תחרות חלוקת סינגלים של "מעליות"!

[RTur]

../images/Emo41.gifתחרות חלוקת סינגלים של "מעליות"!

רוצים לזכות בסינגל "מעליות" של דודו טסה ורוני אלטר? פורום דודו טסה, תפוז

אנשים והד ארצי מחלקים לכם 4 עותקים של הסינגל! הידעת? אדם ממוצע מבלה במעליות כ- 3 שנים מחייו! (אין לי מושג מאיפה הקרצתי את זה

) לכן, בטוח יש לכם סיפורים וחוויות משהותכם במעלית.. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא פשוט מאוד: ספרו לנו על מקרה מפחיד/מצחיק/מגניב/הזוי/אחר שקרה לכם בזמן שהותכם במעלית - ארבעת הסיפורים הכי טובים (לדעת הנהלת הפורום - להלן אנוכי ודנע - A t z a) יזכו את מספריהם בסינגל "מעליות" של דודו טסה ורוני אלטר. את הסיפורים ניתן לכתוב עד יום שלישי הבא, ה-27.3.07. שרשרו את סיפוריכם להודעה זו!

 

[הציורים של יובל]

אבא'לה. D:

יש המון כאלה ^^ אז נבחר אחד. P: הייתי בטורקיה, במלון אחד, לפני כמה שנים טובות (גיל 5-6 בערך). רציתי להרגיש בוגרת וגדולה ולהסתובב לי ברחבי המלון, בשביל להסתובב במלון - צריך לרדת קומה. ושאני ארד במדרגות? חלילה. אז הלכתי למעלית, נכנסתי, הייתי לבד. פתאום, אחרי בערך 15 שניות - חושך. המעלית נתקעה. וכולי ילדה אומללה ומסכנה, התחלתי לבכות. שמעתי אנשים מבחוץ, והייתי מאושרת P: אז התחלתי לצרוח מילים לא מובנות בטורקית, שמי יודע מה הן אמרו. אבל זה לא ממש עזר, אז הלכתי על "הלפפפפפ!1111 הצילו!111 1242!11 [מספר החדר, נו. באנגלית

אבא לימד אותנו, כדי שנוכל להביא מגבות לבריכה

]", אבל גם זה לא עזר. >< נשארתי שם איזה רבע שעה, עד שסוף סוף המעלית המזורגגת השתחררה ויצאתי לחופשי. ומאז אני לא עולה לבד על מעליות.

מה, זה היה מפחיד, סתמו.

 

[RTur]

מאיפה ידעת טורקית בגיל 5-6?!../images/Emo6.gif

 

[הציורים של יובל]

כי אבא לימד אותנו לפני שטסנו XD

 

[SHiRA110]

../images/Emo142.gifהיי! את!

נראה לי שאני מכירה אותך

 

[הציורים של יובל]

ה-שירה? P:

 

[SHiRA110]

../images/Emo142.gifמממ.. יכולהיות../images/Emo3.gif

 

[Andromeda Galaxy]

חחחחחחחחחחח

 

[נועם רוזנברג]

פריז עיר האורות והחשמל..האמנם?

אח אח ...פרי...עיר האורות ... באגט , שאנז אליזה , רומנטיקה וכמובן......מגדל האייפל! ממש אחד מהמקומות הכי מתויירים בעולם - כל מי שמגיע לצרפת - אוטומטית מגיע גם לאייפל. בשנים האחרונות אפילו שיפצו אותו ושמו המון נוריות קטנות וחמודות. לצרפת הגעתי לפני כשנה בפעם הראשונה בחיי - ואכן העיר רומנטית ואכן הגעתי גם לאייפל. למי שלא יודע ניתן לעלות לאייפל למחצית הגובה או עד הקצה גבוה גבוה מעל הפרנסוסים. למרות שיש לי פחד גבהים - אמרתי שאת החוויה הזאת אני לא אפספס ..... המעלית היא מעלית שקופה וכשעולים בה למעלה אתה מרגיש בטיל שעולה לשמים. העלייה הייתה חלקה - ראיתי את הנופים מגבוה מאוד , התרשמתי מהנוף ואז כל האנשים חזרו למעלית השקופה בכדי לרדת. ואז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!בום. המעלית נתקעה על ההתחלה. רק תקלטו: נדחסים להם 20 איש מכל רחבי הגלובוס בשעה 20:00 בערב במעלית קטנה , צפופים דחוקים אחד לשני ו.....בעיקר בשוק. לא רק שפתאום היו לי סרטים רעים בראש - אלא גם 2 יפניות בנות 5 התחילו לצרוח , 3 גרמנים התחילו לדבר בבהלה והחבר שנסעתי איתו במקום להרגיע אותי צילם במלמה הדיגיטלית את הנוף ואת האנשים שלא ידעו מה לעשות. איזשהו כרוז דבר אתנו באנגלית עילגת - שלא נלחץ ותוך כמה דקות נרד למטה...אבל עברו כבר 7-8 דקות ו...כלום..... לרגע הייתי בטוח שזה איזה מתיחה או שנשאר שם לנצח או אולי נתרסק למטה....אבל אז האור נדלק והמעלית התחילה לרדת.............. חרא של עם הצרפתים האלו!

