פינת אשת השבוע-גם את יכולה

../images/Emo41.gif../images/Emo202.gifפינת אשת השבוע-גם את יכולה

אחת לשבוע תקבל אחת מחברות הפורום הפעילות את הבמה לספר קצת עליה ועל העסק שלה. אם גם את מעוניינת- שילחי מסר ישיר אלי, לשם תאום מועד. תנאי הכרחי- פעילות בפורום: להגיב, ליעץ, לשאול (וכן, גם לפרסם, אבל לא רק)... שבוע נפלא
 
תודה מיכל על האפשרות להתארח כאן אצלכן,

אני שירלי, אני אמא של איתי. אני עובדת סוציאלית, מנחת קבוצות לאמהות ותינוקות ומלווה אחרי לידה. עד ללידה של איתי (לפני כמעט 7 שנים) עבדתי כעובדת סוציאלית וטיפלתי רגשית בנערים (במסגרת שרות המבחן לנוער). לאחר הלידה הרגשתי שאמהוּת היא הדבר המדהים ביותר שחוויתי ושזה גם התחום שהכי מעניין אותי מבחינה מקצועית. הרגשתי צורך להיות מוקפת בחברה נשית תומכת וקבלתי המון תמיכה וכוחות לאמהות מחברותי ומהחברות שהכרתי בקבוצת האמהות בה השתתפתי. למדתי את תחום התמיכה באמהות במרכז הישראלי לחינוך ללידה ומאז אני מנחה קבוצות לאמהות ותינוקות ומלווה פרטנית אמהות טריות, שמעדיפות לקבל תמיכה אישית בבית שלהן או בביה"ח. אני מזמינה אתכן לאתר שלי (שמופיע בחתימה שלי) וכן מזמינה אתכן לשאול אותי שאלות
יום מקסים, שירלי
 
../images/Emo24.gifשרלי ברוכה הבאה

דווקא ממרום גילי שהמרחק מלדת בני הצעיר מתקרבת לשנת ה-22 אני מסוקרנת לדעת מנסיונך:
מה הרגעים הכי מעיקים של אם אחרי לידה ראשונה. ההלם? ההתרגשות? חוסר הנסיון?
מהן התלונות הכי נפוצות של נשים ב"מעמד" הזה?
איך את מסייעת בחרדות הטבעיות שלהן?
היש לך טיפים לנשים החוות דכאון אחרי לידה?
מיהן הנשים שלוקחות/זקוקות למלווה שכמותך?
היש לך חוויה מיוחדת שהיתה לך בקשר עם יולדת טריה במהלך הליווי אותה? תודה ובהצלחה.
 
שלום ריקי,

כלאמא מתמודדת עם קשיים שונים, על-פי אישיותה ומצבה הנפשי, המשפחתי והחברתי. יש כ"כ הרבה שינויים שצריך להסתגל אליהם - השוני בין חיים עצמאיים ויחסית מחוסרי דאגות לחיים בהם יש מישהו חדש לטפל בו טיפול של 24 שעות ביממה כמעט והשינוי הזה מאד קשה. יש קושי רב לתפקד בלי שעות שינה, בדידות מאד קשה כי האמא נשארת לרוב לבד בבית עם התינוק וללא אנשים מבוגרים שעוזרים בטיפול הפיזי בתינוק ודואגים לאם עצמה - שתנוח, שתשתה, שתאכל, שצרכיהימולאו גם הם, לפחות באופן חלקי. בקבוצות ממשאפשר לראות איך כל אחת מתמודדת אחרת עם הקשיים שמתעוררים ויחד עם זאת ישתחושה מאד מאחדת שכולנו מתמודדות עם אותם מצבים, פחות או יותר. הרבה אמהות חשות אכזבה מתפקוד בן הזוג ותחושה כי אין חלוקה שווה בטיפול בתינוק ובבית ורוב הנטל נופל עליהן. הדבר יוצר פעמים רבות מריבות או תחושות קשות מתחת לפני השטח שלא מדוברות. ישנן אמהות שמאוכזבות גם מתפקוד שאר המשפחה - משפחה מורחבת, שלעתים מתעוררות ציפיות שאינן נענות שעזרו יותר לאמא הטרייה. לגבי חרדות, קצת קשה לרדת לפירוט ללא מקרה מסוים אבל מנסיוני עצם העובדה שיש לאמא עם מי להיות ועם מי להעלות את החרדות כבר מסייעת ומקלה. התמיכה הרגשית שאני מעניקה, פרטנית או בקבוצה, מאפשרת העלאת תכנים קשים ועיבוד שלהם ומאפשרת שיפור בתחושות הקשות. דכאון אחרי לידה הינו דכאון שכול להופיע ברמות שונות. עצם קבלת העזרה והתמיכה או ההשתתפות בקבוצה מהוים דרך למניעת דכאון אחר לידה. נשים רבות חוות דכדוך אחרי לידה וכשהן מושיטות יד לעזרה הן יכולות לשפר פי כה את ההרגשה שלהן. בעיני כל אמא זקוקה לליווי, הצרכים שונים בין אמא לאמא. יש אמא שתרצה שאעזור לה עם הטיפול בתינוק, לקלח אותו, להאכיל אותו, לאפשר לה מנוחה ויש אמא שזקוקה יותר מכל לאוזן קשב ולתמיכה רגשית. אני מתאימה את עצמי לצרכים של האמהות. יש לי המון נשים שאני זוכרת ומוקירה. בלווי הפרטני היתה לי אמא שהיתה מדוכדכת, התקשתה להתארגן ליציאה עם התינוק וכן חשה חוסר בטחון ביכולתה להיות אמא טובה לבנה. היה לה קושי רב עם בן הוג שלה שלא הבין עד כמה קשה להפוך לאמא ולא היה שותף לגידול בנו. עברנו תהליך של ראיית הכוחות שלה וחיזוק שלהם, ליוויתי אותה לטיולים, תוך הקלה על ההתארגנות ליציאה עם תינוקה תוך מתן המון מקום להתארגנות עצמית שלה. ערכנו שיחות משותפות עם בן הזוג, שיקפתי עבורו את קשיים שלה וביחד איתה אפשרנו לו להעלות את קשייו שלו. לשמחתי מטרת השיחות המשותות הושגה והיא זכתה לשיתוף פעולה רב יותר מצידו וכן היא סיפרה לי כי מידת המריבות שלהם ירדה וכי היא חשה שהם הפכו לזוג הורים וכן חזרו להיות בני זוג שבכלל מדברים זה עם זו. תודה רבה על איחולי ההצלחה, שירלי
 
