ספיישל שחקנים
- פותח הנושא R O O L Y
- פורסם בתאריך
עודד קוטלר - צבי רוזנטל
עודד קוטלר החל את דרכן התיאטרונית בהיותו תלמיד תיכון, כשהקים את תיאטרון ''קלעים''. ובמקביל בגיל 17, החל לשחק בתיאטרון ''אהל''. את שירותו הצבאי עשה במסגרת להקת פיקוד מרכז כשחקן ובמאי. בהמשך דרכו היה חבר האנסמבל וההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וייסד את ''במת השחקנים''באמצע שנות ה-60. בשנים 1970-1978 שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה.ביים הצגות רבות של מחזות קלסיים ומודרניים ועשה בעיקר למען פיתוח מחזאות ישראלית מקורית. בשנת 1980 ייסד את תיאטרון נווה צדק, ושימש כמנהלו האמנותי ואת הפטיבל לתיאטרון אחר בעכו. ביים את הסרט הישראלי ''רומן בהמשכים'' עם חיים טופול בתפקיד הראשי. זכה חמש פעמים בפרס כנור דוד על משחק ובימוי, בפרס המועצה לתרבות ואמנות, בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על תפקידו בסרט ''שלושה ימים וילד'', בפרס יו''ר הכנסת 1982 על תרומתו החשובה לתיאטרון בישראל וכאות הוקרה על הקמת התיאטרון בנווה צדק. כן זכה בפרס מרגלית לשנת 1984. בשנים 1985-1990 שימש כמנכ''ל האמנותי של פסטיבל ישראל, ועד 1998 שימש כמנכ''ל תיאטרון חיפה. בתיאטרון בית ליסין ביים את ההצגות: ''פופקורן'', ''מלאכת החיים'', ''מבזק חדשות''. אביטל דיקר למדה בסטודיו למשחק של לי שטרסברג – ניו יורק ואצל ניסן נתיב. הופיע בקולנוע: ב''החיים ע''פ אגפא'', ''הקיץ של אביה'', ''שירת הסירנה'', ''מרקו פולו'' ועוד. הופיע בקולנוע האמריקאי: ב''החטא ועונשו'', ''ליל הקשת'', ''טריפול בוגי'' ועוד. כמו כן השתתפה בהפקות טלוויזיה רבות. בתיאטרון השתתפה בבית ליסין: ב''מימפחד מווירג'יניה וולף''?, תפקידה בהצגה זו זיכה אותה בפרס התיאטרון הישראלי, כשחקנית המשנה, לשנת 1997, ב''הזוג המוזר'', ''על עכברים ואנשים''.
עודד קוטלר החל את דרכן התיאטרונית בהיותו תלמיד תיכון, כשהקים את תיאטרון ''קלעים''. ובמקביל בגיל 17, החל לשחק בתיאטרון ''אהל''. את שירותו הצבאי עשה במסגרת להקת פיקוד מרכז כשחקן ובמאי. בהמשך דרכו היה חבר האנסמבל וההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וייסד את ''במת השחקנים''באמצע שנות ה-60. בשנים 1970-1978 שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה.ביים הצגות רבות של מחזות קלסיים ומודרניים ועשה בעיקר למען פיתוח מחזאות ישראלית מקורית. בשנת 1980 ייסד את תיאטרון נווה צדק, ושימש כמנהלו האמנותי ואת הפטיבל לתיאטרון אחר בעכו. ביים את הסרט הישראלי ''רומן בהמשכים'' עם חיים טופול בתפקיד הראשי. זכה חמש פעמים בפרס כנור דוד על משחק ובימוי, בפרס המועצה לתרבות ואמנות, בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על תפקידו בסרט ''שלושה ימים וילד'', בפרס יו''ר הכנסת 1982 על תרומתו החשובה לתיאטרון בישראל וכאות הוקרה על הקמת התיאטרון בנווה צדק. כן זכה בפרס מרגלית לשנת 1984. בשנים 1985-1990 שימש כמנכ''ל האמנותי של פסטיבל ישראל, ועד 1998 שימש כמנכ''ל תיאטרון חיפה. בתיאטרון בית ליסין ביים את ההצגות: ''פופקורן'', ''מלאכת החיים'', ''מבזק חדשות''. אביטל דיקר למדה בסטודיו למשחק של לי שטרסברג – ניו יורק ואצל ניסן נתיב. הופיע בקולנוע: ב''החיים ע''פ אגפא'', ''הקיץ של אביה'', ''שירת הסירנה'', ''מרקו פולו'' ועוד. הופיע בקולנוע האמריקאי: ב''החטא ועונשו'', ''ליל הקשת'', ''טריפול בוגי'' ועוד. כמו כן השתתפה בהפקות טלוויזיה רבות. בתיאטרון השתתפה בבית ליסין: ב''מימפחד מווירג'יניה וולף''?, תפקידה בהצגה זו זיכה אותה בפרס התיאטרון הישראלי, כשחקנית המשנה, לשנת 1997, ב''הזוג המוזר'', ''על עכברים ואנשים''.
