תחרות חלוקת הסינגל "האמת שלנו"

[RTur]

../images/Emo41.gifתחרות חלוקת הסינגל "האמת שלנו"../images/Emo41.gif

רוצים לקבל את הסינגל "האמת שלנו" של בטי? הסינגל החדש יצא לרדיו וכולל גם את הגרסה הספרדית של השיר - Nuestra verdad. השיר מתחיל במשפט הזה: "מהאמת אי אפשר להתרחק היא כמו הלב של אמא שמעודד כל מתי שאין עם מה או מי לצעוד קדימה..." כדי לזכות באחד מחמשת העותקים של הסינגל, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לספר על מקרה מיוחד בו אמא עודדה אתכם. חמשת הסיפורים הטובים ביותר יזכו את כותביהם בעותק מהסינגל. צאו לדרך - את הסיפורים שרשרו להודעה זו

בהצלחה!

 

[ג ב ש ו ש]

הסיפור שלי../images/Emo26.gif../images/Emo88.gif

היו המון פעמים שאמא שלי ממש עודדה אותי,אבל המקרה הכי בולט ורציני היה ממש לא מזמן. התגייסתי לפני חמישה חודשים פחות או יותר,בהתחלה היה סבבה אבל בשבוע השני פתאום נכנס בי משהו שגרם לי פשוט לבכות בלי סוף,לרצות לברוח מבלי שיהיה איכפת לי מהתוצאות. כשאמא שלי התקשרה אלי באותו רגע היא התחילה לעודד אותי,לגרום לי לחשוב מה יהיה במידה ואברח,מה יהיה במידה ולא אעשה צבא וגם גרמה לי להבין שהכל עובר ומה שלא הורג אותנו-מחשל אותנו

וזה באמת היה ככה...אחרי השיחה איתה הרגשתי הכי חזק,מרוצה ונחוש להמשיך כמובן את הדרך שלי בצבא על הצד הטוב ביותר

זהו

בהצלחה למשתתפים

 

[סנאי נדיר]

המקרה שלי.

לפני 3 שנים, כשאני והאקסית שלי נפרדנו לאחר שנה וחצי של קשר, חזרתי הביתה, פשוט רציתי למות. היא הייתה שם. כשלקחתי את התמונה שלה והתחלתי לבכות היא נכנסה הביתה, לקחה אותי בזרועותיה, חיבקה אותי, ואמרה שעוד נחזור להיות ביחד. אני מניח שזה מה שהיה צריך להיאמר... לא חשוב שזה לא באמת קרה.

 

[soy rebelde]

המקרה שלי או גם אמא שלי עודדה אותי../images/Emo9.gif ../images/Emo26.gif

המקרה היה כשהייתי בצבא, סיימנו קורס של מספר חודשים והתחלקנו למחוזות השונים.. כמעט כולם היו עם מישהו מוכר מהקורס ובחרו אותי לתפקיד קידום- שהוא טוב אבל לא היה איתי אף אחד מהקורס והייתי צריכה להתרגל לאנשים אחרים ולעשות דברים מעט שונים. היה לי נורא עצוב להיפרד מהמסגרת של הקורס ולהיכנס למסגרת חדשה וכאן נכנס התפקיד של אמא שעודדה אותי [ה'נכנס' נשמע כמו סופרמן שצץ לפתע אבל היא באמת סופרוומן לפעמים!] והראתה לי את הצד החיובי בכל זה [גיוון בתפקיד, אנשים חדשים וכו']. תוך כדי התפקיד וכמובן שגם במבט לאחור אני מאד מרוצה שנשארתי בתפקיד הזה שהייתי צריכה לבצע ול'חיות' אותו במשך שנה וחצי וכעת אני ממשיכה את אמא ומעודדת גם אחרים להיות בתפקיד זה.

נ.ב. איזה כיך לדעת שיש לבתי פורום! [אגב, למה קוראים לפורום בטי עם ט'?] נ.ב.2.יש לה הופעות קרובות-רחוקות חוץ מבקפה ביאליק?

 

[RTur]

בטי החליטה לשנות את שמה ולכתוב עם ט'

בגלל כל מיני דברים שקרו לה בתקופה האחרונה.. את יכולה לקרוא על זה בעמודים הקודמים של הפורום ולראות, היא כתבה את הסיפור

את מוזמנת להישאר אצלינו בפורום. כרגע אין הופעות ידועות חוץ מבקפה ביאליק, כשיהיו נפרסם פה כמובן

 

[soy rebelde]

תודה על התשובות ../images/Emo39.gif

חיפשתי את הסיפור ולא מצאתי, אשמח אם תצרף קישור

ערב טוב!

