שאלות לשרית הפסיכולוגית

[ה י י ז ל]

על חיוכים...

הבת שלי בת שלושה חודשים מחר. עד לפני שבוע היתה ילדה חייכנית מאוד, חייכה אלי ואל בעלי וגם לאנשים שהכירה פחות. בשבוע האחרון היא הפסיקה לחייך אלינו. אנחנו לא מצליחים להוציא ממנה אפילו חיוך אחד קטן. היא לא מתעניינת בנו בכלל. עושה רושם שהיא מתעניינת כרגע רק בבובות שלה ולהן היא מחייכת בכל הזדמנות. היא גם נראית מאוד מפוחדת מאנשים שהיא לא מכירה עכשיו ומתחילה לבכות כשהם ניגשים אליה. מה יכולה להיות הסיבה לזה? האם זהו איזה שלב היתפתחותי תקין?

 

[kimroni]

גמילה מחיתולים

בני בן השלוש נגמל לפני חצי שנה. הגמילה מפיפי עברה בשלום הוא אף נגמל בלילה, וניגש להתפנות לבד. הבעייה היא עם הגמילה מקקי. נוא עושה את צרכיו בתחתונים באופן קבוע. בשלבים מסויימים ניסינו את שיטת החיזוקים וזה לא הלך, הצענו לו גם סיר וגם ישבנון. בתחילת הדרך עוד ניסיתי להושיב אותו. מזה תק' ארוכה שהוא עושה את צרכיו בתחתונים מודיע לי שעשה, אני מחליפה לו וממשיכים הלאה. אני לא כועסת וגם לא מנסה להסביר. אני לא יודעת מה לעשות הלאה? אני חוששת מדפוס שיהיה קשה לשנות. כל העת ליוותה אותי התחושה שזה יעבור לו ועדיף כך מאשר יפתח עצירות, אבל עד מתי?

 

[קמי החתול]

נסיעה לחו"ל

שלום אני צריכה לטוס לח"ול למשך שבוע כאשר בתי תהיה בת חצי שנה- האם זה יכול לגרום לה נזק? תודה רנה

 

[ענת סימון]

../images/Emo41.gif שאלות לשרית הפסיכולוגית

 

[ענת סימון]

שאלה של גליגל

שאלה

 

[שרית ארביב ימיני]

תשובה לגליגל

גליגל שלום, תיארת בדבריך "התפתחות רגשית מאוחרת", במובן של חרדת זרים וחרדת נטישה. רציתי להזכיר, בהקשר זה, כי תופעות אלה הינן אינדיבידואליות בעוצמתן ובגיל בו הן מופיעות ותלויות במידה רבה באישיותו ובטמפרמנט של הילד. אני מכירה ילדים רבים אשר לא הפגינו חרדת זרים בגילאים אלה ולמעשה לא הפגינו לכאורה חרדה זו כלל. בפועל, בהסתכלות מקרוב על התנהגותם ניתן היה כן לראות תגובה מובחנת ושונה לדמויות מוכרות מאשר לזרים. יש ילדים אשר תופעות אלה מופיעות מאוחר יותר בעוצמה רבה ויש כאלה שלא יפגינו "חרדה" זו כלל והדבר אינו אינדיקטיבי בעיני ליכולות תקשורתיות כלשהן. אני מתנסחת בזהירות, משום שלא ראיתי את הילד ומשום שיש לי כבוד רב לאינסטינקטים של אמהות. עם זאת, כאשת מקצוע וכאמא אני יודעת שפעמים רבות אני מוצאת עצמי "מאבחנת" את בנותי בתופעות והפרעות שונות ומשונות והדבר קשור יותר בחרדה שלי מאשר בסימפטומים מציאותיים של ממש. באופן עקרוני, הגיל בו נמצא בנך הוא גיל שמאופיין בשיפור ביכולות המוטוריות (זחילה וכו') המאפשר התרחקות מהאם וחקירת הסביבה. הרבה ילדים בגילאים האלה מגלים פתאום את הגירויים השונים בסביבתם ומתעניינים יותר בהם מאשר בדמות של אמא שקוראת בשמם (זאת בהנחה שאין בעיית שמיעה, כמובן). אינני יכולה להיות אשת בשורות ולהבטיח לך שהכל תקין, מכיוון שזו כאמור התייעצות וירטואלית. עם זאת, אם מספר אנשי מקצוע שראו את הילד אינם רואים עדות לבעייה תקשורתית, רוב הסיכויים הם שזה אכן כך. אני מציעה לך לבדוק עם עצמך ממה בדיוק את חוששת ולמה. כמו כן, אולי תחשבי על התייעצות (אפילו פרטית) עם איזשהו בעל מקצוע שאת סומכת עליו באמת ותחליטי שאת סומכת ידיך על מה שיגיד. מעבר לכך, בחינה מדוקדקת של הילד בכל רגע נתון רק תלבה את החרדה. חשוב לעקוב ולהיות עירניים, אך אל תקחי את כל כובד המעמסה והחרדה על עצמך, יש מי שיכול לעזור. בהצלחה! שרית.