לאורה ריבלין - דינה רוזנטל
לאורה ריבלין בגיל שלוש עשרה השתתפה בהצגה ''חזיונות סימון משאר מאת ברכט בתיאטרון הבימה, בתפקיד סימון משאר. למדה באקדמיה למוסיקה ולדרמה בלונדון LAMDA.הייתה בין מייסדי "במת השחקנים" והשתתפה בהצגות: "המבנה הזה נועד להריסה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים". ב 1970 עברה עם "במת השחקנים" לחיפה והשתתפה בהצגות: "הימים הבאים", "חפץ" (פוגרה), "חשמלית ושמה תשוקה" (בלנש), "מטאמורפוזה", "נפש יהודי", "פלשתינאית". עם שתי ההצגות האחרונות הופיעה בפסטיבלים של אדינבורו, לונדון, ברלין, שיקאגו וניו יורק. כמו כן השתתפה בהצגות בתיאטרון צוותא: ב"סטרפטיז אחרון", "פסדובלה", "הכל קרה אחרת" מופע מוסיקלי משירי דליה רביקוביץ'. בתיאטרון באר שבע: ב"שלוש אחיות", "באופן יחסי", "הרציף המערבי". בתיאטרון בית לסין: ב"חילופים אינטימיים". בתיאטרון הבימה: בגיל שלוש עשרה השתתפה בהצגה "חזיונות סימון משאר" (ברכט) בתפקיד סימון משאר, "הופס והופלה", "קרב של שחור וכלבים", "גבר בא אל אשה", "העלמה והמוות", "מקבת". בתיאטרון חיפה השתתפה בשנים האחרונות בהצגות: "פרנסיס הפנטסטי", "חברים", "ציפור מתוקה של נעורים". בתיאטרון הקאמרי: ב"המורדים", "מעיין הגופרית". באנסמבל – התיאטרון העירוני הרצליה: ב"גברת קליין". הופיעה בהצגת יחיד בשם "לפו", בבוסטון ובארץ. בטלוויזיה השתתפה בהפקות: ב"ליל העשרים", "סילבסטר 72, "קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית", "האדונית והרוכל". בסדרות: ב"אדלה", "קרובים קרובים", "חצי המנשה", "ארץ קטנה איש גדול". זכתה בפרס רובינא למשחק ובפרס כינור דוד על משחקה ב"פלשתינאית" ובסדרה "קרובים קרובים". בשנת 1994 זכתה בפרס קלצ'קין ובשנת 1995 בפרס פינקל על משחקה בהצגה "העלמה והמוות". שחקנית להקת תיאטרון החאן בהצגות: השחף (בתפקיד ארקדינה), השיבה למדבר (בתפקיד מאתיל).
לאורה ריבלין בגיל שלוש עשרה השתתפה בהצגה ''חזיונות סימון משאר מאת ברכט בתיאטרון הבימה, בתפקיד סימון משאר. למדה באקדמיה למוסיקה ולדרמה בלונדון LAMDA.הייתה בין מייסדי "במת השחקנים" והשתתפה בהצגות: "המבנה הזה נועד להריסה", "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים". ב 1970 עברה עם "במת השחקנים" לחיפה והשתתפה בהצגות: "הימים הבאים", "חפץ" (פוגרה), "חשמלית ושמה תשוקה" (בלנש), "מטאמורפוזה", "נפש יהודי", "פלשתינאית". עם שתי ההצגות האחרונות הופיעה בפסטיבלים של אדינבורו, לונדון, ברלין, שיקאגו וניו יורק. כמו כן השתתפה בהצגות בתיאטרון צוותא: ב"סטרפטיז אחרון", "פסדובלה", "הכל קרה אחרת" מופע מוסיקלי משירי דליה רביקוביץ'. בתיאטרון באר שבע: ב"שלוש אחיות", "באופן יחסי", "הרציף המערבי". בתיאטרון בית לסין: ב"חילופים אינטימיים". בתיאטרון הבימה: בגיל שלוש עשרה השתתפה בהצגה "חזיונות סימון משאר" (ברכט) בתפקיד סימון משאר, "הופס והופלה", "קרב של שחור וכלבים", "גבר בא אל אשה", "העלמה והמוות", "מקבת". בתיאטרון חיפה השתתפה בשנים האחרונות בהצגות: "פרנסיס הפנטסטי", "חברים", "ציפור מתוקה של נעורים". בתיאטרון הקאמרי: ב"המורדים", "מעיין הגופרית". באנסמבל – התיאטרון העירוני הרצליה: ב"גברת קליין". הופיעה בהצגת יחיד בשם "לפו", בבוסטון ובארץ. בטלוויזיה השתתפה בהפקות: ב"ליל העשרים", "סילבסטר 72, "קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית", "האדונית והרוכל". בסדרות: ב"אדלה", "קרובים קרובים", "חצי המנשה", "ארץ קטנה איש גדול". זכתה בפרס רובינא למשחק ובפרס כינור דוד על משחקה ב"פלשתינאית" ובסדרה "קרובים קרובים". בשנת 1994 זכתה בפרס קלצ'קין ובשנת 1995 בפרס פינקל על משחקה בהצגה "העלמה והמוות". שחקנית להקת תיאטרון החאן בהצגות: השחף (בתפקיד ארקדינה), השיבה למדבר (בתפקיד מאתיל).