 

[Miss T B]

הממ../images/Emo3.gif

הייתי במעלית(

), ולא לחצתי על הכפתור, ובמעלית של הבניין שלנו, מי שלא לוחץ על המספרים אז המעלית נעצרת, האור נסגר ובקיצור כמו שנתקעים במעלית... אז חחחח אני הייתי נראה לי בכיתה ב', והתחלתי להשתגע אחריי שלא לחצתי על הכפתור, ואז באה איזו אישה אחת שנכנסה למעלית והמשכתי לצרוח, ואז היא ראתה אותי ושתקתי... והיא אמרה לי "מה יש ? לא משחקים זה תופסת בבית המעלית." או משהו בסגנון

 

[Miss T B]

הכוונה היא ש...

אני חשבתי שהמעלית נתקעה, והאישה הזו שאין לי מושג איך לא ראיתי אותה חשבה שאני משחקת בתופסת או משהו כזה...

 

[אלדד(מ)]

לא בדיוק מעלית בבנין - קרוב.

בשוויץ, מי שמכיר, יש (או שאולי היו וכבר אין) מין מעליות חיצוניות צמודות לצלע ההר שמעלות אנשים לבתים שנמצאים על מדרונות ההרים. זו מעלית שאליה נכנסים כמה נוסעים, ומתחתיה תלוי מין מגש מטען גדול שעולה איתה ועליו שמים את סלי הקניות, חיות כמו כבשים או עזים וכו'. המעליות לא אוטומטיות אלא מופעלות ע"י אדם שנמצא בתא הפעלה למטה. הוא מוכר את הכרטיסים (כמה אגורות לעליה), דוחס את הנוסעים למעלית, קושר את הכבשים במגש המטען ועוצר למי שרוצה בכל קומה אחרי שהנוסע לוחץ על כפתור פעמון כמו באוטובוס. בטיולנו הראשון לשווייץ, לפני הרבה שנים היינו אשתי, 2 ילדינו הקטנים בני 3 ו 8 ואנוכי. הילדים שמעו זמן רב לפני הטיול על הרכבלים ומעליות הסקי שיש בשווייץ וחיכו בקוצר רוח לנסוע באחת כזו. מיד לאחר הנחיתה ולקיחת הרכב התחילו הילדים לנדנד שהם רוצים רכבל, ואחרי כשעה נסיעה הצאצאים חדי העין הבחינו במעלית כזו שתארתי למעלה, החליטו שזה כמו רכבל ולחצו שנעלה בה מיד. מיד כשהגענו למטה ליד הכניסה למעלית כבר הרגשנו ריח אלכוהול נישא באויר. מקור הריח נגלה אחרי כמה שניות: מפעיל המעלית היה אדם קשיש עם פנים סמוקות משתיה, מתנדנד קמעה ובקושי מחזיק את עיניו פקוחות. בהרגישנו לא בטוחים ניסינו להניא את הילדים מעליה - כמובן שלא גילינו להם ממה אנו חוששים, אלא הבטחנו להם רכבל הרבה יותר טוב עוד כמה דקות. אבל מי שמכיר מה זה לחץ של ילדים יבין מדוע נכנענו די מהר. לקח די זמן עד שהצלחנו להסביר ל"נער המעליות" מה אנחנו רוצים, לקח לו די זמן לנסות להסביר מה המחיר, כמה עלינו לשלם, לקבל כרטיסים ואיזה 10 דקות הוא בזבז עד שהצליח לספור את העודף הנכון מהשטר שנתתי לו. כל אותו זמן עמדו בתור גם כמה שוויצרים סבלנים (לימדו כנראה גם אותם ש"הסבר פניך לתייר"), וגם הם (וגם העז שהיתה איתם) התחילו לגלות חוסר סבלנות אחרי כמה דקות. סוף סוף הכל סודר ונדחסנו כולנו למעלית- פרט לאדם אחד שלא היה לו מקום. אחרי שהמתין כל כך הרבה זמן גם הוא היה קצר רוח והתעקש לעלות לא