Joe DuBois - husband, father, moral compass
היה פרק מגניב... הזדהתי עם הדילמה(לא שזה קרה לי פעם אבל בכל זאת)מצד אחד יש את הילד הקטן והמתוק שנראה כאילו לא יכול לפגוע בזבוב ומצד שני יש את המתבגר הממורמר שטובח בבית הספר,לשמור עליו מפני האמא או לתת לה לעשות לאנושות טובה בכך שתפתר מהרוצח
ראיתי שלרגע אליסון חושבת לעזוב את העניין ולתת לאמא לטפל בכך אבל החלום גרם לה להתפכח. האמא היתה ממש אחוזת דיבוק ולמרות שזה ישמע מוזר אפשר להבין אותה,דמיינו אמא שרואה בחלום את הילד שלה הורג עשרות אנשים בדם קר וברשעות שכזו ולהמשיך לגדל אותו בידיעה שיצא ממנו רוצח,בזמן שאליסון הגיעה לדבר איתה היא היתה כבר שבר כלי האובססיה שלה כלפי העניין גרם לה לראות את אליסון כשד,כמישהו שבא לבלבל אותה ולהסיח אותה מהעניין ורק אחר-כך שהיא קולטת מה שאליסון אומרת היא חושבת שהיא מלאך כי הדברים נראים לה לא מציאותיים. בסופו של דבר היא רואה את החלום האחרון ומבינה שדווקא המוות של האמא היא זו שהביאה לידל את השינוי אם הוא היה ממשיך לחיות עם האמא הזאת(שתמיד תראה אותו כרוצח)הוא תמיד ירגיש אשם וזה בעצם מה שיביא אותו לטבח הגדול. אני זוכרת שמישהו כאן בפורום אמר שג'ו והבנות משמשים אך ורק כקישוט היום שמתי לב שהם טועים לחלוטין. ג'ו חא משמש כקישוט,הוא קול ההיגיון של אליסון,זה שמחזיר אותה למציאות שצריך ונותן לה את הגב המלא,בלעדיו היא לא היתה מצליחה לעולם להתמודד עם הדברים שהיא רואה ומרגישה,ג'ו והבנות הם המשענת של אליסון,המפלט שלה. אריאל מעצבנת מאוד במיוחד כלפי אחותה הקטנה אבל זה נורמלי ביותר,הדרישה שלה לחדר לבד די מצודקת,היא גודלת וצריכה את הפינה שלה.ולכן הבנתי את מה שג'ו אמר לאליסון: Joe: I've decided to join the "let's give Ariel her own room" campaign. Allison: You have? Joe: Yeah, I figure she's going to need a place to stew once she figures out she hates us כ"כ נכון ואמיתי
ברידג'ט קיבלה את המיטה העליונה שהיא כ"כ חשקה בה בפרק הקודם אריאל קיבלה חדר משלה ונראה שלמארי נוח במקום החדש ובקיצור כולם מרוצים בבית משפחת דובואה. היה פרק יפה,אהבתי את הדילמות המוסריות,את ההגיון מאחורי הסיפור ואת המונולוג. מקווה שגם אתם נהנתם
תמונות אחר כך