הי מיכל,

הקבוצה היא קבוצה אינטימית של לא הרבה אמהות ומאד דינמית במובן הזה שהנשים יכולות בכל מפגש להעלות כל ושא שהוא ואנחנו מדברות באמת על הכל. מאד חשוב לי ליצור אוירה מאפשרת, זהו אחד הדגשים החשובים שלי בעבודה. בתחילת המפגשים אני תמיד שואלת על אילו נושאים הן תרצינה לדבר וכך בונה את סדרת המפגשים על-פי הציפיות של האמהות ובנוסף נושאים שחשובים בעיני. כל מפגש מתחיל בסבב של מה שלומנו, איך מצב הרוח ובנושאים שהנשים מעלות. לאחר מכן יש בד"כ שיחות סביב נושא שאני מעלה, אלא אם כן ישנה העדפה לנושא שעלה מהן. הקבוצה מונה 7 מפגשים, את מוזמנת בשמחה לקרוא עוד כאן http://www.dulot.co.il/shirleymirchor/show.asp?art=2&t=l
 

נישה2

New member
הי שירלי יקירתי.

שמחה לפגוש אותך כאן. המון הצלחה! רציתי לשאול אותך שאלה נקודתית: כיצד את חווה ,בקבוצות ובקהילת היולדות הטריות, את נושא ההנקה? כיצד משתקף בקבוצות המאבק על ההנקה, אשר מקבל בדור שלנו כאמהות "רייטינג" גבוה וחשיבות עצומה? האם את רואה קשר, ישיר או לא, בין מידת ההצלחה בהנקה לבין קושי ריגשי אחרי לידה? ומה דעתך על הדגש הרב המושם על ההנקה אצל יולדות טריות? מצפה בעניין לתשובתך. ד"ש ואהבה!
 
הי נישה,

נושא ההנקה מקבל נפח והתייחסות שונים אצל אמהות שונות. יש אמהות שנאבקות להניק גם כשקשה להן מאד בהתחלה ויש אמהות שמחליטות כלל לא להניק או כל מקום בטווח שבין השניים. ישנן אמהות שחשות שאכן יש טרטר הנקה ותחושה שישנו לחץ גדול מאד להניק. רוב האמהות שאני פגשתי רוצות להניק, חלקן חוו קשיים מסוגים שונים. אמא שהיתה בקבוצתי האחרונה חוותה קושי עם כך שלא הצליחה להניק. אותה אם אכן חשה קושי רגשי לא פשוט לאחר הלידה ויתכן שגם לקשיי ההנקה היתה השפעה על כך. לעיתים חוסר ההצלחה להניק גורר עימו רגשות אשמה כיוון שיש לאותה אם או בכלל בחברה דמות אידילית של אמא - אמא טובה צריכה לעשות א', ב', ג'. דעתי על הדגש המושם על הנקה בחברה שלנו - כל עוד מועבר המסר שחשוב וכדאי להניק אך רק אם טוב לאמא ולתינוק בהנקה - אני בעדו. באם אמא חשה שמופעלים עליה לחצים להניק בניגוד לרצונה אני מאמינה בכל ליבי שעדיף שתבחר את הבחירה הנכונה ביותר עבורה, ללא קשר למסרים של החברה. אני חושבת שבאמהות הכי חשוב להקשיב לעצמנו ובאם ישנן אמירות פוגעניות לגבי האמהות שלנו ללמוד לנטרל אותן. אני מאמינה שאמהות היא שילוב מתמיד בין הצרכים שלנו לצרכי הילדים, תוך תנועה מתמדת, לעתים אנו שמות את צרכיהם לפני צרכינו ולעתים אנו צריכות לזכור גם את עצמנו:)
 