בתוך המעלית- אלא על המגש שהיה תלוי למטה יחד עם העז וכמה ארגזי ירקות וסלי קניות. המעלית התחילה לעלות לאט לאט והכל היה נראה תקין - ככל שעלתה יותר ויותר נגלה לעינינו נוף נפלא והילדים השמיעו קולות הנאה והתפעלות. בערך בחצי הדרך (כל העליה כ 300 מטר לערך) היה צריך אחד האנשים לרדת והוא לחץ על הפעמון. נאדה. המעלית כבר עברה את הקומה בה הוא היה צריך לרדת ולא עצרה. הוא צלצל שוב - וכלום. המעלית המשיכה לעלות באותו קצב. כאן הוא כבר נהיה עצבני ולחץ על הכפתור בקצב שלא היה מבייש נהג מונית ישראלי שתקוע בפקק באיילון בגלל סקרנים אחרי תאונת דרכים. כלום לא קרה- עולים. הוא ניסה גם לקרוא למפעיל באינטרקום חרום שהיה במעלית - ולא נשמע ממנו אפילו ציוץ כתגובה - חוץ מרעש מוזר כמו נחרות של אדם ישן... כל הנוסעים כבר התחילו לזוז בחוסר נוחיות שהלחיץ לא מעט את התיירים מישראל - בעיקר את 2 המבוגרים שהשתדלו לחייך כל הדרך כדי לא להלחיץ גם את הילדים כי הרי הכל בסדר. ככה זה המעליות בשוויץ. הכל חבל על הזמן. לאחר זמן מה כבר ראינו למעלה (תא המעלית כמעט שקוף) את התחנה העליונה ורק חיכינו שתעצור ונצא ממנה. את הדרך למטה כבר נעשה ברגל אפילו אם תיקח שעתיים ונתמוטט מעייפות - לרדת במעלית הזו לא נרד אפילו אם יבוא נשיא שווייץ ויבטיח לנו את כל הטיול בחינם. ואז, כמה מטרים לפני התחנה העליונה המיוחלת המעלית נעצרת בחריקה - ומתחילה לרדת למטה במהירות עצומה... האינטרקום גם הוא התעורר וקולו של המפעיל נשמע כשהוא ממלמל כמה מילים בשוויצרית של אדם מנומנם שזה עתה התעורר משינה עמוקה - וכל אותו הזמן המעלית יורדת ויורדת ויורדת מהר... כל הנוסעים התחילו לצעוק בגרמנית (כמובן שלא הבנו כלום ורק נבהלנו עוד יותר) ורק אחרי זמן שנראה לנו כנצח המעלית נעצרה בחריקה מול אותה קומה שבה רצה לרדת הנוסע ההוא... כל התא הטלטל בפראות, הנוסע שעמד למטה על המגש התחתון כמעט נפל מהמעלית והצליח להאחז בצינור מתכת ולטפס בחזרה בקושי, העז חטפה מכה והחלה צועקת, וכמה סלים נפלו למטה (אם היו נפגעים מנפילת סלים על ראשם איננו יודעים עד עצם היום הזה), הנוסע יצא ואני ניסיתי באנגלית רצוצה להסביר שאו שגם אנחנו נרד כאן או שבבקשה יורידו אותנו מיד למטה כי הילדים כבר היסטרים. ואז, תוך כדי נסיונות נואשים להסביר מה אנחנו רוצים, התחילה המעלית שוב לעלות למעלה לאט לאט... הסוף היה טוב, כולנו הגענו למעלה בשלום, לקח לנו איזה חצי שעה להרגע עם כוס משקה קר בשבילנו וגלידה לילדים, ואת הדרך למטה עשינו במונית. ומאז אותו מקרה אנחנו תמיד בודקים אם המעלית אוטומטית, ואם לא - דורשים לעשות למפעיל בדיקת אלכוהול, מסמנים לו קו על הרצפה ומבקשים ממנו ללכת עליו בעיניים עצומות (סתאאאאאאאאאאם).

