העיקר היא ההקשבה...
העיניים "שומעות": כל תנועת יד נקלטת חיש בזוית העין. עיניי קולטות מהפרצופים שסביבי את כל ההבעות: חיוך, שמחה, או אכזבה, גאוה, שנאה, וכיד הדמיון הטובה... מכונת הכביסה מרקדת, רדיו רועם וקול רעם מתדפק... גלגלי המוח מתגלגלים ומשדרים את הצלילים שבגופי רועדים. צבעי הציפורים בוהקים ובמחשבתי מתנגנים. קולות מוסיקה רמים דרך רגליי מתנגבים וזוחלים לתוך גופי. ער גופי לספוג כל התחושות, ער לבי לספוג כל הרגשות. לאכזבה אין מלים, לכאב אין מנגינות, לתקווה יש מלים ולאהבה יש מנגינות. כל כולי שומעת אתכם, אך אתם הנכם השומעים אתם אותי? העיקר אינו השמיעה, העיקר הוא ההקשבה... אפשר להקשיב באוזניים, ואפשר להקשיב בלב...