../images/Emo41.gif 50 שנה לטבח כפר קאסם
לפני 50 שנה, ב-29 באוקטובר 1956, ערב בו פתחו צרפת, בריטניה וישראל במלחמה קולוניאליסטית מול מצרים ("מבצע סיני"), התרחש טבח בכפר קאסם. באותן שנים, האוכלוסייה הערבית בארץ הייתה כפופה לממשל צבאי, שבין הגבלותיו נכללו הגבלות תנועה - חובת ההצטיידות ברישיון תנועה כדי לצאת מאזורים מוגדרים וכן עוצר שהחל בדרך כלל בשעה 21:00 והסתיים עם עליית השחר למחרת. לרגל תוכניות המלחמה נגד מצרים, הוחלט בפיקוד הצבע להטיל עוצר על כפרי המשולש באותו יום ה-29 באוקטובר החל מהשעה 17:00 ועד למחרת ב-6:00 בבוקר. בצהרי אותו היום, אלוף משנה יששכר שדמי, מח"ט באזור, זימן אליו את רב סרן שמואל מלינקי, מפקד גדוד של מג"ב, והורה לו להקפיד על ביצוע מלא של העוצר לא באמצעות מעצרים, אלא באמצעות פתיחה באש. מאוחר יותר אמר מלינקי במשפטו כי הוראת המח"ט הייתה: לירות בכל מי שייצא מביתו בשעות העוצר, וכתשובה לשאלה, לגבי גורלם של החוזרים לכפר מבלי לדעת שיש עוצר, ענה לו שדמי "אללה ירחמו" (אלוהים ירחם עליו). מיד אחרי הפגישה עם שדמי, כינס מלינקי את קציני הגדוד שבפיקודו, דיווח להם על פתיחת המלחמה נגד מצרים ועל משימות הגדוד, הכוללות הטלת עוצר מלא בכפרים הערביים הבאים: כפר קאסם, כפר ברא, ג'לג'וליה, טירה, טייבה, קלנסואה, ביר אל סיקה ואיבטן. על קציניו הטיל להודיע בשעה 16:30 למוכתארים של הכפרים, כי העוצר ייכנס לתוקפו בשעה 17:00, והוסיף כי כל מי שימצא מחוץ לביתו בשעות העוצר - יש לירות בו במטרה להרוג, וכי כלל זה חל גם על נשים וילדים וגם על תושבים שישובו מעבודתם לביתם, מבלי להבדיל בין גברים, נשים, ילדים וחוזרים מחוץ לכפר. לאחר התדריך, התמקמו חוליות של מג"ב בכניסות השונות לכפר קאסם, סגן דהן הודיע למוכתר הכפר על הטלת העוצר בשעה 16:30. החל מהשעה 17:00 פעלו פקודיו של סגן דהן לפי ההוראות שקיבלו... במהלך השעה הראשונה של העוצר, הם ירו למוות מטווח קצר באש אוטומטית וביריות בודדות ב-49 אזרחים, לרבות נשים וילדים, ששבו לבתיהם מבלי שידעו על הטלת העוצר. כאמור בין קורבנות הרצח נמנו 49 הרוגים ו-13 פצועים, בין ההרוגים 12 נשים ובנות, 10 נערים בני 17-14 ו-7 ילדים בני 13-8, בין קורבנות הרצח היו אבות ואימהות יחד עם בניהם ובנותיהם. כאשר הגיעה הידיעה על הטבח אל הפיקוד הצבאי והממשלה, הם הורו לצנזורה למנוע פרסום של פרט כלשהו לגבי מה שהתרחש בכפר קאסם ועל הכפר עצמו הוטל סגר מלא, איש לא הורשה לצאת או להיכנס אליו, לרבות חברי כנסת. כאשר ח"כים של הסיעה הקומוניסטית העלו בכנסת את הנושא על ידי קריאות ביניים - אלה נמחקו מהפרוטוקול של הכנסת. רק כשבועיים אחר כך, ב-11 בנובמבר 1956, על רקע שמועות לגבי הטבח, פרסמה לשכת ראש הממשלה של בן גוריון הודעה שקרית, לפיה בשל "התגברות פעולת הפדאיון, נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים" ובאותה