שייקה לוי - אלביס בן דוד
שייקה לוי באחד המערכונים האהובים של "הגשש החיוור" אומר שייקה בקולו המצלצל: "העולם מצחיק אז צוחקים." היום שוב אין הוא בטוח בכך. "הדברים פחות מצחיקים אותי, וגם העולם פחות מצחיק" - אומר שייקה לוי - "אז אני פחות צוחק". רצח רבין חולל זעזוע עמוק בנפשו של שייקה: "קרה לי משהו בלב. בכל יום שישי אני הולך, עם 'משמרות שלום', לגלעד בכיכר רבין, ואני עונד סיכה שכתוב עליה 'לא נשכח'. העניין הזה תפס אותי מאוד ואפילו שינה אותי. שוב אין לי רצון או כוח נפשי לעמוד על הבמה ולהצחיק." שייקה נולד בשנת 1939 בקהיר, מצרים, כישעיהו, להוריו מזל ומשה לוי ז"ל. אביו נפטר ונקבר במצרים, ואמו עלתה ארצה בשנת 1944 והתיישבה בתל אביב. שייקה גדל בקיבוץ עין הים (עין כרמל) ובקיבוץ גבעת ברנר. את השירות הצבאי עשה תחילה בלהקת פיקוד הגדנ"ע ואחר כך בלהקת פיקוד המרכז. שהשתחרר ב-1960 חבר לגבי אקשטיין, למרים גבריאלי וליעל שרז בלהקת "מועדון השעות הקטנות" בצפת. את השירים ללהקה כתבה נעמי שמר, והבמאי היה גדעון שמר. השיר שלו במועדון היה "ליל אמש". הוא שר גם את "שיר השוק", שיהיה לימים אחד מלהיטי "התרנגולים". הוא התקבל לתיאטרון הקאמרי ואף הופיע בתפקיד קטנטן ב"לילה השנים עשר" אבל כאשר הקימה נעמי פולני את להקת "התרנגולים" העדיף אותה שייקה על פני הקאמרי. "לא למדתי משחק או פיתוח קול. נעמי פולני הייתה בית הספר שלנו" - הוא אומר. את "התרנגולים" עזב שייקה יחד עם עוד שני "תרנגולים", גברי ופולי, בסוף 1963, לבקשתו של אברהם דשא (פשנל), כדי להקים שלישייה חדשה בישראל, היא שלישיית "הגשש החיוור". "המדינה הייתה אז קטנה" - נזכר שייקה - "ובהתאם לכך האפשרויות היו מוגבלות. שלושתנו רצינו להישאר יחד. אמנם אחרי ההצלחה ההיסטרית של 'התרנגולים' לא היה ברור לנו מראש שגם 'הגשש' יהיה סיפור של הצלחה דומה. באותם ימים הצליחה מאוד שלישיית 'גשר הירקון' וגם להצגות כמו 'הוא והיא' או 'יוסי, חזקי, יונה' היה קהל גדול, וכל זאת כאשר ה"שוק" היה מצומצם מאוד. אבל אף שהיה ספק אם נצליח לכבוש לנו מקום על הבמה בארץ, בכל זאת היה פשנל בטוח בהצלחה ושילם לנו משכורת בכל חודשי ההכנות הארוכים. להרפתקה שלנו יצאנו עם תכנית שהייתה מזרחית מאוד באופייה. שייקה אופיר הקפיד שנדגיש כמוהו כל ח' ו-ע'. אני הבאתי לתכנית הראשונה 'שמחת זקנתי', לא רק את 'הננו חסידים' אלא גם את הניחוח המצרי של פאריד אל עטרש מהבית שלי. השיר שלו, 'פלפילו', הפך מיד לאחד הסמלים הראשונים שלנו". הקהל לא נהר מיד בהתחלה בהמוניו להצגות 'הגשש' ובכל זאת הצליחה התכנית הראשונה מעל למצופה. עד סוף 1965 