה שלא תגרום לבחורה לרצות לגמור את הפגישה עוד לפני שהיא התחילה. טוב, אני רואה שיש עוד הרבה חבר´ה שם, ושלא תבינו לא נכון - יש לי ה-מ-ו-ן מה להגיד לכל אחד מכם. אבל מאוחר עכשיו, ואני אסתפק בשלושה כללים אחרונים שכולכם צריכים לשנן: - תשתדלו לשדר עוצמה. אם בחורה היא לא סגנון כזה שמחפש סוג בחורים שישבו רגל על רגל ויפריחו עיגולי עשן במומחיות תוך כדי העברת יד על הבלורית המבריקה מלאת הג´ל הדביק - זה עדיין לא אומר שנגזר עליה לעד ולנצח נצחים לארח בסלון ביתה בחורים כפופי גב ורפי שפה שכל עולמם מצטמצם בישיבה שהיו בה ובישיבה שעברו אליה לפני שנה. תהיו אתם ותראו לה מה אתם יכולים להיות, גם אם כוחכם מתבטא בעיקר באמירת וורטים. זה ירשים אותה הרבה יותר מכל ביטוי ישיבתי שנאמר בטון צדקני ובעיניים מתגלגלות. - אל תפחדו להסתכל בשעון. אנחנו לא חושבות שאסור לכם לעשות את זה, ובכל מקרה זה יהיה פחות מביש מאשר לתחוב את היד מתחת החליפה ולהגניב מבטים פוזלים (שלא מאוד מחמיאים לכם, אגב) לכיוון פרק יד שמאל. בסוף אתם בלאו הכי לא מצליחים ונאלצים לעשות את זה בגלוי. אז למה לא לעשות את זה מהתחלה? - תבינו רמזים. אם הבחורה מתחילה לזוע באי-נוחות בסוף השעה השלישית לשהותכם במחיצתה, והיא פולטת יותר נהמות נואשות בלתי ברורות מאשר מילים תקניות מובנות - זה הסימן שעליכם לארוז את עצמכם וללכת. אל תחכו שהיא תשאל במבט מזוגג: "נו, אז איך אתה חוזר הביתה?!". ובכן בחוריי אבירי הכח והתהילה, אני מקווה שהבנתם, שהפנמתם, ושאני אוכל לראות תוצאות בשטח. כי אם לא - אני מגישה בזאת את התפטרותי.
כך כתבה שלי מ-אי אפשר ב-3.9.02 פנייה נרגשת לבחורי ישראל הכשרים זהו, הפעם עברתם את הגבול. יותר אני לא יכולה לשתוק. אתם חייבים לקרוא את זה, לשנן וללמוד בעל-פה. אה, וגם ולעשות. מבחן מקיף יתקיים בעוד שבוע וחצי לכל היותר - ראו הוזהרתם! נתחיל ממך. כן, אתה שם עם הכובע השחור, גובה 1.74 (תגיד לי, זה גובה זה?!) ועיניים חומות בלי משקפיים. מה אתה חושב לעצמך, אפשר להבין? מגיע לפגישה בלי מינימום הכנה, שום שיעורי בית, כאילו שזה לא התפקיד שלך להעלות נושאים לשיחה כשהמעיין הטבעי יתייבש. אתה נוסע בקו 400 מירושלים לבני-ברק (ואם אתה ממש צדיק, אתה בטח נוסע ב-402) ויש לך שעה ורבע מינימום כדי להתכונן. אני לא מבקשת ממך לחשוב על זה כל היום, או להעלות את הדברים על הכתב. אבל מינימום - לחשוב על נושאי שיחה במקרים של שתיקה. לנסות לחפש משהו שיהיה מעניין לדבר עליו והוא לא חייב להיות תלוי בנושא שיחה אחר. אפילו לדבר על מלחמת האזרחים באפריקה הדרומית טוב יותר מאשר לשבת ולשתוק, גם אם בעצם לא מתקיימת שם כרגע שום מלחמה. (למחוק מהפרוטוקול: בחורים שבאים אליי לפגישה ובולעים את הלשון כשיש שתיקה - אני בד"כ נותנת להם להתפתל קצת. נראה אותך גבר! נראה אם אתה יודע לצאת מזה בכבוד! לצערי, רובם הגדול לא עומדים בזה, ואז נכמרים עליהם רחמיי