שרשור לפסיכולוגית ההתפתחותית

[ניצני88]

קשיים בהסתגלות של בת שנתיים-קצת ארו

שלום שרית וענת, בתי בת שנתיים וחודש. עד אוגוסט 2006 היא טופלה ע"י אימי. הסביבה החברתית של הילדה עד לאותו זמן היתה אמא-אבא-סבא-סבתא-דוד-דודה-בן דוד.בספטמבר 2006 הילדה נכנסה למשפחתון ממנו הוצאתי אותה והעברתי אותה לגן פרטי בן 14 ילדים. הבעיה היא שכבר מימי המשפחתון הילדה החלה להיסגר-לא עוד משחקים בחוץ, לא רוצה ללכת לגן השעשועים כי יש שם ילדים, בוכה ומתקפלת בכל פעם שילדים או מבוגרים מתקרבים אליה. בגן היא משתדלת להתרחק מהילדים. עם הצוות המטפל היא מסתדרת נהדר. היא במתח כל היום, לא מוכנה לארח חברים(אין לה),צורחת ובוכה כשמתארחים אצלנו חברים,מקיצה בלילה מס' פעמים בבכי. היא מסרבת ללכת לגן אבל גם כשמגיעים הביתה מסרבת להיכנס לבנין. עלי לציין שהיא לא מדברת אבל מאד אינטליגנטית ומבינה הכל. מה לעשות?האם צריך לתת לזמן לעשות את שלו או שצריך לעזור לו?האם מדובר בבעיית הסתגלות או שמוקדם להכתיר את התנהגותה כ"בעיה". אשמח על כל עיצה. אמא נואשת.

 

[ענת סימון]

../images/Emo41.gifשרשור לפסיכולוגית ההתפתחותית

 

[מור של נעם ועמית]

מנסה להקיא

עמית בת שנה וחודשיים (11 חודשים מתוקן). היא דוחפת את האצבעות לפה ומנסה להקיא, לדעתי זה נובע מרצון לתשומת לב/תסכול..זה קורה למשל, כשהיא רוצה שירימו אותה ובאותו הרגע אי אפשר אז היא מתחילה עם האצבעות.. האם נכון לקשר למצבים כאלו או שסתם היא מגלה את האצבעות? מוכר? איך אפשר להפסיק את ההרגל? (כשאומרים לה אסור היא צוחקת) תודה.

 

[שרית ארביב ימיני]

שלום מור

אצל ילדים סביב גיל שנה (וגם אח"כ) ידועה תופעה של הקאה או נסיונות להקאה כדרך להתמודדות (או אי התמודדות...) עם תסכול או רצון ל"תשומת לב", כפי שרבים מפרשים זאת. הרבה פעמים זה נלווה לבכי ממושך, אך לא בהכרח. התהליך, במקרים אלה הוא כזה, שהילד בפעם הראשונה שהדבר קורה מגיע לכך במקרה, מקיא (או כמעט), קולט את תגובתם (הדרמטית בדר"כ) של ההורים ואז לעיתים "משתמש" בטכניקה זו גם הלאה. לא ברור לי כל כך האם זהו המקרה שלכם. האם עמית הגיעה פעם להקאה ממש בעקבות נסיונות אלה? איך אתם מגיבים כשמכניסה אצבעות לפה? האם הדבר נפוץ סביב סיטואציות האכלה או שאין קשר? אם הילדה לא מגיעה להקאות ממש, הייתי מתעלמת מהעניין ומקסימום משקפת בסגנון של: "את מאד רוצה שאמא תרים אותך, אבל אמא עכשיו לא יכולה ואת כועסת / עצובה / משועממת וכו'" ומנסה להפנות אותה לפעילות אחרת בינתיים (לא לוותר, חשוב לתת לה להתמודד עם התסכול ולא לוותר מיד רק כי אתם חוששים מהתנהגות זו).אם מדובר ממש בהקאות, הייתי נותנת בנוסף לשיקוף שתיארתי גם איסור מפורש, אומרת אותו פעם אחת (עמית, לא להכניס אצבעות לפה) ואם לא נענית, נוקטת בפעולה (להתכופף אליה ולהוציא לה את האצבעות מהפה). לא לשדר לחץ או דרמה ולהקפיד לצרף לאיסור גם מעשה וגם הסבר רגשי (אם זה נראה לכם מתאים). בסופו של דבר, גם אם זו תגובתה לתסכול, ברגע שתוכל להביע עצמה טוב יותר, אין ספק שההרגל יחלוף.