רשמו "הגששים" 350 הופעות ברחבי הארץ. הם הציגו כבר אז יותר משלושים פעמים בחודש. כלל ברזל הוא ב"גשש", שההחלטות לגבי כל פריט בתכנית מתקבלות פה אחד. על כל משפט בחומר הכתוב עליהם להגיע לקונצנזוס, ולא הוא יימחק. "מה שלא מוצא חן בעיני אחד, לא מתקבל; לכן הכתיבה היא חלק חשוב כל כך בעבודה שלנו. אם הכנת תכנית נמשכת שנה, הרי במשך עשרה חודשים אנחנו יושבים ליד השולחן עם הבמאי ועם הכותבים ומגלגלים רעיונות והצעות." לא פחות משהוא אמן ומצחיקן שייקה הוא מתקן עולם. הוא וחבריו נגעו בתכניות בדברים שקוממו אותם, וביקשו להגיב עליהם ולהביא לשינוי. הם מעולם לא עסקו אך ורק בהצחקת בני אדם. "החומרים של ההצגה" - מצהיר שייקה - "צריכים תחילה לדבר אליי. אני רוצה לשנות את העולם. אני אמנם לא מסוגל לכך, אבל אני לפחות מנסה. בתכניות שלנו נגענו בבעיות חברתיות. נכון שלא הצלחנו לתקן את העולם, אבל דברים שאמרנו התקבלו. אנחנו באים לבידור ולצחוק מתוך כאב. כאשר בהומור יש גם קורטוב של עצב, הוא הרבה יותר מצחיק מסתם בדיחה. אנחנו נוטלים בעיה מסוימת, מעבדים אותה לפי הדרך והפירוש שלנו, ואז מגדילים אותה במיקרוסקופ שלנו. והקהל רואה ואומר 'בדיוק דבר כזה קרה לנו'. לכן בכל מערכון שלנו, ויהיה מצחיק ככל שיהיה, תמיד נמצאת נקודה כואבת או עצובה". בתור שכזה שייקה מקטרג על ההומור הישראלי החדש. הוא מזהה בו משיכה חזקה לכיוון של ההומור הגס יותר ולכן אין הוא מדבר אל לבו. "אנחנו נזהרנו מאוד ממילים גסות, וגם כשזה היה רלוונטי בררנו במילים." ההומור הישראלי הפוסט-גששי (אם יש דבר שכזה) מייצג בעיניו חברה ישראלית שהיא שונה מן הנורמות שלו. הוא מסתייג מחברה שיוצאת מגדרה בעקבות ניצחונה של קבוצה ישראלית בכדורסל אבל אינה מגיבה על הישג מדעי או טכנולוגי המושג בארץ. הוא גם בז לאותן משפחות של "נובורישים" המשקיעות סכומי עתק בחתונות גרנדיוזיות "עם הליקופטרים ותזמורות מתורכיה". אף ששייקה מדבר על התכנית "גשש ולהתראות" האמורה לצאת לקהל בפסח תש"ס כעל סוף פסוק של "הגשש" הוא משוכנע שהשלישייה טרם מיצתה את מלוא יכולתה. "על כל תכנית חדשה שלנו אמר הקהל כי זאת שקדמה לה הייתה טובה ממנה, ואז היא הפכה לשלאגר. מבחינה זאת, - הוא מחייך - "אנחנו עדיין בדרך להצלחה". שייקה מאמין שיש חיים מחוץ ל"גשש" או במקביל לו. שש שנים, מ-1993 עד 1999, הוא שימש יושב הראש של אמ"י, ארגון אמני ישראל, ופעל לשיפור מעמדם המקצועי ותנאי עבודתם של אמני הבמה. לא מכבר הוא פרסם את ספרו "סיפורים עם רוטב" הכתוב בנימה אישית, ולאחרונה הוא הוציא תקליטור של שירי סולו ליריים, ושמו "היוצא מן הלב ונכנס ללבבות".