הזדמנות הודיע על הקמתה של ועדה לבירור אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין. בהמשך קבעה הועדה כי יש להעמיד לדין את המג"ד מלינקי, ואת החיילים שהיו מעורבים בירי. בפסק הדין שניתן ב-12 באוקטובר 1958, נקבע בין היתר כי שוטרי מג"ב ירו באזרחים הערבים בדם קר ובכוונה תחילה. בהמשך פסק הדין נכתב כי העובדה היסודית ברורה: "הקורבנות כולם היו חסרי ישע לחלוטין, שהריגתם בכל מצב שהוא מהווה רצח בדם קר, ללא צורך ביטחוני וללא הצדקה חוקית כלשהי". את המח"ט שדמי, שלא היה בין הנאשמים במשפט, מצא בית הדין כזה שיזם את ההוראה הבלתי חוקית בדבר פתיחה באש לעבר אזרחים וכמי שפקודתו הייתה בלתי חוקית בעליל, ולכן אסור היה על אנשי מג"ב למלא אותה. בלחץ דעת הקהל, הועמד המח"ט שדמי לדין בפני בית דין צבאי מיוחד, אשר הרשיע אותו ב"חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים ובהטלת עוצר בלי סמכות חוקית". על מעשיו אלה, הטיל עליו בית הדין "עונש" של נזיפה וקנס בסך 10 פרוטות. אחריות הדרג המדיני לטבח מעולם לא נחקרה. על כל שאר המורשעים במשפט כפר קאסם הוטלו עונשי מאסר בפועל, אולם כולם זכו בהמשך בהקלה בעונשם בדיון בבית הדין הצבאי לערעורים, בהפחתת עונשם בידי הרמטכ"ל, וכן בהפחתה נוספת בעונש בידי נשיא המדינה. לאחר ניכוי שליש בשל התנהגות טובה, שוחרר אחרון המורשעים בטבח בכפר קאסם מהכלא בתחילת 1960 - שנה וחצי בלבד לאחר סיום המשפט.
לפני 50 שנה, ב-29 באוקטובר 1956, ערב בו פתחו צרפת, בריטניה וישראל במלחמה קולוניאליסטית מול מצרים ("מבצע סיני"), התרחש טבח בכפר קאסם. באותן שנים, האוכלוסייה הערבית בארץ הייתה כפופה לממשל צבאי, שבין הגבלותיו נכללו הגבלות תנועה - חובת ההצטיידות ברישיון תנועה כדי לצאת מאזורים מוגדרים וכן עוצר שהחל בדרך כלל בשעה 21:00 והסתיים עם עליית השחר למחרת. לרגל תוכניות המלחמה נגד מצרים, הוחלט בפיקוד הצבע להטיל עוצר על כפרי המשולש באותו יום ה-29 באוקטובר החל מהשעה 17:00 ועד למחרת ב-6:00 בבוקר. בצהרי אותו היום, אלוף משנה יששכר שדמי, מח"ט באזור, זימן אליו את רב סרן שמואל מלינקי, מפקד גדוד של מג"ב, והורה לו להקפיד על ביצוע מלא של העוצר לא באמצעות מעצרים, אלא באמצעות פתיחה באש. מאוחר יותר אמר מלינקי במשפטו כי הוראת המח"ט הייתה: לירות בכל מי שייצא מביתו בשעות העוצר, וכתשובה לשאלה, לגבי גורלם של החוזרים לכפר מבלי לדעת שיש עוצר, ענה לו שדמי "אללה ירחמו" (אלוהים ירחם עליו). מיד אחרי הפגישה עם שדמי, כינס מלינקי את קציני הגדוד שבפיקודו, דיווח להם על פתיחת המלחמה נגד מצרים ועל משימות הגדוד, הכוללות הטלת עוצר מלא בכפרים הערביים הבאים: כפר קאסם, כפר ברא, ג'לג'וליה, טירה, טייבה, קלנסואה, ביר אל סיקה ואיבטן. על קציניו הטיל להודיע בשעה 16:30 למוכתארים של הכפרים, כי העוצר ייכנס לתוקפו בשעה 17:00, והוסיף