ואני מוצאת משהו לדבר עליו. בסוף אני זאת שיוצאת גבר לעניין... סוף מחיקה מהפרוטוקול) נמשיך בך, אתה שם מאחורה, שבטוח שאתה מאה אחוז בפגישות. הא הא! הצחקת אותי! אפילו שני אחוזים לא הייתי נותנת לך. אתה מגיע עם אוסף של נושאים מסודרים כמו רשימת מכולת, ומחליט לעבור עליהם אחד אחד בדייקנות מופתית בלי להחסיר אף פרט. לא משנה אם זה קשור או לא. כל סטייה מהנושא מבלבלת אותך ואתה מנסה נואשות להחזיר את השיחה למסלול המוכר. המושג "גמישות" ו"ספונטניות" הם מושגים מופשטים בשבילך?! ומה אתה חושב, שבאתי לראיון-עבודה תובעני במיוחד? אנחנו לא ביחסי עובד-מעביד חביבי (ואגב - למזלך. אם היית בתפקיד ניהולי כבר מזמן היית הולך לחתום בלשכת התעסוקה). אנחנו בפגישה, מבין? פגישה זה משהו שאמור להראות איכשהו כמו שיחה זורמת, או לפחות מקרטעת קלות. אתה לא אמור לשאול אותי "מה דעתך על..." ו"האם את חושבת ש...". זה נשמע כמו שאלה מנוסחת-גרוע-במיוחד במחברת חיבור מכיתה ד´. תשתדל להשחיל את זה בצורה קצת יותר מתוחכמת. קצת. אל תדאג, אני אגיד לך את דעתי גם אם לא תשאל. ומה איתך, הגבוה הממושקף שמנסה להתחבא שם מאחורי כולם? - אתה חושב שאליך לא נגיע? בוא תתקרב ותשמע טוב טוב מה שיש לי להגיד לך: תראה חבובי, תעשה קצת ספורט, או קי? תמתח ת´גב, תיישר את הכתפיים, תלך לפסיכולוג שיעשה לך תרפיה, תמשוך לאמא בחצאית כדי שתגיד לך כמה אתה ממי, ותחזור לכאן עם קילו אחד של ביטחון עצמי יותר ממה שיש לך. קילו אחד יותר זה אומר קילו אחד בלבד כי אין לך כרגע כלום, אבל אי אפשר לזלזל - גם זה משהו. לא מבקשת שתהיה מאצ´ו מסריח, גם לא אחד שמכיר בערך עצמו ובא עם נוכחות ועוצמה. עזוב, זה לוקסוס ממש. רק תעשה טובה, ואל תעשה לעצמך פאדיחות! אתה מגיע לבית של בחורה, אתה מבין? היא מצפה לראות בחור, גבר, מישהו. לא סמרטוט שבקושי יכול להרים אליה את העיניים, ובכל פעם כשהיא פותחת את הפה (או יותר גרוע - כשהוא נדרש לפתוח את הפה) עושה תנועה מתגוננת של ילד מוכה. אז תיקח יום אחד פנוי, תעמוד מול המראה הגדולה בחדר של אחותך ותעשה חזרות. עוד פעם ועוד פעם, אל תתייאש. אולי בסוף תצליח להגיד את ה"היה נעים מאוד" בלי לגמגם. נעבור אליך שמנמנצ´יק עם בייבי-פייס. לא נדבר על זה שאתה מגיע מזיע ומסכן, ולא מעיז להוריד את הכובע או לשתות משהו כי בעמוד מס´ 2 בספר הכללים לפגוּש המתחיל (בפיסקה שאחרי איפה שכתוב שצריך לאחר בחמש דקות) כתוב שבפגישה ראשונה לא מורידים את הכובע ולא שותים. אתה רוצה להתענות - מי אני שאפריע לך? אבל למה, למען השם, אתה מגיע כמו אחרי קרב או תחרות ריצה מתישה? מה עם לצחצח קצת את הנעליים, או לא לסמוך על זה שהעניבה תסתיר את הכתם בקדימה של החולצה? והכתם במכנס, כן שם, בסביבות הברך. אתה רואה אותו?! יופי, כי גם אני רואה, וזה כבר לא ממש לעניין. תעשה טובה נשמה, ולפני שאתה יוצא מהבית או מהישיבה תיקח איזה מגבת קטנה, תרטיב ת´קצה שלה