 

[galigal33]

תודה רבה שרית

התשובה שלך עזרה לי מאוד. אני אכן רואה התנהגות מובחנת ושונה לזרים אם כי לא חרדה. (יותר היסוס ובחינה ונטייה ליותר מופנמות) האינפורמציה עזרה לי מאוד להבין שאני לא חייבת להיות מרכז עולמו ל בני בכל רגע ורגע ומותר לו גם להיות עם עצמו. מלבד זאת נראה שקלטת אותי ואת המצב בו אני מצוייה. שוב תודה רבה!

 

[אמא לצופציק]

שאלה לשרית - מתי מסגרת ?

בני בן שנה וחודש .. נמצא איתי בבית ...כשהוא פוגש ילדים הוא ממש מתמגנט אליהם , מתקרב ומתחיל איתם וממש שמח .. אני אמנם ממש משתדלת לקחת אותו למשחקיות ולגן משחקים אבל עדיין זה לא על בסיס קבוע והרבה פעמים יוצא שבגן משחקים אין בכלל ילדים בגילו או שכל אחד משחק רחוק ואין שום אינטגרציה בינהם.. מתי מבחינה התפתחותית/ רגשית / נפשית רצוי והכרחי לו להכנס למסגרת של גן / מעון ? אני איתו בבית ואני יודעת שאין מי שישמור עליו ויספק לו את צרכיו יותר ממני , ואנחנו משחקים כל היום שרים ורוקדים וכל מי שרואה אותו מעיד שהוא ילד מאושר שמח ורגוע אבל אני חוששת שאולי אני עושה לו רע שאני " מונעת" ממנו דברים שאני לא מכניסה אותו לגן ..... מה דעתך ?

 

[d i n o l e]

מצטרפת לשאלה. בן שנה וחודש בבית

עם מטפלת. רואה ילדים קבוע ב2 חוגים שהולכים פעמים בשבוע בערב (אחד שחיה ואחד מעין התעמלות) ומידי פעם בגינה (פה זה לא קבוע ,יש ימים שיש יותר ילדים ויש פחות) ומידי פעם כשנפגשים עם חברים פעם בכמה שבועות. אנחנו מתלבטים האם להכניס אותו לגן במאי כשיהיה בן שנה וחצי או בספטמבר בתחילה השנה שאז יהיה בן שנה ו10 חודשים ואולי בכלל עכשיו? מה הקריטריון או כלל האצבע שלפיו כדאי לפעול?

 

[אמא לצופציק]

בואי נחבר אותם יחד במשך היום

ונפתור חצי מהבעיה

 

[d i n o l e]

../images/Emo6.gif

 

[עדינה35]