שייקה לוי באחד המערכונים האהובים של "הגשש החיוור" אומר שייקה בקולו המצלצל: "העולם מצחיק אז צוחקים." היום שוב אין הוא בטוח בכך. "הדברים פחות מצחיקים אותי, וגם העולם פחות מצחיק" - אומר שייקה לוי - "אז אני פחות צוחק". רצח רבין חולל זעזוע עמוק בנפשו של שייקה: "קרה לי משהו בלב. בכל יום שישי אני הולך, עם 'משמרות שלום', לגלעד בכיכר רבין, ואני עונד סיכה שכתוב עליה 'לא נשכח'. העניין הזה תפס אותי מאוד ואפילו שינה אותי. שוב אין לי רצון או כוח נפשי לעמוד על הבמה ולהצחיק." שייקה נולד בשנת 1939 בקהיר, מצרים, כישעיהו, להוריו מזל ומשה לוי ז"ל. אביו נפטר ונקבר במצרים, ואמו עלתה ארצה בשנת 1944 והתיישבה בתל אביב. שייקה גדל בקיבוץ עין הים (עין כרמל) ובקיבוץ גבעת ברנר. את השירות הצבאי עשה תחילה בלהקת פיקוד הגדנ"ע ואחר כך בלהקת פיקוד המרכז. שהשתחרר ב-1960 חבר לגבי אקשטיין, למרים גבריאלי וליעל שרז בלהקת "מועדון השעות הקטנות" בצפת. את השירים ללהקה כתבה נעמי שמר, והבמאי היה גדעון שמר. השיר שלו במועדון היה "ליל אמש". הוא שר גם את "שיר השוק", שיהיה לימים אחד מלהיטי "התרנגולים". הוא התקבל לתיאטרון הקאמרי ואף הופיע בתפקיד קטנטן ב"לילה השנים עשר" אבל כאשר הקימה נעמי פולני את להקת "התרנגולים" העדיף אותה שייקה על פני הקאמרי. "לא למדתי משחק או פיתוח קול. נעמי פולני הייתה בית הספר שלנו" - הוא אומר. את "התרנגולים" עזב שייקה יחד עם עוד שני "תרנגולים", גברי ופולי, בסוף 1963, לבקשתו של אברהם דשא (פשנל), כדי להקים שלישייה חדשה בישראל, היא שלישיית "הגשש החיוור". "המדינה הייתה אז קטנה" - נזכר שייקה - "ובהתאם לכך האפשרויות היו מוגבלות. שלושתנו רצינו להישאר יחד. אמנם אחרי ההצלחה ההיסטרית של 'התרנגולים' לא היה ברור לנו מראש שגם 'הגשש' יהיה סיפור של הצלחה דומה. באותם ימים הצליחה מאוד שלישיית 'גשר הירקון' וגם להצגות כמו 'הוא והיא' או 'יוסי, חזקי, יונה' היה קהל גדול, וכל זאת כאשר ה"שוק" היה מצומצם מאוד. אבל אף שהיה ספק אם נצליח לכבוש לנו מקום על הבמה בארץ, בכל זאת היה פשנל בטוח בהצלחה ושילם לנו משכורת בכל חודשי ההכנות הארוכים. להרפתקה שלנו יצאנו עם תכנית שהייתה מזרחית מאוד באופייה. שייקה אופיר הקפיד שנדגיש כמוהו כל ח' ו-ע'. אני הבאתי לתכנית הראשונה 'שמחת זקנתי', לא רק את 'הננו חסידים' אלא גם את הניחוח המצרי של פאריד אל עטרש מהבית שלי. השיר שלו, 'פלפילו', הפך מיד לאחד הסמלים הראשונים שלנו". הקהל לא נהר מיד בהתחלה בהמוניו להצגות 'הגשש' ובכל זאת הצליחה התכנית הראשונה מעל למצופה. עד סוף 1965 רשמו "הגששים" 350 הופעות ברחבי הארץ. הם הציגו כבר אז יותר משלושים פעמים בחודש. כלל ברזל הוא ב"גשש", שההחלטות לגבי כל פריט בתכנית מתקבלות פה אחד. על כל משפט בחומר הכתוב עליהם להגיע לקונצנזוס, ולא הוא יימחק. "מה שלא מוצא חן בעיני אחד, לא מתקבל; לכן הכתיבה היא חלק חשוב כל כך בעבודה שלנו. אם הכנת תכנית נמשכת שנה, הרי במשך עשרה חודשים אנחנו יושבים ליד השולחן עם הבמאי ועם הכותבים ומגלגלים רעיונות והצעות." לא פחות משהוא אמן ומצחיקן שייקה הוא מתקן עולם. הוא וחבריו נגעו בתכניות בדברים שקוממו אותם, וביקשו להגיב עליהם ולהביא לשינוי. הם מעולם לא עסקו אך ורק בהצחקת בני אדם. "החומרים של ההצגה" - מצהיר שייקה - "צריכים תחילה לדבר אליי. אני רוצה לשנות את העולם. אני אמנם לא מסוגל לכך, אבל אני לפחות מנסה. בתכניות שלנו נגענו בבעיות חברתיות. נכון שלא הצלחנו לתקן את העולם, אבל דברים שאמרנו התקבלו. אנחנו