שירשור שאלות לאריאלה בכר- יום א' 21-23

[בשורות טובות!]

../images/Emo41.gifשירשור שאלות לאריאלה בכר- יום א' 21-23../images/Emo41.gif

כזכור בעז"ה ביום א' הקרוב נארח את אריאלה בכר בין השעות 21:00-23:00 בפורמינו הקט. אריאלה בכר, עובדת סוציאלית (MSW) המתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי, מת.ל.מ. אשקלון, המרכז לטיפול פסיכולוגי , ייעוץ ואבחון. כמו כן היא עוסקת שנים רבות גם בטיפול אינדיבידואלי. לאריאלה ניסיון בטיפול גם במגזר הדתי והחרדי. אתם מוזמנים להעלות שאלות המעסיקות אתכם בנוגע לחיי נישואין, הקשר הזוגי, בנייתו והתפתחותו, זוגיות והורות ומה שביניהם. מדובר בשאלות העוסקות בתקשורת הזוגית על רבדיה ובשאלות העולות בקשר הנישואים על רקע גידול ילדים. www.telem.org.il אתם מוזמנים מעכשיו להתחיל להעלות שאלות

להודעה זו אנא שרשרו שאלות לאריאלה בלבד. אין להגיב בעצמכם להודעות אחרות בשירשור זה

{מעונינים להגיב לשאלות בעצמכם? אנא פתחו שרשור אחר

} שבוע טוב

 

[אני1948]

שאלה

איך מגוונים את חיי האישות?אנחנו מרגישים שזה אותו דבר כל הזמן

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה לאני1948

שלום לך אני 1948, תודה על שאלתך. רצון לגוון בחיי האישות הינו חשוב ומאפשר אימון ליכולת לפתח תקשורת ככלי בונה קרבה ביניכם. בד"כ חיי האישות ישקפו את האינטימיות והקרבה הנפשית בין בני זוג. האם את רואה הקבלה לתחושת ה"אותו הדבר כל הזמן" גם בתקשורת ביניכם בשיח , בהרגשת ה"ביחד" והקרבה ולא רק בתקשורת סביב הקשר הגופני? חיי אישות מורכבים מתהליך תקשורתי של יצירת קרבה נפשית וגופנית במקביל. יתכן ובתהליך זה שהוא הדרגתי, משהו עוצר ואז נוצרת תחושת ה"אותו הדבר כל הזמן". האתגר העכשווי הוא לבחון ולאתר. אם הנכם מדברים כבר ביחד על הנושא, טוב תעשו אם תבהירו לעצמכם וביניכם, היכן כל אחד שם לב וחש את אי החיבור בתהליך ההדרגתי של ההתקרבות הן בהיבט הגופני והן בהיבט הרגשי והמחשבתי בתהליך. אם תתקשו בבירור האישי והמשותף, ניתן להיעזר בגורם מקצועי.

 

[איתמר לנדאו]

יש לי שאלה

הבת שלי בת 4.5 ידועה בעקשנותה. פסיכולוגית שבדקה אותה אמרה שכל הגבלה הכי קטנה שאנחנו מציבים בפניה היא רואה את זה כדקירה. פתאום ביום רביעי האחרון היא נהייתה מאד תוקפנית וחוצפנית בלי כל סיבה. לא היה שום שינוי בבית השאלה מה יכול לגרור התנהגות כל כך קיצונית וחריפה ?

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה לאיתמר לנדאו

שלום לך איתמר, חשוב מאוד לקבל תמונה יותר מלאה של הבנת הקושי עימו מתמודדת ביתך. כמו כן יש גישות שונות להבנת הקושי ובהתאם נגזרים מכך דרכי הטיפול. בהיבט הקשור לנישואים וההורות, חשוב שתחזרו אל הפסיכולוגית כדי לבחון היכן ה"דקירה"\הפגיעות נכנסה לחייה של ביתכם ובאילו הקשרים. בחינת הופעת תחושת הפגיעות במערכות יחסים נוספות, חברים בגן, גננות, שכנים וכו'. נראה שיש גם לדובב את בתכם ולבדוק אולי קרה משהו בימים האחרונים גם בגן או במסגרות אחרות בהן היא שוהה חוץ מהבית. אתה מציין שלא נעשה שום שינוי שהביא להתפרצות: ילד יכול להתפרץ כשלא נראה רקע ברור לפי מה שאתה ראית. אולם לילדתך יש עולם משמעויות ותפיסה שונה. גם אם לא היה שינוי, יתכן שהאירועים הנתפסים בעיניה כפוגעים ודוקרים, מתאספים אחד לאחד ומחזקים את החוויה בה היא נמצאת. יתכן גם שמקומה ומבנה היחסים במשפחה עדיין משאיר אותה במקום ה"נדקר" על פי חוויתה. החשוב הוא להגיע להבנה של החוויה של ילדתכם, כי אז תוכלו למצוא את הדרך לעשות את השינוי..