עם הרבה מים ותשפשף קצת את הכתם. זה עובד, וזה אפילו לא כואב. מבטיחה לך. אתה יודע מה, תחליט דבר כזה: כל פעם לפני שאתה יוצא תקרא למישהו שאתה סומך עליו, מישהו עם מינימום הבנה (לא כמוך, אני מתכוונת) ותעשה מולו סיבוב אחד. שיגיד לך אם אתה נמצא במצב סביר כדי ללכת לפגישה. אם לא - עדיף שתאחר אפילו בעשר דקות נוספות, ובלבד שתגיע בצורה שלא תגרום לבחורה לרצות לגמור את הפגישה עוד לפני שהיא התחילה. טוב, אני רואה שיש עוד הרבה חבר´ה שם, ושלא תבינו לא נכון - יש לי ה-מ-ו-ן מה להגיד לכל אחד מכם. אבל מאוחר עכשיו, ואני אסתפק בשלושה כללים אחרונים שכולכם צריכים לשנן: - תשתדלו לשדר עוצמה. אם בחורה היא לא סגנון כזה שמחפש סוג בחורים שישבו רגל על רגל ויפריחו עיגולי עשן במומחיות תוך כדי העברת יד על הבלורית המבריקה מלאת הג´ל הדביק - זה עדיין לא אומר שנגזר עליה לעד ולנצח נצחים לארח בסלון ביתה בחורים כפופי גב ורפי שפה שכל עולמם מצטמצם בישיבה שהיו בה ובישיבה שעברו אליה לפני שנה. תהיו אתם ותראו לה מה אתם יכולים להיות, גם אם כוחכם מתבטא בעיקר באמירת וורטים. זה ירשים אותה הרבה יותר מכל ביטוי ישיבתי שנאמר בטון צדקני ובעיניים מתגלגלות. - אל תפחדו להסתכל בשעון. אנחנו לא חושבות שאסור לכם לעשות את זה, ובכל מקרה זה יהיה פחות מביש מאשר לתחוב את היד מתחת החליפה ולהגניב מבטים פוזלים (שלא מאוד מחמיאים לכם, אגב) לכיוון פרק יד שמאל. בסוף אתם בלאו הכי לא מצליחים ונאלצים לעשות את זה בגלוי. אז למה לא לעשות את זה מהתחלה? - תבינו רמזים. אם הבחורה מתחילה לזוע באי-נוחות בסוף השעה השלישית לשהותכם במחיצתה, והיא פולטת יותר נהמות נואשות בלתי ברורות מאשר מילים תקניות מובנות - זה הסימן שעליכם לארוז את עצמכם וללכת. אל תחכו שהיא תשאל במבט מזוגג: "נו, אז איך אתה חוזר הביתה?!". ובכן בחוריי אבירי הכח והתהילה, אני מקווה שהבנתם, שהפנמתם, ושאני אוכל לראות תוצאות בשטח. כי אם לא - אני מגישה בזאת את התפטרותי.
כלבים, אנשים וסמים קלים / אוהד
אוהד מהבלוג כתב: סיימתי לעבוד היום בחמש, ומייד אספתי את חברי הטוב ע´ ונסענו לקיבוץ עין-איילה במישור החוף, שם שוכנת לה אחר-כבוד מכלאה של "תנו לחיות לחיות". ע´ סיפר לי במהלך הנסיעה כמה שהוא לא מאושר, כמה שכמו שהכל הולך לו בעבודה, בקרב המין הנשי, בעיסוקים שלו הוא עדיין מרגיש ריקנות שכזו. הוא רוצה מישהו שיהיה איתו 24 שעות ביממה ויאהב אותו ללא תנאי - כלב. הגענו למכלאה, נכנסנו ומייד החלו כל 80 הכלבים שהיו שם במאבק על תשומת ליבנו. הם קפצו, נבחו, יללו, השתוללו והשתמשו בכל טקטיקה אפשרית כדי לזכות בהגרלה האכזרית הזאת. דמה הדבר לבית-יתומים בו עושים הילדים הכל בכל פעם שמגיע זוג מאמץ על מנת להיבחר על ידם. זאת ההרגשה שהייתה לי, זה גם מה שהמתנדבת שקיבלה את פנינו שם אמרה. ע´ בא לשם במטרה לצאת עם גורת בוקסר, גזעית או מעורבת. זה מה שהוא רצה. אך מסתבר שמישהו