 

[מור של נעם ועמית]

תודה לך..

היא אף פעם לא הקיאה..כמעט. התגובות הראשונות היו בהחלט "היסטריות" ודרמטיות, היום אנחנו באמת מנסים לא לשדר לחץ ומתנהגים כמו שכתבת. זה לא קורה בשעת האוכל, רק כשהיא רוצה משהו ולא ניתן לספק לה באותו רגע. תודה.

 

[shanigal]

טלוויזה

אני יודעת שטלוויזה זה מאד לא בריא לתינוקות קטנים אבל לפעמים זה הדבר היחיד שמרגיע את הבת שלי (בת 7.5 חודשים). לפעמים היא עצבנית ובוכה גם שאני מריימה אותה והדרך היחידה להרגיע אותה זה לשים אותה מול הטלוויזה עם ה DVD שהיא אוהבת ( הוא נקרא "ליטל גיניוס" שזה בעיקר מוזיקה ודברים זזים מול המסך כמו בובות וכדומה) אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני לא רוצה לשים אותה מול הטלוויזה אבל מצד שני היא לא מפסיקה אחרת לבכות. תודה

 

[כ פ י נה]

לא פסיכולוגית, אבל רוצה לענות לך

אל תרגישי כל כך רע בגלל שאת מאפשרת לבתך לראות מידי פעם טלוויזיה. אני דווקא חושבת שצפייה בטלוויזיה יכולה לתרום להתפתחות התינוק (לחוש השמיעה, לחוש הראיה,חשיפה למילים חדשות ועוד). הכל תלוי בדרך שאנו בוחרים לחשוף אותם: אם תתייחסי לטלוויזיה כמעין "בייביסיטר" ותושיבי אותה לפרק זמן ארוך- כמובן שזה לא מומלץ. גם התכנים צריכים להיות מותאמים לגיל התינוק- שלא יהיה עומס בגירויים (קולות, צבעים, צורות...). ממה שתיארת אני רואה שאת מאפשרת לה לראות תוכנית שמתאימה לגילה, ואני ממליצה לך שלא להושיב אותה יותר מ-10 דקות מול המרקע בכל פעם. את יכולה לשבת לידה ולהיות שותפה לצפייה. תתייחסי לטלוויזיה כמו לספר, תצביעי על הדברים שזזים ותאמרי לה את שמותיהם ועוד דברים כמו: הנה חתול. החתול מילל מיאו מיאו...החתול בצבע לבן...ועוד ועוד. כך לצפייה שלה תהיה משמעות והיא תוכל ללמוד דברים נוספים. כמובן, שהדעה שלי היא הדעה שלי. ואני אשמח לשמוע מהפסיכולוגית מה דעתה שלה.

 

[שרית ארביב ימיני]

טלוויזיה

כפי שכתבו לך, טלויזיה אמנם אינה אמצעי מומלץ להעשרה התפתחותית (למרות שמות הקלטות בתחום...), אבל במינון לא מוגזם, אינני רואה בה נזק משמעותי. כל עוד מבינים שמדובר ב"בייבי סיטר" לפרקי זמן קצובים וקצרים, לא בתדירות גבוהה, משהו שמאפשר גם לאמא 10-15 דקות מנוחה (או זמן לאכול, למשל...), אין שום בעיה. אם בתך נרגעת לפעמים מול המסך, אפשר בהחלט להשתמש בכך. חשוב רק לוודא שהדבר אינו קורה בתדירות גבוהה מדי וכמו כן שאתן מפתחות ביחד דרכים נוספות להירגעות, מלבד הטלוויזיה. (אפשר לצאת לטיול בעגלה, לרקוד ביחד או פשוט סתם לחבק). דרך אגב, יש גישה שטוענת שבמקרים מסוימים דווקא חשוב לתת לתינוק לבכות ואם מוודאים שאינו בוכה כתוצאה מרעב, עייפות, חיתול מלא או כאב, יש לתת לו לבכות (תוך חיבוק ותמיכה) כדי שישתחרר וירגיש אח"כ טוב יותר. נשמע מדהים או מוזר, אבל זה עובד (מדובר בגישה של הפסיכולוגית אלטה סולטר, המוצגת בספרים - "התינוק יודע" ו"גם הילד יודע" - שווה ומעניין לקרוא).