 

[אינדיאנית6]

שאלות לאריאלה בכר

שלום לך אני נשואה מזה 3.5 שנים לילד הקטן במשפחה (הוא הילד ה 13) ותמיד שהייתי צריכה אותו אף פעם הוא לא היה לצידי אלא לצד משפחתו ודבר זה פגע במערכת היחסים שלנו וכמו כן ביחסי המין. אני כבר לא להוטה כמו פעם ליחסים בנינו. יש לי ילד בן שנתיים ושלושה חודשים ואני לא רוצה לפרק את החבילה כי הוא אבא טוב אבל בתור בעל תמיד אני מרגישה שהוא בין הפטיש לסדן. כל הזמן שאנחנו יוצאים לסידור כלשהו תמיד דוחפים לו שיביא להם משהו או אזושהי משימה, או בחגים אני לבד עם המשפחה שלי כי המשפחה שלו מחייבת אותו להיות איתם בראש השנה ופסח וזה לא מקובל עליי, גם לי יש משפחה. אני לא יודעת מה לעשות ,אני ממורמרת מאוד וכעוסה. מה עושים?

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה לאינדיאנית 6

שלום רב, בתחילת הנישואין, קיים גם חוסר ביטחון בקרבה ובאמון ולכן מחויבות להורים עשויה להיתפס כחוסר נאמנות לבן הזוג. במקביל לכך, קורה רבות שמצד הורי בן\ת הזוג, הרגישות לעזיבת הקן גדלה, ונוצר המתח עליו את מדברת. הדרך היעילה לעקוף את הקושי היא להגיע לשיחה ביניכם ללא הכנסת הנושא כמרכזי. כי הנושא המרכזי הוא שאתם כרגע מרגישים קושי בשמירה על גבולות המערכת הזוגית. נשמע שהיום כשאת ממורמרת וכועסת, יקשה עליך לשוחח עם בעלך על הנושא. כי התגובות יתפסו כביקורת וכך גם הוא מצידו עשוי להגיב בהגנה ולא יוכל להיות במקום המקשיב לכאב שלך. הייתי ממליצה לך לנסות ליזום שיחה איתו ואם יקשה עליך לנהל את השיחה בכיוון עליו אני ממליצה, אנא פני בהקדם לייעוץ טיפול אצל גורם מקצועי. כידוע הדברים יכולים להמשיך להתפתח וככל שהם נגררים קשה יותר לעצור בזמן. פנייה לטיפול זוגי אינה גורעת בדרך כלל מאפשרת.... בברכה חמה, אריאלה

 

[noeme]

לאריאלה בכר יום א" 21-23

אני רצית לשאול את אריאלהבכר שאת עןבדת סוציאלית מה קשר לנושא של אנשים בודדים שלא נשואים? מי מטפל בנושא הזה? אולי גם לנו היחידים שלא נשואים יגעו בשורות טובות.?תודה ממני נעמי

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה לNOEME

שלום לך, מטפל משפחתי וזוגי אכן מטפל גם באנשים הרוצים לבדוק עם עצמם האם זה הזמן או האם הם רוצים היום קשר זוגי וכמו כן התקשרויות חדשות. כמו כן, זה המקום גם לבחון התקשרויות קודמות והשפעותיהן על הבחירה הבאה... אני מקווה שהבנתי את שאלתך. בברכה חמה ובהצלחה.

 

[noeme]

תודה על התתשובה לאריאלה בכר

 

[א ו ו ר ס ט]

מעניין שיש כל כך

מעט שאלות. נדמה לי שזה מורה על החשש בציבור שלנו, הציבור הדתי, להחשף בנושאים אלו. אנחנו חוששים לדבר על בעיות וקשיים נורמליים בנושאי שלום בית, ובודאי - על בעיות בהקשר המיני. יש לך כיוון איך להתגבר על החשש הזה?