בעיות שינה והטיפול בהן

היי, הוספתי הודעה חדשה ואז מצאתי שהשרשור הזה יכול להתאים, אז שירשרתי... בתנו בת שנה וחודש. עד לאחרונה ישנה אך ורק במיטה שלה. תמיד הייתה מתעוררת פעם עד שש פעמים בלילה וזקוקה להתערבותנו (מוצץ ו/או חיבוקים ו/או אוכל). ובכל מקרה, היא כל הזמן זזה, מתהפכת, מייללת, תוך כדי שינה. לפני כחודשיים התחיל "תרגיל" חדש - כשהיינו ניגשים והדבר היחיד שעזר היה להוציא אותה מהמיטה ולחבק, היא מסרבת לחזור לישון במיטה שלה, וכאשר יושבים על הספה שבחדרה ומחזיקים אותה על הידיים בניסיון להרדים, היא היתה גולשת לספה - רוצה לישון שם יחד עם ההורה. לילה אחד החלטנו לעצור את נוהל השינה ההזוי - וישבתי לידה במשך כ-5 שעות כשהיא נשארת במיטתה רוב הזמן - ואני מוציאה אותה רק כדי שתרגע קצת בידיים. היה בכי, היו צעקות, אבל מאז היא חזרה לישון במיטה שלה. לפני כשלושה שבועות, על רקע של התקררות + כאבי צמיחת שיניים, כשהיה שיא של התעוררויות ובכיות ובעלי היה במילואים - לקחתי אותה לישון איתי במיטה שלנו. ומאז...שישו ושמחו !!! בשעת ההשכבה אני משכיבה אותה כרגיל, במיטתה, אך תוך זמן קצר (לפעמים אפילו שעה וחצי) היא מתעוררת ומסרבת לחזור לישון במיטתה. זה לא יאומן - אפשר להחזיק אותה אפילו 20 דקות בידיים, נדמה שהיא נכנסה כבר לשינה מחדש וכששמים אותה במיטה - היא תוך שניה מתרוממת! יש לציין שהיא עדיין קצת מקוררת ונשימתה כבדה, וזה מציק לה בלילה (ולא משנה באיזה מיטה היא ישנה). יש לציין שלדעתי מזה כמה חודשים הקטנה משתמשת בפה שלי כחפץ מעבר, וממוללת אותו בידיה במהלך ההרדמות. כרגע, אני מנסה לגמול אותה מההרגל הזה שמאוד מכאיב לי (ממש פצעים). הצילו! איך אנחנו מחזירים לעצמנו את השינה? איך ומתי מחזירים אותה למיטתה (עכשיו - כשעוד היא סובלת מהנשימה, או לחכות עד שתרגיש יותר טוב)? לאור הבעיות הנמשכות, האם יש מקום להתייעצות ולבדיקה במעבדת שינה?

 

[ooochy]

איך להתכונן לקראת מעבר לחיים בחו"ל

שרית שלום, באפריל הקרוב נעבור לתקופה של 4-5 שנים לארה"ב. הבן שלנו יהיה בן 2.2 שנים, והוא בן בכור ויחיד. היום הוא במסגרת של משפחתון - ארבעה ילדים בסה"כ ושם נגיע למסגרת גדולה הרבה יותר (עשרה ילדים ואולי 15), עדיין לא בטוח שיהיה מישהו בצוות הגן שידע עברית - הוא כרגע מכיר רק את העברית עם אוצר מילים מאוד רחב ומדבר בצירוף של שתי מילים מקסימום. עד היום הוא עבר די הרבה מסגרות (עכשיו במסגרת שלישית) מאילוצים שונים. אשמח לעצות או הפנייה לחומר כתוב איך להכין אותו לקראת מעבר נוסף, כל כך גדול וכל כך משמעותי. כיוון שבמעבר הזה השינוי יהיה לא רק עבורו אלא גם עבורינו ההורים. אני אהיה בתקופה הראשונה בבית - האם נראה לך שיש עדיפות שהוא ישאר איתי בבית? או להיכנס ישר למסגרת אפילו לכמה שעות בודדות? מתי להתחיל לדבר איתו על השינוי? הבנתי מרופא התפתחותי שלא כדאי להתחיל לדבר איתו אנגלית בבית לפני המעבר - ושגם אחרי המעבר להשאיר את האנגלית למחוץ לבית ובבית להמשיך רק עם העברית. תודה מראש על כל הכוונה ועצה

 

[ooochy]

מנסה להקפיץ ../images/Emo215.gif

אולי יש סיכוי שמעמוד 6 זה יגיע לעמוד הראשון

 

[שרית ארביב ימיני]