 

[sarity33]

מס' מטפלים לילדה

בימים אלה אני אמורה להעביר את ילדתי בת ה - 3 חודשים לטיפול של מטפלת. בגלל העלויות הגבוהות שקלנו לשלב את זה עם יום אחד בשבוע בו אמי תטפל בה. ובמקביל באופן יומיומי לקצר את הטיפול אצל מטפלת ובמשך השעתיים הנותרות תטופל אצל חמתי. בסך הכללי מדובר ב - 3 מטפלות שונות בנוסף להורים. זכור לי שבלימודי הפסיכולוגיה נאמר שחשוב מאוד שהילד יקבל טיפול מדמות אחת קבועה. האם יש בזה ממש. האם שילוב כזה יכול להיות בעייתי לילדה. אפשרות נוספת היא לקצר את היום אצל המטפלת ושרק חמתי תטפל בה עוד שעתיים כל יום ולותר על יום שלם אצל אמי שמגיעה מרחוק לשם כך. הגענו למסקנה שלאור רגישותה של הילדה (לאנשים, לקולות חזקים וכד') חשוב לנו לדחות כעת את המעבר לפעוטון אבל כלכלית מאוד קשה לנו לעמוד בעלויות מטפלת ולכן חשבנו על שילוב כזה. אשמח לשמוע את דעתך בעניין. תודה מראש

 

[שרית ארביב ימיני]

sarity33 שלום,

אין ספק כי האידאלי הוא שדמות אחת (בנוסף לך, כמובן) תטפל בבתך. עם זאת, אני לא רואה נזק בשילוב סבתות בעניין, מכיוון שממילא מדובר בדמויות משמעותיות בחיי הילדה. אם בוחרים בכך, חשוב להקפיד על סדר קבוע, כלומר שהחמה תחליף את המטפלת באותן שעות פחות או יותר, ושהימים של המטפלים השונים יהיו קבועים, כדי ליצור בכל זאת איזשהו סדר. מה שקצת יותר מטריד אותי בעניין הוא לאו דווקא ריבוי המטפלים אלא ריבוי סביבות הטיפול. אם היה באפשרותכם להביא את כל המטפלים אליכם הביתה, כך שהילדה תהיה בסביבתה הטבעית, היה עדיף. אם הבנתי נכון, מדובר כרגע על שהיה של מספר שעות בביתה של מטפלת, אח"כ מעבר לביתה של החמה ואז חזרה הביתה. בנוסף, יום בשבוע אצל הסבתא השניה (אמך). ריבוי הבתים וההעברות השונות ממקום למקום דווקא הוא שיכול להקשות על הילדה, בייחוד אם קיימת רגישות תחושתית כלשהי, כפי שתיארת. אפשרות ביניים היא שהייה בביתה של המטפלת ואז טיפול ע"י חמתך אצלך בבית (אם כמובן זה אפשרי). בהצלחה! שרית.

 

[שרית ארביב ימיני]

קשיי הסתגלות

ניצני88 שלום, את מתארת תמונה לא פשוטה אצל בתך,אך לא ברורים לי מספר דברים: "מספטמבר 2006 נכנסה למשפחתון...". כמה זמן שהתה שם? מדוע הוצאת אותה? כמה זמן היא בגן? את מציינת כי היא "אינה מדברת", האם אינה מדברת כלל? גם לא מילים בודדות? אם כן, איך אתם יודעים, למשל, שאינה רוצה ללכת לגן השעשועים כי יש שם ילדים? במקרים רבים ילדים שאינם מדברים חווים תסכול כי מתקשים להביע את עצמם. האם ייתכן כי חלק מהמתח שחשה קשור גם בכך? חשוב להתאים את הציפיות ממנה לגילה. היא בת שנתיים לערך, לא אמורה שיהיו לה "חברים" בהכרח. כפי שציינתי, בגיל זה קיים עדיין משחק במקביל לילדים אחרים ולא ממש משחק משותף. עם זאת, נשמע שהיא נרתעת מחברת ילדים וזה בכל זאת יכול להיות קצת מדאיג. כמו כן, ציינת כי "מסרבת ללכת לגן אך גם כשמגיעים הביתה מסרבת להיכנס לבנין", האם ברור לכם מדוע? לא נשמע שמדובר בבעיה חברתית במקרה זה. לאור כל המידע שנתתם עד כה ובעיקר לאור העובדה שתיארת כי הילדה במתח, הייתי פונה לייעוץ מקצועי, כדי להקל עליה ועליכם את החיים. לאו דווקא מדובר ב"בעיה", אבל אם קשה, למה לא לעזור עכשיו? בהצלחה! שרית.