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה לאוורסט

היום טיפול הוא דבר מתפתח ותופס תאוצה. גם באוכלוסייה הדתית וגם בחרדית יש סימן עליה בפניות לטיפול זוגי ואחר. החשש לדבר הוא טבעי. יש מגמה אך היום גם בהדרכות של כלות וחתנים במגזרים הדתיים והחרדיים יש הכוונה לדבר את הדברים והבעיות על מנת שלא יתפתחו לכיוונים נלא רצויים.דרך מקובלת כיום היא לפנות לייעוץ נישואין ולמטפלים זוגיים ומשפחתיים אפילו לפגישות אחדות כדי ללבן את הדברים. בברכה חמה,

 

[המתולתלת מהכפר]

שאלה לי אלייך

אני ובעלי נשואים ברוך ה' 3 שנים. יש לנו 2 בעיות בקשר ששקלנו בעקבותן אתמול ללכת לייעוץ זוגי: א.לבעלי ולי יש תחומי התעניינות שונים ממש-הוא מתעניין בעסקים וכלכלה ואני-בעיצוב,רומנטיקה,סיפורים חסידיים וכו וכו. אני יודעת שזה הבדל בין כל גבר ואישה,הבעיה שבעלי מאד אוהב את החיים ההרפתקניים ואני-יותר את השקטים והשיגרתיים. זה מתחיל מזה שהוא רוצה ליסוע לחו"ל לשנה ולפתוח עסקים,ואני יותר נהנית מהדברים הקטנים כגון טיול בפארק,ארוחה ביתית טובה. אפשר לומר שהוא קצת משתעמם ממני,אני מבינה אותו,הבעיה שעם ילדה בת 5 חודשים זה קצת יותר מסובך לצאת להרפתקאות...ודבר נוסף-אין לנו נוושאי שיחה משותפים ובגלל זה אין לנו את השיחות העמוקות האלו שבעצם מקרבות בין בני הזוג. מה שנוצר מכל המצב:שיעמום ושיגרה בקשר והחלטנו לתקן את זה,אבל איננו יודעים איך וגם איפה בכלל להתחיל? ב.כשאנחנו במצבי מריבה ממש קשה לנו להסביר אחד לשני מה מפריע וזה רק גורם לעוד יותר מריבה ולא לישון ביחד ובכי עד הירדמות...ממש קשה לי להסביר ממה נפגעתי והוא לא יודע איך לתמוך. הוא טוען שהוא תמיד תומך ומתייאש באמצע ,ואני מפרשת זאת כחוסר תשומת לב לזה שכואב לי משהו. נשמח מאד אם תוכלי לייעץ לנו כיצד לפעול? אגב,בעלי גם מצטרף לשאלה כך שאת יכולה לרשום גם לו דברים. תודה רבה רבה!

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה למתולתלת מהכפר

תודה על פנייתך. א. זוג הם דומים ובעיקר הם שונים כדי שלא יהיה משעמם... אלא עשיר. נראה מקריאת הדברים שחסר לשניכם אימון בלהקשיב עד התעניינות בעולמו של השני. זוהי מיומנות שניתן לפתח אותה, אם משקיעים. אפשר לקבל עליכם משימה יומיומית של דקות אחדות בערב בהן אתם מתרגלים הקשבה הדדית כלי שיכול להחזיק את התרגיל הוא שהמקשיב יחזור על מה ששמע וישאל אם הבין נכון את בן הזוג. להקשיב זה לא קל... אך שווה. לאט לאט לומדים למהול יחד משתי השונויות שביניכם, ונוצר תמהיל חדש ובעל איכות. עם השנים השפה של שני בני הזוג המשקיעים בתקשורת ביניהם סופחת אליה משל זה ומשל זו והיא רק מתעשרת. ב. הקושי בניהול המריבות מושפע גם מהקשיים בהקשבה. בנוסף לכך גם אם קשה לך לקבל את נסיונות בעלך לתמוך לפי תפיסתו כדאי לחזק את הניסיונות שלו ובמקביל לתת לו הכוונה למה את מתכוונת ומה את מצפה שיכול לעזור לך להרגע. במידה והעבודה המשותפת שלכם אינה מתקדמת כפי שאתם מצפים, שווה לכם להשקיע בפנייה גורם מקצועי שיקנה לכם מיומנויות להתמודדות. בהצלחה רבה רבה.