באים לבידור ולצחוק מתוך כאב. כאשר בהומור יש גם קורטוב של עצב, הוא הרבה יותר מצחיק מסתם בדיחה. אנחנו נוטלים בעיה מסוימת, מעבדים אותה לפי הדרך והפירוש שלנו, ואז מגדילים אותה במיקרוסקופ שלנו. והקהל רואה ואומר 'בדיוק דבר כזה קרה לנו'. לכן בכל מערכון שלנו, ויהיה מצחיק ככל שיהיה, תמיד נמצאת נקודה כואבת או עצובה". בתור שכזה שייקה מקטרג על ההומור הישראלי החדש. הוא מזהה בו משיכה חזקה לכיוון של ההומור הגס יותר ולכן אין הוא מדבר אל לבו. "אנחנו נזהרנו מאוד ממילים גסות, וגם כשזה היה רלוונטי בררנו במילים." ההומור הישראלי הפוסט-גששי (אם יש דבר שכזה) מייצג בעיניו חברה ישראלית שהיא שונה מן הנורמות שלו. הוא מסתייג מחברה שיוצאת מגדרה בעקבות ניצחונה של קבוצה ישראלית בכדורסל אבל אינה מגיבה על הישג מדעי או טכנולוגי המושג בארץ. הוא גם בז לאותן משפחות של "נובורישים" המשקיעות סכומי עתק בחתונות גרנדיוזיות "עם הליקופטרים ותזמורות מתורכיה". אף ששייקה מדבר על התכנית "גשש ולהתראות" האמורה לצאת לקהל בפסח תש"ס כעל סוף פסוק של "הגשש" הוא משוכנע שהשלישייה טרם מיצתה את מלוא יכולתה. "על כל תכנית חדשה שלנו אמר הקהל כי זאת שקדמה לה הייתה טובה ממנה, ואז היא הפכה לשלאגר. מבחינה זאת, - הוא מחייך - "אנחנו עדיין בדרך להצלחה". שייקה מאמין שיש חיים מחוץ ל"גשש" או במקביל לו. שש שנים, מ-1993 עד 1999, הוא שימש יושב הראש של אמ"י, ארגון אמני ישראל, ופעל לשיפור מעמדם המקצועי ותנאי עבודתם של אמני הבמה. לא מכבר הוא פרסם את ספרו "סיפורים עם רוטב" הכתוב בנימה אישית, ולאחרונה הוא הוציא תקליטור של שירי סולו ליריים, ושמו "היוצא מן הלב ונכנס ללבבות".
ניצה שאול - איקה אלפנדרי (בן דוד)
ניצה שאול (לא מצאתי עליה הרבה, סורי, אבל הנה מה שכן): פילמוגרפיה: 1971 – כץ וקרסו (קומדיה) 1975 – חגיגה בסנוקר (קומדיה) 1978 שרגא הקטן (דרמה) 1981 – העיט (דרמה) 1983 – המגילה (דרמה) 1987 – פלאש (דרמה) 1999 – תסתכל לי בעיניים (דרמה) שירים שניצה ביצעה להם כיסוי: "גבעת חלפון אינה עונה" – במקור של הגשש החיוור (ע"ע שייקה לוי...) "האידיוטית" – במקור של מירי אלוני
ניצה שאול (לא מצאתי עליה הרבה, סורי, אבל הנה מה שכן): פילמוגרפיה: 1971 – כץ וקרסו (קומדיה) 1975 – חגיגה בסנוקר (קומדיה) 1978 שרגא הקטן (דרמה) 1981 – העיט (דרמה) 1983 – המגילה (דרמה) 1987 – פלאש (דרמה) 1999 – תסתכל לי בעיניים (דרמה) שירים שניצה ביצעה להם כיסוי: "גבעת חלפון אינה עונה" – במקור של הגשש החיוור (ע"ע שייקה לוי...) "האידיוטית" – במקור של מירי אלוני
ליאון רוזנברג - עומר רוזנטל
ליאון רוזנברג דוגמן-מנחה-שחקן שגם בתחום המוזיקה מרבה לנגוע. במהלך שירותו הצבאי שימש ככתב כלכלי של גלי צה"ל ולאחר שחרורו דבק בתחום המוזיקה. הוא כתב, הלחין ושר בלהקה "הרבה יותר בורדו" עימה הוציא שיר לרדיו "יום קסום" ובעברו היה בסיסט בלהקה "בתרי זוזי". בימים אלו הוא מככב על המרקע עם צוות מנחי תכנית הנוער הלילית "Yבלילה" בערוץ YTV. בעבר הנחה את מגזין הקולנוע "טל-סינמה" ושיחק בסדרה "זבנג".
ליאון רוזנברג דוגמן-מנחה-שחקן שגם בתחום המוזיקה מרבה לנגוע. במהלך שירותו הצבאי שימש ככתב כלכלי של גלי צה"ל ולאחר שחרורו דבק בתחום המוזיקה. הוא כתב, הלחין ושר בלהקה "הרבה יותר בורדו" עימה הוציא שיר לרדיו "יום קסום" ובעברו היה בסיסט בלהקה "בתרי זוזי". בימים אלו הוא מככב על המרקע עם צוות מנחי תכנית הנוער הלילית "Yבלילה" בערוץ YTV. בעבר הנחה את מגזין הקולנוע "טל-סינמה" ושיחק בסדרה "זבנג".
