../images/Emo41.gifפרשת מטות../images/Emo70.gif../images/Emo41.gif
להמנע מלכעוס בכל מחיר "וַיּאמֶר אֶלְעָזָר הַכּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:" אלעזר הכהן הגדול לימד את העם את הלכות טהרת הכלים. מדוע היה זה אלעזר שלימד הלכות אלו ולא משה? משיב רש"י על פי דברי המדרש: משה כעס על פקודי החייל, וכיון שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות – שכח את ההלכות הללו שהוא עצמו לימד את אלעזר. במקום נוסף מזכיר רש"י בפרשת שמיני (ויקרא י', ט"ז) בשמיני למילואים קצף משה על אלעזר ואיתמר, וגם כאן טעה בכך שאין לאכול את הקדשים המיוחדים ליום זה. ובפעם השלישית, כאשר פנה אל בני ישראל ואמר: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים?" (במדבר כ', י'), גם כאן כעס עליהם (כי בקשו מים, בעוד מרים אחותו נפטרה ומוטלת לפניו. הוא עסוק בקבורתה, והם אינם יכולים להמתין מעט עד לאחר הקבורה? סיבה בודאי מוצדקת) במקומות רבים מגנים חכמים בחריפות את מידת הכעס, ומשווים את הכועס כאדם שאיבד את דעתו, אמונתו, ומביא על עצמו רעות רבות. ומאידך, שבחו את הסבלן והמתון אשר אינו נגרר ומעביר על מידותיו. וכך אמרו: "הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מסכת יומא דף כ"ג ע"א). מה נורא מחיר הכעס! אכן משה רבינו מבחר המין האנושי, אשר במשך ארבעים שנה נשא את העם על כפיו בטורחו ומשאו, באותן פעמים בודדות בהן נכשל במידת הכעס (וכמובן לפי גודל מעלותיו) נענש עד שלא זכה להכנס לארץ כנען. הרי לנו עד כמה מגונה ושלילית מידה זו, ואשרי הזוכה להמנע מלכעוס. שבת-שלום
להמנע מלכעוס בכל מחיר "וַיּאמֶר אֶלְעָזָר הַכּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:" אלעזר הכהן הגדול לימד את העם את הלכות טהרת הכלים. מדוע היה זה אלעזר שלימד הלכות אלו ולא משה? משיב רש"י על פי דברי המדרש: משה כעס על פקודי החייל, וכיון שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות – שכח את ההלכות הללו שהוא עצמו לימד את אלעזר. במקום נוסף מזכיר רש"י בפרשת שמיני (ויקרא י', ט"ז) בשמיני למילואים קצף משה על אלעזר ואיתמר, וגם כאן טעה בכך שאין לאכול את הקדשים המיוחדים ליום זה. ובפעם השלישית, כאשר פנה אל בני ישראל ואמר: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים?" (במדבר כ', י'), גם כאן כעס עליהם (כי בקשו מים, בעוד מרים אחותו נפטרה ומוטלת לפניו. הוא עסוק בקבורתה, והם אינם יכולים להמתין מעט עד לאחר הקבורה? סיבה בודאי מוצדקת) במקומות רבים מגנים חכמים בחריפות את מידת הכעס, ומשווים את הכועס כאדם שאיבד את דעתו, אמונתו, ומביא על עצמו רעות רבות. ומאידך, שבחו את הסבלן והמתון אשר אינו נגרר ומעביר על מידותיו. וכך אמרו: "הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מסכת יומא דף כ"ג ע"א). מה נורא מחיר הכעס! אכן משה רבינו מבחר המין האנושי, אשר במשך ארבעים שנה נשא את העם על כפיו בטורחו ומשאו, באותן פעמים בודדות בהן נכשל במידת הכעס (וכמובן לפי גודל מעלותיו) נענש עד שלא זכה להכנס לארץ כנען. הרי לנו עד כמה מגונה ושלילית מידה זו, ואשרי הזוכה להמנע מלכעוס. שבת-שלום
