פרויקט ביקורות השירים *|

[meandmeandme]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifפרויקט ביקורות השירים../images/Emo41.gif*|

ראשית הרשו לי להתנצל על העיקוב בהתקדמות הפרויקט. הייתי בטיול עם הבית ספר ולא בדיוק היה לי איך להכנס משם לאינטרנט. סלחו לי. שנית אני רוצה להודות לכל מי שממשיך לכתוב ביקורות נפלאות למען הפרויקט. השבוע זכינו לקבל 8 ביקורות. 6 ביקורות בהצלוחית (4 שירים מתוך 7): Let There Be More Light/meandmeandme Corporal Clegg/rainbowdemon Corporal Clegg/meandmeandme See-Saw\HighlyTrainedMonkey See-Saw\meandmeandme Jugband Blues/הניבלוגנים הופתעתי לגלות שאף אחד לא כתב על היצירה המרכזית "Sacerfull of Secrets" ועל השיר הנפלא "Set the controls for the heart of the sun". אולי בהמשך יכתבו עליהם. מתוך האלבום More קיבלנו 2 ביקורות (2 שירים מתוך 13): Circus Minor\N a V e Green is the Color\Ride On The Light מתוך אומגמה לא קיבלנו אפילו ביקורות אחת ולכן לשירשור הזה אצרף הודעה שאלייה יכולו לשרשר ביקורות על שלושת האלבומים האלה שנית. כמו כן, לשבוע החלילן לא נוספו ביקורות. שוב תודה לכל הכותבים המסורים. תזכורות קטנה של חוקי הפרויקט:

החוקים

את הביקורות יש לשרשר רק לשירשור הפרויקט.

אין הגבלה למספר הביקורות שמותר לכל אחד לכתוב.

אפשר לכתוב על שיר מסויים גם אם כבר כתבו עליו.

מותר לבחור כל שיר והעיקר שמשרשרים אותו לשירשור הנכון.

מומלץ ואפילו רצוי להביע דעה על השירים המבוקרים ועל הביקורת עצמה.

רק שירים של פינק פלויד בבקשה. זאת אומרת שאסור גם מאלבומי סולו של חברי הלהקה.

אם החלטתם לכתוב על שתי שירים נא לשרשר כל שיר בהודעה נפרדת.

לביקורות אין אורך מקיסמלי או מינמלי אך רצוי לספק כמה שיותר פרטים בלי לגלוש לנושאים לא קשורים.

חשוב מאוד להנות! שי| בסוף הפרויקט כל הביקורות יקובצו לקובץ אחד גדול שיעלה למדור המאמרים. בתקווה לחלק מהאלבומים יהיה ביקורת לכל שיר וזה יהפוך למין מדריך.

שלושה חבר הפורום שיתרמו הכי הרבה לפרויקט יזכו להקדשה מיוחדת בסוף הפרויקט. חשוב מאוד למי שלא הספיק לכתוב: הוספתי אפשרות חדשה שאומרת שכל פעם יהיו שתי שירשורים פתוחים. אחד מהפעם שעברה ואחד החדש. זאת אומרת שעכשיו מותר לכתוב גם בשירשור הזה שמיעוד ל"צלוחית", "עוד" ואומגמה וגם בחלילן. וכך בסוף כל שבוע אני יבדוק את שתי השירשורים האחורנים למקרה שנוספו עוד ביקורות. מקווה שהבנתם. בקרוב הודעה עליה ישרשרו ביקורות לשירים מהאלבומים Atom Heart Mother, Meddle וObscurd by Clouds.

 

[meandmeandme]

../images/Emo41.gifAtom Heart+Meddle+Obscurd../images/Emo41.gif

הנה לכם שבוע נפלא בו תוכלו לכתוב ביקורות נפלאות על שלושה אלבומים כל כך נפלאים. מצפה לראות עלייה בכמות הביקורות משבוע שעבר ותנסו לא להתעצל לכתוב על היצירות הארוכות.

קדימה לדרך!

 

[Nir of GondoliN]