עומר ברנע - נועם רוזנטל
עומר ברנע עומר שיחק במספר סרטים, ביניהם: תפקיד ראשי ב-"פרא" ו-"אנג'יל". הוא שיחק בפרסומות של "לי" ו"סוויצ'", כיכב בתצוגות אופנה רבות והוא דוגמן הבית של אופנת TNT. בתיאטרון השתתף ברנע בהצגות "חנות קטנה ומטריפה" ו"מותו של סוכן". בטלוויזיה הוא הופיע בשתי טלנובלות, "לחיי האהבה" ו"אסתי המכוערת".
עומר ברנע עומר שיחק במספר סרטים, ביניהם: תפקיד ראשי ב-"פרא" ו-"אנג'יל". הוא שיחק בפרסומות של "לי" ו"סוויצ'", כיכב בתצוגות אופנה רבות והוא דוגמן הבית של אופנת TNT. בתיאטרון השתתף ברנע בהצגות "חנות קטנה ומטריפה" ו"מותו של סוכן". בטלוויזיה הוא הופיע בשתי טלנובלות, "לחיי האהבה" ו"אסתי המכוערת".
חנה אזולאי הספרי - מיכל קצב
חנה אזולאי הספרי נולדה וגדלה בשכונה ד' בבאר-שבע, אח"כ עברה לפנימייה ולמדה בתיכון "בויאר" בירושלים. שרתה בצה"ל במסגרת תיאטרון צה"ל. למדה משחק בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א. פרשה באמצע הלימודים והיתה ממקימי "קבוצת התיאטרון הפשוט". במסגרת הקבוצה שיחקה בהצגות רבות ביניהן – ”חופה שחורה", "אליקו", "מתן תורה בשש", "תשמ"ד" אשר זכתה במקום הראשון בפסטיבל עכו וזיכתה את כל שחקניה בפרס השחקנים המצטיינים. שיחקה בתיאטרונים: "הקאמרי", "באר שבע" ו"בית ליסין" בהצגות רבות ביניהן: "שקרים", "הסערה", "הזמן הצהוב", "חצוצרה בוואדי", "המלך", "חלום ליל קיץ", "מלאכים באמריקה" ועוד… כתבה מחזה (ביחד עם מיכל ורד) ושיחקה בהצגה "בטולות שידוך" שזכתה לשבחים ורצה בתיאטרון הקאמרי, הועלה בלונדון בתיאטרון פרינג' The Red Lion. גילמה תפקידים ראשיים ומרכזיים בקולנוע הישראלי והבינלאומי. הבולטין בתפקידיה הישראליים: שולי ב"בנות", נאדיה ב"נאדיה", אסתר ב"מחצבה", חלי ב"שחור", לבנה ב"חולה אהבה משיכון ג'". ביצעה תפקידים ראשיים בסרטי טלוויזיה ישראליים ובינלאומיים – ביניהם: מונירה בצמות, שרון ב"קמפיין", נאוה ב"אהבה מדרגה ראשונה". כלת פרס האקדמיה לקולנוע לשנת 87 ו95- על תפקידיה בסרטים "נאדיה" ו"חולה אהבה משיכון ג'". כתבה את התסריט לסרט "שחור", שזכה בפרסים רבים בארץ ובעולם: פרס האקדמיה לשנת 94, פרס מיוחד בפסטיבל ברלין, פרס התסריט בפסטיבל בפורטוגל, מקום ראשון במונפלייה, סאן סבאסטיאן ועוד… בהצגה "סליחות" מגלמת את דמותה של אוולין.
חנה אזולאי הספרי נולדה וגדלה בשכונה ד' בבאר-שבע, אח"כ עברה לפנימייה ולמדה בתיכון "בויאר" בירושלים. שרתה בצה"ל במסגרת תיאטרון צה"ל. למדה משחק בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א. פרשה באמצע הלימודים והיתה ממקימי "קבוצת התיאטרון הפשוט". במסגרת הקבוצה שיחקה בהצגות רבות ביניהן – ”חופה שחורה", "אליקו", "מתן תורה בשש", "תשמ"ד" אשר זכתה במקום הראשון בפסטיבל עכו וזיכתה את כל שחקניה בפרס השחקנים המצטיינים. שיחקה בתיאטרונים: "הקאמרי", "באר שבע" ו"בית ליסין" בהצגות רבות ביניהן: "שקרים", "הסערה", "הזמן הצהוב", "חצוצרה בוואדי", "המלך", "חלום ליל קיץ", "מלאכים באמריקה" ועוד… כתבה מחזה (ביחד עם מיכל ורד) ושיחקה בהצגה "בטולות שידוך" שזכתה לשבחים ורצה בתיאטרון הקאמרי, הועלה בלונדון בתיאטרון פרינג' The Red Lion. גילמה תפקידים ראשיים ומרכזיים בקולנוע הישראלי והבינלאומי. הבולטין בתפקידיה הישראליים: שולי ב"בנות", נאדיה ב"נאדיה", אסתר ב"מחצבה", חלי ב"שחור", לבנה ב"חולה אהבה משיכון ג'". ביצעה תפקידים ראשיים בסרטי טלוויזיה ישראליים ובינלאומיים – ביניהם: מונירה בצמות, שרון ב"קמפיין", נאוה ב"אהבה מדרגה ראשונה". כלת פרס האקדמיה לקולנוע לשנת 87 ו95- על תפקידיה בסרטים "נאדיה" ו"חולה אהבה משיכון ג'". כתבה את התסריט לסרט "שחור", שזכה בפרסים רבים בארץ ובעולם: פרס האקדמיה לשנת 94, פרס מיוחד בפסטיבל ברלין, פרס התסריט בפסטיבל בפורטוגל, מקום ראשון במונפלייה, סאן סבאסטיאן ועוד… בהצגה "סליחות" מגלמת את דמותה של אוולין.