 

[עץ האבטיח]

וזה מה שקרה לי

הייתי בן 11 בערך והיינו בשבת במלון בירושלים. מכיוון שאני דתי והיו עוד הרבה כמוני במלון - וכידוע, אסור לנו להשתמש במעלית בשבת - המלון סידר עבור האורחים מעלית עם גוי-של-שבת (עובד מלון גוי שלוחץ על כל קומה וקומה לרווחת האורחים שומרי השבת. בקיצור, חיכיתי למעלית ואז כשהיא הגיעה עובד המלון יצא מתוכה ואני נכנסתי פנימה (לא ידעתי שהוא זה שהפעיל את המעלית והייתי בטוח שזאת מעלית שבת שעולה באופן אוטומטי קומה-קומה). הדלתות נסגרו ואני בפנים. המעלית לא זזה. לא עולה ולא יורדת (הרי הגוי לא בפנים ומישהו צריך ללחוץ על אחד מהכפתורים ע"מ שהיא תיסע) לקח בערך שניה וחצי לפני שהתחלתי להיכנס ללחץ, להזיע ולכאבי בטן להתחיל. אחרי שראתי ששום דבר לא הולך לקרות החלתי ללחוץ על כפתור האזעקה כי הכי ידוע ש"פיקוח נפש דוחה שבת" וזאת שענתה הרגיעה ואמרה שתכף יבואו לחלץ אותנו. אחרי עוד כמה שניות של יאוש החלתי ללחוץ על כל כפתור קיים כדי שאולי משהו שם יזוז (אני גם קצת קלסטופובי אז אפשר להבין..) ופתאום באורך פלא המעלית התחילה לעלות! יצאתי במהירות והודתי לאלוקים שאני קיים ומאז, אני תמיד מוודא שעל הלוח של הכפתורים יש כפתור עם ציור של פעמון..

 

[shay08]

שלי

לפני שנתיים ביום השקר ,1.4 , נתקעתי במעלית . צעקתי וצעקתי ואף אחד לא האמין לי..נשארתי לפחות 7 דקות במעלית עד שהבינו שבאמת נתקעתי .. שיצאתי מהמעלית ירדתי למטה עם חברים ,סיפרתי להם שאיחרתי בגלל שנתקעתי אבל הם לא האמינו לי

 

[irit 4040]

מעליות

אני ושניים מחברי הטובים ירדנו מדירה של מישהו במעלית, פתאום חושך וכולנו כמו ילדות קטנות בהיסטריה :"אימא'לה נתקעה המעלית! מה נעשה!" פתאום אחד מאיתנו חושב שנייה ואז הוא אומר: "אנחנו כאלה מפגרים, פשוט שכחנו ללחוץ על הכפתור של הקומה...."

 

[nuna19]

מעליות...

שנה שעברה ביליתי לדעתי במעליות את כל 3 השנים... והנה הסיפור שלי: עבדתי בביה"ח תל השומר ובמסגרת העבודה הריצו אותי כל היום עד שכבר לא היה לי כוח לעלות ברגל אז כל הזמן הייתי במעלית. יום אחד לקראת סוף היום נכנסתי למעלית והייתי לבד לגמרי. לחצתי על הקומה שלי והתחלתי לעלות. כשהייתי בקומה השלישית המעלית התחילה להשתגע ולצפצף ופתאום לחרדתי ראיתי כפתור אדום מהבהב במעלית. הסתכלתי לראות מה הכפתור וזה היה הכפתור שסימן על "עומס יתר." (הייתי לבד כן?) בסופו של דבר לא קרה כלום ולמרות הצפצופים המרגיזים הגעתי לקומה בשלום מה שכן יצא מכל הסיפור הוא שממש נעלבתי מהכפתור הזה...

 

[אורט על]

הבובווו מה!?!

שנה שעברה ביליתי לדעתי במעליות את כל 3 השנים... פחח.

 

[SpongBobit]

אוהו...