כבר בחר אותו לפני - כלבלבה תזזיתית במיוחד העונה לשם המחריד "עינת" זינקה לכיוונו, ומהרגע שעיניו דבקו בה היה לכולנו כבר ברור - הם יוצאים מפה ביחד. (באוטו שלי, ימח שמו! כבר אמרתי לו שההוצאות על ניקוי פנים עליו.) אז ע´ ועינת התאהבו זה בזו ממבט ראשון, ומייד הזדרז חברי בעל התושייה לוודא שהשם הוא סתם תוצר של חוסר השראה של המתנדבים שם ושעדיין לא מאוחר לשנות אותו. וכך הפכה לה עינת לגנג´ה, כלבת הרסטאפארי הראשונה בישראל, או לפחות בחיפה. לאחר נסיעה מורטת עצבים ("ע´ ! תעיף את הכלבה ממני! היא נושכת את ההנד-ברקס!") הגענו חזרה לחיפה, פרקתי את שני היצורים בביתם ונסעתי הביתה. לאחר כשעה וחצי - שעתיים התקשר אלי ע´ כולו באקסטזה: "אוהד! אתה לא תאמין איזה מתוקה היא! היא כבר התרגלה לבית! ויודעת איפה המקום שלה! יוווווו! היא כזאת חכמה!!!" הייתם צריכים לשמוע את הבן-אדם בדרך הלוך, הייתם מבינים... אני בכל אופן אקנה לה מחר איזה צעצוע לעיסה.
אוהד מהבלוג כתב: סיימתי לעבוד היום בחמש, ומייד אספתי את חברי הטוב ע´ ונסענו לקיבוץ עין-איילה במישור החוף, שם שוכנת לה אחר-כבוד מכלאה של "תנו לחיות לחיות". ע´ סיפר לי במהלך הנסיעה כמה שהוא לא מאושר, כמה שכמו שהכל הולך לו בעבודה, בקרב המין הנשי, בעיסוקים שלו הוא עדיין מרגיש ריקנות שכזו. הוא רוצה מישהו שיהיה איתו 24 שעות ביממה ויאהב אותו ללא תנאי - כלב. הגענו למכלאה, נכנסנו ומייד החלו כל 80 הכלבים שהיו שם במאבק על תשומת ליבנו. הם קפצו, נבחו, יללו, השתוללו והשתמשו בכל טקטיקה אפשרית כדי לזכות בהגרלה האכזרית הזאת. דמה הדבר לבית-יתומים בו עושים הילדים הכל בכל פעם שמגיע זוג מאמץ על מנת להיבחר על ידם. זאת ההרגשה שהייתה לי, זה גם מה שהמתנדבת שקיבלה את פנינו שם אמרה. ע´ בא לשם במטרה לצאת עם גורת בוקסר, גזעית או מעורבת. זה מה שהוא רצה. אך מסתבר שמישהו כבר בחר אותו לפני - כלבלבה תזזיתית במיוחד העונה לשם המחריד "עינת" זינקה לכיוונו, ומהרגע שעיניו דבקו בה היה לכולנו כבר ברור - הם יוצאים מפה ביחד. (באוטו שלי, ימח שמו! כבר אמרתי לו שההוצאות על ניקוי פנים עליו.) אז ע´ ועינת התאהבו זה בזו ממבט ראשון, ומייד הזדרז חברי בעל התושייה לוודא שהשם הוא סתם תוצר של חוסר השראה של המתנדבים שם ושעדיין לא מאוחר לשנות אותו. וכך הפכה לה עינת לגנג´ה, כלבת הרסטאפארי הראשונה בישראל, או לפחות בחיפה. לאחר נסיעה מורטת עצבים ("ע´ ! תעיף את הכלבה ממני! היא נושכת את ההנד-ברקס!") הגענו חזרה לחיפה, פרקתי את שני היצורים בביתם ונסעתי הביתה. לאחר כשעה וחצי - שעתיים התקשר אלי ע´ כולו באקסטזה: "אוהד! אתה לא תאמין איזה מתוקה היא! היא כבר התרגלה לבית! ויודעת איפה המקום שלה! יוווווו! היא כזאת חכמה!!!" הייתם צריכים לשמוע את הבן-אדם בדרך הלוך, הייתם מבינים... אני בכל אופן אקנה לה מחר איזה צעצוע לעיסה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.