 

[gmillet]

הסיפור שלי

כשהייתי בן 10 נסעתי עם אמא שלי לכרתים לטיול מאורגן. מסתבר שהמארגנים של הטיול המאורגן לא היו ממש מאורגנים כי רב הזמן בילינו באוטובוס בנסיעות הלוך חזור מצד אחד של האי לצד שני - לא ממש ברור לאן ניסו לקחת אותנו, אבל בואו נגיד שהזכרון היחיד שלי מכרתים הוא של קיוסקים וחנויות מזכרות לתירים בכל מיני כפרים נידחים. התאכסנו בכל מיני מלונות סוג ז'. החדר שלנו בארקליון השקיף בחינניות על אתר ריכוז הפסולת של העיר. אחרי שלושה ימים חטפתי איזה מחלה עם בחילות וחום - מה שלא ממש הוסיף לכל התענוג של הנסיעות. יומיים אחרי זה אמא שלי נדבקה ממני במחלה. בקיצור, קיללנו את היום שבו הגענו לכריתים ועוד נשאר לנו יותר משבוע עד סוף הטיול. ואיך אמא שלי עודדה אותי אתם שואלים ? היא פשוט שאלה אותי אם אני רוצה לחזור ההביתה, הלכה והזמינה כרטיס טיסה, ועוד באותו יום היינו כבר בארץ. היה לי לא נעים - ידעתי שכל העסק יצא מאד יקר אבל המשפט שהיא אמרה לי אז: "יש מצבים שלא צריך להתחשבן בהם על כסף" מלווה אותי עד היום.

 

[nuna19]

הלב של אמא-הסיפור שלי:

ביני לבין אמא שלי יש קשר מאוד מיוחד. היא יודעת תמיד מתי אני עצובה ומתי אני מאושרת ובעיקר מתי אני לא לוקחת מטריה למרות שהיא אומרת לי לקחת...

הסיפור הכי יפה שלי עם אמא שלי היה כשהייתי בת שנה וחצי. (ואם הגיל נראה לכם קטן מדי תיכף תבינו איך אני זוכרת מה קרה.) יום אחד אמא שלי לקחה אותי מהגן. כשהגענו הביתה אמא שלי שמה קומקום והלכה לחדר אחר בבית. אני הייתי אז כבר בגובה של השיש ודי שפכתי את המים עליי... הייתי בביה"ח במשך שבועיים וכשהיו עושים לי טיפולים אמא שלי היתה יושבת לידי ומדקלמת לי ומעודדת אותי. גם אם לפעמים זה היה נמשך שעות... אין עוד אדם אחד שהיה עוזר לי לעבור את התקופה הזאת יותר טוב ממנה!

 

[ADVAM4]

קצת באיחור...

הסיפור שלי: המקרה הגדול ביותר והחזק ביותר שאני זוכרת שאמא שלי עזרה לי הוא ביום ההוא שקיבלתי את המכתב.. נבחנתי ל"בית צבי",היה קשה,אבל עשיתי את זה.. ועכשיו הגיע הדבר הקשה ביותר,לחכות לתשובות! המזכירה אמרה שזה לוקח שבוע לכל היותר, כל יום נגשתי לתיבת דואר וחיכיתי למכתב.. שלא הגיע.. יום,אחרי יום,אחרי יום,אחרי יום.. אני כבר כמעט התייאשתי, יום גשום,קצת אחרי פורים.. אמא הקפיצה אותי לתיבת הדואר, יצאתי מהאוטו בריצה קלה,בכל זאת.. גשם. הכנסתי את המפתח למנועל,סובבתי.. והנה הוא.. שכב שם.. המכתב,שהולך לקבוע לי הכל,ככה חשבתי. מעטפה לבנה עם כתוביות ירוקות "ראה היום את כוכבי המחר" אני פותחת לאט לאט.. אני כבר בתוך האוטו.. הלב דופק חזק חזק מוציאה את הדף... לבן עם כתוביות שחורות.. "לצערנו...." -"לא התקבלתי..." -"לא נורא! תמיד יש את שנה הבאה.." -"כן.. ואני צעירה.." -"את מוכשרת,הם לא אוהבים צעירים" -"כן.." -"את שחקנית.." זאת הייתה הפעם הראושנה שאמא שלי אמרה את המילים האלה.. ומאז.. מאז אותן מילים היא רק מעודדת אותי למשחק וזהו עוד מעט אני נבחנת שוב לבית צבי יהיה טוב!

 

[nuna19]

איזה יופי!!!!

בהצלחה מתוקה!!!

 

[ADVAM4]

תודה רבה רבה