הפרידה מהצרכים

קימרוני שלום, המונח "גמילה מחיתולים" הוא מטעה בעיני, משום שיוצר את הרושם שהגמילה היא מהטיטול עצמו ולא כך הדבר. מדובר בפרידה ולא בגמילה, פרידה מהצרכים (פיפי וקקי) אשר לפני התחלת התהליך היו צמודים לילד (באמצעות הטיטול). המקרה שאת מתארת לגבי בנך אינו חריג והוא מאפיין ילדים רבים בתהליך הפרידה הנ"ל. בדרך כלל הפרידה מהקקי קשה יותר מבחינה רגשית מהפרידה מהפיפי. תקופה של כחודש- חודשיים של עשיית קקי בתחתונים בתהליך גמילה - פרידה היא שכיחה מאד. עם זאת, את מתארת תקופה ארוכה יותר, של כחצי שנה, אשר כן צריכה לדעתי להדליק "אור אדום" וצורך בחשיבה מחודשת על התהליך. הסכנה, כפי שתיארת, היא אכן בהתקבעות מצב זה לאורך זמן רב. ככל שהילד גדל, קשה יותר יהיה לסייע לו בהשלמת התהליך. יש דברים רבים שניתן לעשות, אך קשה לייעץ דרך הפורום מבלי לראות את הילד. בגדול, צריך להבין שהילד מתקשה בתהליך הפרידה ולראות מה יוכל לעזור לו. במקרים מסוימים יש המלצה להחזרת טיטול באופן כללי (לא כעונש, אלא מתוך אמירה לילד של "אנחנו רואים שקשה לך ורוצים לעזור") - הדבר לא מעודד רגרסיה, בניגוד למה שנוטים לחשוב, אלא מאפשר לילד לבחור. אם בשל לעשיית פיפי בשירותים, יוכל לבחור לעשות כן גם עם טיטול (או תחתון- טיטול). במקרים אחרים, ממליצים להחזיר טיטול רק לעשיית קקי, אך הילד צריך להיות בשל ולבקש טיטול לפני שעושה בתחתונים. העיקרון הוא שיש להחזיר את הבחירה אל הילד ולשדר לו בו זמנית - "פיפי וקקי עושים או בטיטול או בשירותים, אתה בוחר. אבל לא בתחתונים!". טכניקות של חיזוקים (פרסים וכו') לא יעילות בעיני כאשר קיים קושי רגשי בפרידה מהקקי משום שרק מקשות על הילד. הוא יודע איפה צריך לעשות, אבל מפחד או קשה לו. הצעת הפרס רק מתסכלת ומעצימה את תחושת הכשלון כאשר לא מצליח. קיימות טכניקות רבות נוספות בסיוע בתהליך (כולל למשל עבודה רבה בחומרים "מלכלכים" כגון חימר, צבעי ידיים וכו'). עם זאת, המלצתי היא לפנות לייעוץ של פסיכולוג התפתחותי אשר יוכל להדריך אתכם ולהתאים את הטכניקות השונות לכם ולילד. בהצלחה! שרית.

 

[ש ר י ת י1]

שלום שרית גם לנו בעיה דומה

מצרפת את שאלתי ובנוסף הייתי שמחה אם תוכלי להפנות אותנו לפסיכולוג/ית התפתחותי/ת תודה

 

[שרית ארביב ימיני]

חיוכים ועניין בסביבה

הייזל שלום, יש לעשות הבחנה בין חיוכים ובין עניין בסביבה. האם בתך הפסיקה לחייך אליכם, אך עדיין מתעניינת וחוקרת את סביבתה? לפי מה שאת מתארת תגובותיה מובחנות וקיים שוני בתגובה לאנשים מוכרים ולזרים. חרדת זרים מתחילה בדרך כלל סביב גיל חצי שנה- שמונה חודשים, אך קיימים תינוקות רבים אשר מתחילים להראות תגובה מובחנת לאנשים מוכרים ולזרים עוד קודם לכן. מאד קשה לייעץ דרך האינטרנט וייתכן שמדובר בשלב זמני (אולי מחלה? קפיצת גדילה, בה מגלה את הגירויים בסביבה וכו'). אם הילדה ערנית, סקרנית לסביבתה, מגיבה לגירויים שונים וגם אליכם (יוצרת קשר עין וכד'), לא הייתי דואגת בשלב זה. בכל מקרה, אפשר לבקש פגישת התייעצות עם רופא התפתחותי בטיפת חלב או אפילו עם אחות טיפת חלב (אם זו מישהי מקצועית שאתם סומכים עליה) ולהמשיך לעקוב. בהצלחה, שרית.

 

[שרית ארביב ימיני]

נסיעה לחו"ל

לא מזמן כתבתי תשובה אודות נסיעה לחו"ל לאם לבן שלוש ולבת חצי שנה (אפשר לעשות חיפוש). העקרונות שתקפים לגבי ילדים גדולים (הכנה מראש, שמירה על קשר בזמן השהייה בחו"ל ושיקוף והתייחסות לרגשות עצב וגעגועים) לא תקפים לגבי תינוקות צעירים ואין ספק שבמובן זה עזיבת תינוק צעיר היא קשה יותר, שכן הוא לא מבין שאמא הלכה והיא גם תחזור. אין מדובר בגרימת נזק בלתי הפיך ותינוקות הם הרבה יותר עמידים ממה שאנו נוטים לחשוב, אך אין ספק שעלולה להיווצר מצוקה נקודתית בימי היעדרות האם. ניתן לצמצם מצוקה זו ע"י השארת התינוק (במידת האפשר) בסביבתו הביתית ושמירה על השגרה לה מורגל. כמו כן חשוב להשאירו עם דמות מטפלת מוכרת וידועה. בהצלחה, שרית.