כי כל מי שימצא מחוץ לביתו בשעות העוצר - יש לירות בו במטרה להרוג, וכי כלל זה חל גם על נשים וילדים וגם על תושבים שישובו מעבודתם לביתם, מבלי להבדיל בין גברים, נשים, ילדים וחוזרים מחוץ לכפר. לאחר התדריך, התמקמו חוליות של מג"ב בכניסות השונות לכפר קאסם, סגן דהן הודיע למוכתר הכפר על הטלת העוצר בשעה 16:30. החל מהשעה 17:00 פעלו פקודיו של סגן דהן לפי ההוראות שקיבלו... במהלך השעה הראשונה של העוצר, הם ירו למוות מטווח קצר באש אוטומטית וביריות בודדות ב-49 אזרחים, לרבות נשים וילדים, ששבו לבתיהם מבלי שידעו על הטלת העוצר. כאמור בין קורבנות הרצח נמנו 49 הרוגים ו-13 פצועים, בין ההרוגים 12 נשים ובנות, 10 נערים בני 17-14 ו-7 ילדים בני 13-8, בין קורבנות הרצח היו אבות ואימהות יחד עם בניהם ובנותיהם. כאשר הגיעה הידיעה על הטבח אל הפיקוד הצבאי והממשלה, הם הורו לצנזורה למנוע פרסום של פרט כלשהו לגבי מה שהתרחש בכפר קאסם ועל הכפר עצמו הוטל סגר מלא, איש לא הורשה לצאת או להיכנס אליו, לרבות חברי כנסת. כאשר ח"כים של הסיעה הקומוניסטית העלו בכנסת את הנושא על ידי קריאות ביניים - אלה נמחקו מהפרוטוקול של הכנסת. רק כשבועיים אחר כך, ב-11 בנובמבר 1956, על רקע שמועות לגבי הטבח, פרסמה לשכת ראש הממשלה של בן גוריון הודעה שקרית, לפיה בשל "התגברות פעולת הפדאיון, נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים" ובאותה הזדמנות הודיע על הקמתה של ועדה לבירור אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין. בהמשך קבעה הועדה כי יש להעמיד לדין את המג"ד מלינקי, ואת החיילים שהיו מעורבים בירי. בפסק הדין שניתן ב-12 באוקטובר 1958, נקבע בין היתר כי שוטרי מג"ב ירו באזרחים הערבים בדם קר ובכוונה תחילה. בהמשך פסק הדין נכתב כי העובדה היסודית ברורה: "הקורבנות כולם היו חסרי ישע לחלוטין, שהריגתם בכל מצב שהוא מהווה רצח בדם קר, ללא צורך ביטחוני וללא הצדקה חוקית כלשהי". את המח"ט שדמי, שלא היה בין הנאשמים במשפט, מצא בית הדין כזה שיזם את ההוראה הבלתי חוקית בדבר פתיחה באש לעבר אזרחים וכמי שפקודתו הייתה בלתי חוקית בעליל, ולכן אסור היה על אנשי מג"ב למלא אותה. בלחץ דעת הקהל, הועמד המח"ט שדמי לדין בפני בית דין צבאי מיוחד, אשר הרשיע אותו ב"חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים ובהטלת עוצר בלי סמכות חוקית". על מעשיו אלה, הטיל עליו בית הדין "עונש" של נזיפה וקנס בסך 10 פרוטות. אחריות הדרג המדיני לטבח מעולם לא נחקרה. על כל שאר המורשעים במשפט כפר קאסם הוטלו עונשי מאסר בפועל, אולם כולם זכו בהמשך בהקלה בעונשם בדיון בבית הדין הצבאי לערעורים, בהפחתת עונשם בידי הרמטכ"ל, וכן בהפחתה נוספת בעונש בידי נשיא המדינה. לאחר ניכוי שליש בשל התנהגות טובה, שוחרר אחרון המורשעים בטבח בכפר קאסם מהכלא בתחילת 1960 - שנה וחצי בלבד לאחר סיום המשפט.