בחנוכה הזה,נסענו אני ומשפחתי לאילת. היינו במין תחנת מזל כזו במלון והיה קרררררררר... אז שלחו אתי להביא לאחי מעיל,ואז אמא שלי אמרה שהיא תבוא איתי. עלינו לקומונה שלנו,הגענו נכנסנו לחדר וירדנו והמעלית עצרה בקומנה במתחת,ואנחנו נזכרנו ששחכנו לקחת משהו, לחצנו על הכפתור של הקומונה והמעלית לא נסגרת!(הדלת הפנימית) והדלת בחוץ תקועה.. כישר,נכנסתי להיסטריה התקשרנו לאבא שלי,ואז נכבה האור במעלית והכפתור של האזעקה לא פעל. אבא שלי הזעיק את כל האנשים לקומונה,ואני היסטרררררררית(והיינו בנופש עם החברים שלנו,שהייתי אז מאוהבת בטירוף בילד שלהם) עברה חצי שעה וכלום אף-אחד לא הצליח לחלץ אותנו! נכנסתי ללחץוצעקתי לאבא שלי ולאחים שלי שאני אוהבת אותם(עומדת למות חס וחלילה)(וכמעט אמרתי לילד הזההה..מזל...) ולאחר רבע מגיע איזה מישהו מעביר איזה מכשיר ופאף המעלית נפתחת. (כמעט מתתי כבר,ואמא שלי התחילה להכנס ללחץ אחרי כל הפמעים שלא הצליחו!) הגישו לי כוס מים ענקית ואז אחי שואל,אפשר שלוק? אני לא עולה במעליות בכלל יותר,ופעם נתקעתי כי שחכתי ללחוץ על הכפתור,לבד..אבל אחרי דקה נזכרתי שלא לחצתיXD יש לי תמונה אם המעלית במלון אפילוXD

 

[נטלילי הבטטע]

הסיפור שלי+שאלה

קודם כל אני שואלת: מזאתומרת לזכות בסינגל?... ולסיפור... (הוא בדוי לגמרי..) חזרתי מבית הספר,הבטתי בשעוני המתקתק והבנתי שאני מאחרת בחצי שעה הביתה,ולא בכוונה,פשוט... לא משנה. התכוונתי לעלות במהירות את גרם המדרגות אך החלטתי למהר כמה שיותר ולעלות במעלית. מה שלא ידעתי זה שהיה עליה שלט "המעלית מקולקלת" שנפל... נכנסתי למעלית,לחצתי על לחצן סגירת הדלת,לא הרגשתי תזוזה,לא הרגשתי כלום,בדיוק כמו שהרגשתי היום,כשהלכתי לבקר את חברתי החולה בסרטן בבית החולים,ובגלל זה אחרתי,ואני לא מתחרטת,לא,בכלל לא מתחרטת,כל עידוד אפשרי מגיע לה,אחרי כל מה שהיא עברה,אבל זה כבר סיפור אחר, חשבתי. שמעתי לב כי המעלית אינה עובדת,הבנתי שנתקעתי בה,ומכיוון שאין קליטה במעליות שפוט יבתי שם,דומעת מבכי ופחד. כעבור בערך רבע שעה,שלא האמתי כי בכלל עברתי אותה,שמעתי דלת נפתחת, דפקתי חזק על דלת המעלית בתקווה שמישהו ישמע אותי ויבוא לחלץ אותי. צעקתי חזק חזק,ודפקתי עמוקות על דלק הברזל הקשה,והתמזל מזלי,שמעו אותי, רבע שעה אחרי זה כבר הייתי בסדר,יצאתי מהמעלית,אבל מי חילץ אותי,אוי האירוניה,מי אם לא חברתי חולת הסרטן שרצתה לבוא לבקר אותי ולהראות לי שהיא בסדר ונאבקת במחלתה... (הסיפור כולו בדוי לגמרי)

 

[RTur]

תשובה לשאלתך:

כשאמן מוציא אלבום חדש, משחררים לרדיו שירים מסויימים מתוכו כדי להכיר לקהל את הכיוון הכללי באלבום וכו'.. שירים כאלה נקראים סינגלים. בדרך כלל יוצאים כ-5-6 שירים מתוך כל אלבום. זה בעצם דיסקים עם שיר אחד מתוך הדיסק שנשלחים אך ורק לתחנות הרדיו ולמבקרי מוסיקה. את הסינגלים אי אפשר להשיג בחנויות (חוץ ממקרים בודדים בלבד כמו "שיר לשירה" של מירי מסיקה שהוקלט בשביל גלגלצ והוקלט אחרי שהאלבום שלה כבר יצא אז החליטו להוציא גם אותו למכירה כדי שמי שירצה יוכל להשיג את השיר). מנהלת יחסי הציבור של דודו העבירה לי 4 עותקים של הסינגל "מעליות" כדי לעשות איזה תחרות בפורום לחלק אותו ככה שמי שזוכה מקבל משהו נדיר.