האלבום הכי לא מוערך - א-לי-מות
א-לי-מות. מבחינת טקסטים, לחנים ומסר, אחד האלבומים הכי כבדים, חזקים וטובים שיצאו. יום אחרי יציאת האלבום היה פיגוע בת"א כך שתחנות הרדיו התעלמו ממנו לגמרי כי "לא היה נעים" לנגן אותו, שמו אותו בצד ודי שכחו ממנו. מתאר מציאות עגומה של ישראל שנה לפני רצח רבין, כאילו ביקש להזהיר לפני שיהיה מאוחר מידי. תאונות דרכים, דקירות ברחוב, פשיעה, סמים, פיגועים.. גם רבין ניסה להזהיר מפני הדרדרות מוסרית ולא הצליח. ישראל 2008 לא שונה בהרבה מישראל 1994. מה אנחנו צריכים רצח פוליטי נוסף כדי ללמוד? מלחמה נוספת? הגיע הזמן לקחת אחריות על מעשים ומילים אם רוצים לשנות. בצד שירים קשים כמו כל האמת בפנים, האמת הפשוטה, אלימות, המצב קשה, במכונית החדשה של אבא, קולות בערפל יש עדיין כמה משירי האהבה היפים ביותר שלו כאילו עדיין מאמין שכל הפתרון טמון בה.. כמו לאט לאט וללא מילים. 13 שנה עברו מאז רבין נרצח ושום דבר לא נלמד ולא השתנה. זוכרים את הנאום של רבין בעצרת השלום שבה נרצח? "האלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית" מישהו בכלל טרח לחשוב על משמעות המילים האלה? האלבום הזה היה יכול לצאת היום ועדיין להיות רלוונטי יותר מתמיד. עד מתי?