 

[למדוו ניק]

שאול אשאל גם אני

אנו נשואים שנה.הבעיה שלנו היא החמות. אמא של אשתי. היא נכנסת לנו לחיים בצורה יוצאת דופן. זה גורם למתחים בנינו. אשתי מאוד מבינה אותי אבל גם אותה. היא בין הפטיש לסדן. מה עושים? תודה מראש

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה ללמד ווניק

שלום רב לך, ותודה על שאלתך. נישואים של שנה מאופיינים עדיין בחוסר ביטחון בזוגיות. האמון מעמיק עם החוויות המחזקות את הזוגיות והביטחון בה. הרגישות גדולה יותר ולפעמים קשה להתגבר ולהבין את הצד השני. חשוב לא לשמור ולחכות שהמתחים יעברו כי דברים גם מצטברים. זה הזמן לדבר על מה שאתה מרגיש ועל מה שאשתך מרגישה. על הקשר ביניכם. כלל חשוב הוא לא להכניס בשיחה זו את נושא ההורים כגורם המפריע לקשר ביניכם , אלא למקד מה כל אחד מצפה ורוצה מהשני בחלק המשותף לשניכם בלבד. זה אומר לייחד גם זמן משותף לזוגיות שעשוי למלא את הביחד החסר. אם כל אחד מכם יגדיר לעצמו וגם במשותף מה החלק של הלחוד ומה החלק המצופה של הביחד, יקל הדבר על שניכם לתחום את הזמן של השקעה בהורים כשייך לתחום ה"לבד" של מי שמשקיע ולמלא ולהגדיל את התחום של הב"יחד" במשותף. השפה של השיחה תהיה מה כל אחד רוצה בשביל עצמו ומה יכול לתת לאחר ומזה לבנות משותף. בהסבר פרקטי יותר: כשהחמות מתערבת ניתן לאישתך להגיב. אולם בחלק הזוגי הפורום המשותף שלכם, הוא המקום לדיון וההחלטות של התא המשפחתי שאתם בונים. אם עדיין התהליך יקשה עליכם ניתן לפנות לייעוץ קצר. בהצלחה.

 

[בשורות טובות!]

ברוכה הבאה לאריאלה ../images/Emo140.gif

כל מי שטרם הספיק להעלות את שאלתו- מוזמן כעת, הלילה עוד צעיר.....

 

[בשורות טובות!]

השאלה שלי ../images/Emo13.gif

אריאלה שלום, הייתי רוצה לדעת יותר על אסטרטגיות לשיח בונה יותר, ובכלל לבנית זוגיות יציבה וצומחת, שכדאי ללמוד וליישם מלכתחילה ולא רק ככיבוי שריפות?

 

[אריאלה בכר תלמ]

תשובה לבשורות טובות

שלום לך בשורות טובות, הספר של הרב אלישיב קנוהל "איש ואישה זכו שכינה ביניהם" מגיש בצורה יפה וקריאה את התחומים היפים של התמודדות בונה במחלוקת, גישה של הכרת טובה ועוד. אפשר לקרוא בו ביחד ותוך כדי הלמידה, להעשיר בדוגמאות משותפות ונפרדות ביניכם כבני זוג. ייחוד זמן לשיחה על הזוגיות ולא רק על המשימות החיים. אומנות ההקשבה ההדדית למחשבות הרהורים ורגשות היא ההיכרות המאפשרת בנייה יציבה של זוגיות. דבר חשוב נוסף הוא לחפש בכל "שריפה" או עכבה ביחסים בין בני הזוג הזדמנות ללמידה משותפת שממנה נבנה במשותף נדבך נוסף ביחסים המשותפים. החשוב הוא שכל זוג יראה את עצמו כבונה לעצמו ספר, סיפור משלו לאסטרטגיות ההתקשרות ובניית הזוגיות הייחודית לו. כל טוב, אריאלה

 

[בחור כארזים]

השאלה שלי

ראשית, ברוכה הבאה לאריאלה. והשאלה: האם המושג ``חלוקת תפקידים`` הוא רצוי במיוחד אצל בני זוג דתיים/חרדיים. השאלה היא גם בנושא חינוך הילדים, האם ראוי לחלק את התפקידים? תודה מראש..