לגבי הנקה וקשיים רגשיים

אינני בטוחה שהנושא נבדק. להשקפתי, ישנו מכלול כ"כ רחב של סיבות לקשיים אחרי לידה שקשה להצביע באופן גורף על השפעת המשתנה של חוסר הצלחה בהנקה (ואולי תגובות הסביבה לחוסר ההצלחה או רגשות אשמה שנלווים לה) לקשיים רגשיים. מזמינה את החוקרות בתחום להתעמק בשאלה הזו, אני בטוחה שהמחקר יהיה מעניין.
 
אני רוצה לחדד משהו לגבי הבחירה להניק או לא

בעיני ישנן הרבה גוונים בין הנקה וחוסר הנקה ומנסיון אישי שלי ושל אמהות אחרות ישנה אפשרות לשלב בין הנקה ותמ"ל באם זהו רצון האם. אני כן הייתי ממליצה לאם שרוצה להניק לנסות רק להניק בסמוך ללידה כדי לעודד את יצור החלב, לאפשר להורמון האהבה אוקסיטוצין לפעול את פעולתו הטובה ולסייע להתקשרות בין האמא והתינוק. בהמשך באם נוח יותר לשלב או שלא מסתדרת הנקה מלאה, אני מאד בעד שילוב בין השניים.
 

mykal

New member
שלום לך,

אני כבר הרבה שנים אחרי, אבל מלוה ילדים ללידות--אז ברשותך אשאל: 1) האם הטיפול לאחרי לידה טבעית או ניתוח יש התיחסות שונה? 2)האם יולדת אחרי הריון רגיל מתארגנת מגיבה שונה, מיולדת שהיתה בשמירה לאורך כל ההריון? 3) האםיש לך איזה מדד או ידע--לעובדה, שנראית לי שפעם כל הענין של אמהות היה הרבה יותר זורם ופשוט מאשר היום? אשמח לתשובותיך.
 
הי מיקל,

לאחר ניתוח ההתאוששות היא קשה יותר ויש צורך לעזור יותר פיזית. ההתאוששות מהלידה קשה יותר ומצב הרוח פעמים רבות מושפע מכך. אמהות בקבוצות שלי סיפרו פעמים רבות גם על רגשות קשים ותחושה של תסכול מכך שלא הצליחו ללדת בלידה רגילה. ניתוחים עלולים להשפיע גם על האפשרות להניק, לפחות בסמוך לניתוח. ההתייחסות הרגשית לאמא שילדה בקיסרי מכילה גם את הקשיים הספציפיים הללו. יש צורך בעיבוד חווית הלידה ופעמים רבות גם בסיוע לרגשות התסכול או האכזבה העצמית. יולדות לאחר שמירת הריון - בעיני בעיקר תלוי באמא עצמה. לא ראיתי דפוס חוזר זהה אצל כל האמהות שחוו שמירת הריון. כן חוויתי את הצורך שלהן לדבר על תקופת ההריון ועל הקשיים שנבעו מהשמירה ועל הדאגות שהתעוררו בהריון. אכן בעיני היה פעם קל יותר. משפחות חיו בקרבה למשפחות המוצא שלהן או באופן יותר קהילתי. אחד הקשיים הגדולים ביותר הינם הבדידות לאחר לידה וכשהיולדת מוקפת באשה/נשים אחרות שרוצות להקל עליה - ההתמודדות הופכת לקלה הרבה יותר. בנוסף, להשקפתי, אמות המידה בה אמהות שפטו את האמהות שלהן היו אחרות. היום אנחנו יותר מודעות לצרכי הילדים ומציבות לעצמנו רף גבוה יותר ומכאן שגם מידת הקושי עולה.
 

mykal

New member
אהה, סקרנות היא חיובית../images/Emo6.gif

אז ככה אני סבתא, יש לי 3 ילדים נשואים. ואני נרתמת לעזרה לפני ואחרי הלידות. עכשיו יש לי בת שעברה 2/3 מההריון, הכל בשכיבה, ואין סיכוי שתוכל לשנות עד הסוף. היא מאושפזת עכשיו כבר שבועים, והדאגה שלה גדולה ושלנו גם מאוד מאוד. אני מנהלת את ביתה, מבשלת ועוזרת עם השנים שבבית. והיא ברור תלד בקיסרי. ומזה נבעו שאלותי. אנחנו בהחלט עוטפים ודואגים והיא לא לבד בכלל. כל הימים היינו איתה בחלוקת תפקידים, בעלי/ה ואחיות שבבית. אולי פירטתי מידי, אבל יצא בהצפה סליחה. ותודה לך על תשובותיך, אשתמש בהן.
 

אילהT

New member
יקירתי, מאחלת לך הנאה מהאירוח../images/Emo24.gif תהני

באתי לקרוא כי, כידוע לך...
 
למעלה