היה פרק מעולה לדעתי. אני לא יודע למה אבל הדמות של מאיה מרון הכי מסקרנת אותי. אולי כי מאוד קשה להבין אותה ויש בה יותר נסתר מגלוי. או אולי בגלל שאנחנו כמעט באותו גיל ואני יכול יותר להזדהות איתה.
הכי מדויק ומרגש מבחינה טיפולית. הדמות של איילה מרגשת מאד, עדינה מאד וכל הפרק היה הרבה יותר עדין... מאיה מרון נפלאה עם כל ההבעות שהפה שלה עושה והעיניים שלה. בקיצור, לדעתי ברגמן הוא הכותב הכי מוכשר בינתיים, והפרק היה הכי נוגע ולעניין, בלי צרימות טיפוליות... תובנות במינון הנכון, שאלות ברמה המתאימה... בקיצור יש לי תחושה שיום שלישי יהיה המועדף עלי!
לא השחקנית- הדמות. היא כל כך לא ברורה, הפכפכה, מעצבנת. נראית אפילו לא אמינה (היא כבר החלטה מי המליץ על ראובן?) אילו אני הייתי הפסיכולוגית, הייתי מעיפה אותה מהקליניקה. מצד שני, זאת כנראה הסיבה שאני לא פסיכולוגית
שאנחנו אוהבים או לא?! אם היה תוכן בלי הבעות? - אז היינו אומרים תוכן מרתק. ואם לא היה תוכן והיו רק הבעות? - אז היינו אומרים דמות. אז מה אנחנו אוהבים או לא? - את התוכן או את הדמות? אני עד כה אהבתי את התוכן (ריתק אותי הסיפור של ידין).. עיצבן אותי התוכן שהובא בפרק הראשון - לא זוכרת את השם של הדמות.
היא הדמות הראשונה שממש הצחיקה אותו. בחמש-עשר דקות הראשונות לא הבנתי למה הוא כל הזמן צוחק איתה. זה היה ממש מוזר. לא הבנתי אם אמא שלה התקשרה או לא בסוף. אחר כך חשבתי שאולי היא לא התקשרה, אבל הוא כן דיבר איתה (הוא התקשר אליה), והרגיז אותי שאי אפשר לסמוך עליו. ואם זה הרגיז אותי, בטח אותה זה אמור להרגיז יותר.. כמה דברים נוספים (אני בשווניג
) היה בולט ההתייחסות לילדים של ראובן בפרק. גם הסצינה בהתחלה עם בן החולה המדומה, וגם ההתייחסות הבלתי פוסקת לבת שלו בשיחה עם מאיה. הוא אמר פעמיים שהוא מעצבן את הבת שלו יותר ושהוא מנסה להבין אותה, ולי תמיד נראה כשמישהו אומר משהו פעמיים, כנראה שצריך לבדוק את זה טוב טוב
וגם הסיפור עם הסירות וזה שהוא צריך להפליג או לקבל מחלת ים - נורא הזכיר לי סצינה מוויל הנטינג (למרות שמאיה פחות אכזרית שם). לעוד מישהו זה נשמע מוכר?
מידת מעורבותו של מטפל בטיפול. מניסיון, אף מטפל לא מדבר על החיים שלו ואפילו לא באופן מרומז. מוזרה לי העובדה שדיבר ככה על הבת שלו, אמנם היא שידלה אותו לזה אבל עדיין, הוא היה אדיב מידי אליה, וזרם איתה. אולי זאת הדרך להגיע לליבה אבל בכל אופן, זה רחוק מלהיות מציאותי. משחק מעולה של מאיה מרון, היא טובה. איילת זורר הייתה טובה, הדמות שלה אולי פחות פיקנטית, חסר שם משהו אולי. את של היום ולפני יומיים פיספסתי. אשלים אח"כ. לילה טוב לכולם...
("אותה אני מעצבן יותר") היו כלי של ראובן להרגיע את מאיה. ואגב, בהחלט יש מטפלים שמספרים על עצמם. זה עניין של החלטה אישית. אולם הם משתמשים בזה כדי לעזור, לא כדי להיעזר.
לא כדי לפרוק מטען שלו וכדי לקבל עזרה ממנה, זה ברור. אני פשוט לא ידעתי שיש שיטות טיפול בהן הפסיכולוג משתף פעולה ומדבר גם על עצמו. בטיפול שלי למשל ברגע שהייתי אומרת לפסיכולוגית שלי משהו שנוגע לעצמה היא הייתה חוזרת אליי, לא באופן ישיר אבל אולי כאן אני טועה ומעולם לא שאלתי אותה על עצמה אלא רק אמרתי לה שהייתי רוצה לדעת עליה יותר. אז נכון. טעות שלי.
ונגזרת של האינטראקציה בים המטופל למטפל בדרך כלל. יש מקרים שבהם יהיה נכון לחשוף משהו אישי של המטפל, ויש כאלה שפחות. נראה לי שמטפל שיותר בטוח בעצמו ירשה לעצמו יותר להיחשף במהלך פגישה, ומישהו מתחיל או שאולי לא ממש מרגיש בנוח יקפיד יותר על ריחוק ושהנושאים לא יתקרבו אליו יותר מידי.