פשוט שחקנית ענקית!
לדעתי היא שחקנית מעולה וממש ממש מוכשרת! ואני לא אומרת את זה רק על סמך אסתי, פשוט ראיתי אותה בסרטים והצגות (אחרי שאהבתי אותה באסתי) והיא מצויינת!!! אני ממש אוהבת אותה! כדאי לראות סרטים והצגות שלה - במיוחד הסרט "בנות" (עטיפה למטה) שאני אהבתי...
+ עוד משהו: בקרוב הולכת לצאת הצגה שלה בתיאטרון בית ליסין - "ליזי וז'אן פול" היא כתבה ותשחק שם את הדמות הראשית... (ו...כן אני יודעת שזה נשמע לכם מוזר...חחחחח...אבל אני התלהבתי!
)
לדעתי היא שחקנית מעולה וממש ממש מוכשרת! ואני לא אומרת את זה רק על סמך אסתי, פשוט ראיתי אותה בסרטים והצגות (אחרי שאהבתי אותה באסתי) והיא מצויינת!!! אני ממש אוהבת אותה! כדאי לראות סרטים והצגות שלה - במיוחד הסרט "בנות" (עטיפה למטה) שאני אהבתי...
Gohan SSJ2
New member
היא גרה לידי
משה פרסטר - נצח
משה פרסטר משה פרסטר עשה את צעדיו הראשונים על הבמה לצדו של טל פרידמן. הצמד העלה את המופע "עלילות משה בעיר הגדולה" שהפך להצלחה היסטרית ולמופע פולחן שרץ שש שנים ברציפות. המופע הניב שתי הופעות המשך "צפדינה מארחת" ו"המופע של טל ומשה". פרסטר המשיך לעסוק בהומור גם במופע הסטנד-אפ שלו בקאמל קומדי קלאב. בטלוויזיה גילם תפקידים רבים, ביניהם בסדרה "אסתי המכוערת" ובתכנית האירוח הפארודית "קוץ" עם איתי שגב. פרסטר שותף גם במופע האימפרוביזציות "פרוביזורי" ומשחק לצדם של דרור קרן, אורי גוטליב, יעל לבנטל, אמיר קריאף וערן איווניר (ישראל מרק ב"אסתי").
משה פרסטר משה פרסטר עשה את צעדיו הראשונים על הבמה לצדו של טל פרידמן. הצמד העלה את המופע "עלילות משה בעיר הגדולה" שהפך להצלחה היסטרית ולמופע פולחן שרץ שש שנים ברציפות. המופע הניב שתי הופעות המשך "צפדינה מארחת" ו"המופע של טל ומשה". פרסטר המשיך לעסוק בהומור גם במופע הסטנד-אפ שלו בקאמל קומדי קלאב. בטלוויזיה גילם תפקידים רבים, ביניהם בסדרה "אסתי המכוערת" ובתכנית האירוח הפארודית "קוץ" עם איתי שגב. פרסטר שותף גם במופע האימפרוביזציות "פרוביזורי" ומשחק לצדם של דרור קרן, אורי גוטליב, יעל לבנטל, אמיר קריאף וערן איווניר (ישראל מרק ב"אסתי").
הוא גם שיחק בערוץ הילדים
לפני כמה שנים באוניברסיטה הקטנה וכל מיני סדרות...
לפני כמה שנים באוניברסיטה הקטנה וכל מיני סדרות...
יש לי קלטת ישנה ששחכתי איזה
שאחד מהפרסומות שלפני שמתחיל הקלטת זה משחק הכדורגל של ערוץ הילדים וראיתי שם שהקריינים האלה הם אסף ומשה
אם אני זוכר נכון משה שיחק גם כמה פעמים בסיפוריפם הקסומים התוכנית הזו של איתי שגב..
שאחד מהפרסומות שלפני שמתחיל הקלטת זה משחק הכדורגל של ערוץ הילדים וראיתי שם שהקריינים האלה הם אסף ומשה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.