הדים

טוב זה לא פשוט בשבילי לנתח את השיר האהוב עליי ביותר של פינק פלויד ואני בטוח שאני לא היחידי שיעשה את זה אבל It's worth a shot! Echoes בואו נתחיל ממה שהשיר הזה הוא לא: הוא לא מסובך. הוא לא מהיר. אין בו משהו חדשני. אין בו סולו מטורף שגורם לך לתפוס את הראש בהלם. אבל הוא פשוט בצורה נקיה יפה. מה יפה? מדהים! מרגש! מהפנט! מסחרר! ממסטל. הוא פשוט כל כך יפייפה אי אפשר לתאר כמ שהוא פשוט יפה. וזה לא פשוט להגיד על שיר שהוא יפה. חלק 1 - פתיחה + שירה: השיר נפתח בקול המהפנט של סונאר של צוללת ומתפתח לאט לאט כשכל כמה זמן נוסף עוד רובד צלילי: תחילה פסנתר ואז קלידים וגיטרה באס וממש לקראת השירה התופים מצטרפים (אחד הקטעים האהובים עליי בשיר). שירה נעימה ומרחפת באוויר מצטרפת על ידי שילוב של הקול של גילמור ורייט (לפחות על פי פומפיי). והמילים פשוט נפלאות - תיאורים כל כך ציוריים של סיפור כלשהו שבאמת אין לי מושג על מה הוא מדבר. התיאורים מזכירים לי את תיאוריו של טולקין (ואולי בגלל זה אני כל כך אוהב את השיר). לאחר מכן ישנו עוד קטע עם גיטרה משובחת מאוד של גילמור וריף חוזר של התופים שאני מאוד אוהב. עד שמגיעים לחלק השני. חלק 2 - ריף באס עם סולו של גילמור + "הגיטרה הצורחת": לפתע מתחיל החלק הכי גרובי בשיר: תחילה שומעים רק את הבאס של ווטרס עם התופים של מייסון. לאחר מכן מצטרף רייט במוזיקה מחשמלת כזאת. הריף הזה ממשיך במשך כמה זמן כשכל הזמן מלווה אותו גילמור עם סליידים מדהימים ומשחק עם הצליל של הגיטרה. לאט לאט המוזיקה דועכת לרקע צלילי הגיטרה של גילמור. ויש מעיין אפקט של רוח. ואז מתחיל קטע שאני אוהב לקרוא לו גיטרה צורחת - אני כמעט בטוח שגילמור משחק עם סליידר על הגיטרה שלו ומוציא צלילים שנשמעים כמו מישהו צורח. הקטע נמשך במשך כמה זמן עד ששומעים שוב את צלילי הסונאר של הצוללת מההתחלה. חלק 3 - סולו + שירה + סיום: החלק האהוב עליי בשיר. כמו בהתחלה מצטרפים עוד ועוד שכבות של מוזיקה אך הפעם בצורה קצת שונה מההתחלה דבר שיוצר סולו מדהים שנותן לך הרגשה שאתה מתקדם (אני לא יודע בדיוק איך לתאר את זה אבל ככה אני מרגיש כשאני שומע אותו). אתה כאילו מצפה למשהו שעומד לבוא. ובדיוק בשיא מתחיל קטע השירה השניה עם אותו קצב ואותם מילים מהפנטות. עם סיום המילים חוזר הריף המרכזי של השיר והוא מתגבר ונהיה מהיר יותר עד שהוא נהפך למעיין קצב של ריצה. לפתע הוא עוצר. סולו הסיום רייט מתחיל והוא מלווה אותך עד לסוף עם רעש של רוחות ברקע. בסוף עוד אפשר לשמוע את הצוללת קוראת ממרחקים... המילים המדהימות של השיר: Overhead the albatross Hangs motionless upon the air And deep beneath the rolling waves In labyrinths of coral caves An echo of a distant time Comes willowing across the sand And everything is green and submarine. And no one called us to the land And no one knows the where's or why's. Something stirs and something tries Starts to climb toward the light. Strangers passing in the street By chance two separate glances meet And I am you and what I see is me. And do I take you by the hand And lead you through the land And help me understand The best I can. And no one called us to the land And no one crosses there alive. No one speaks and no one tries No one flies around the sun.... Almost everyday you fall Upon my waking eyes, Inviting and inciting me To rise. And through the window in the wall Come streaming in on sunlight wings A million bright ambassadors of morning. And no one sings me lullabyes And no one makes me close my eyes So I throw the windows wide And call to you across the sky....

 

[meandmeandme]

נפלא!

כל הכבוד על הביקורות! יש לך כמה קטעים איפה שהכתיבה נהיית מתוסבכת אבל זה עדיין ביקורות מעולה!

 

[Nir of GondoliN]

אני לא מנוסה ממש

אם אתה רוצה לערוך אתה מוזמן.

 

[meandmeandme]

חס וחלילה...

אתה כתבת את זה לא אני. אין לי סיבה לערוך את זה. אם אני ירצה להביע את דעותי על מדל אעשה זאת בביקורות משלי. אבל לא נראה לי שאני יעשה את זה, יש את כל הדעות בביקורות שלי על האלבום הפלאי הזה.

 

[Nir of GondoliN]

דרך אגב אני מתכוון לכתוב על כל מדל

 

[meandmeandme]

Fat Old Sun

לפינק פלויד הייתה תקופה שבה עסקה הרבה בהרכבת בלדות אקוסטיות ונעימות עם מגע פסיכודליה משחרר. באותה תקופה יצאו שירים כמו A Pillow of Winds וWish You Where Here ובין היתר גם Fat Old Sun. הרצועה הרביעית באלבום "אמא לב אטום". שיר שגילמור כתב והלחין לבד. שלושה צלילי בס פותחים את השיר ומלווים את המיתרים (גם אלה שעל הגיטרה וגם על שבגרון) של גילמור לארוך את הבית הראשון. אורדן רגועה נכנס לפזמון וממלא אותנו בשלווה פנימית. וגילמור שר "Sing to me.. Sing to me". אני חוזרים לבית השני. הפעם התופים קצת יותר מלאים ולשיר יש אווירה יותר זורמת. השיר מסתיים בסולו בייתי של גילמור שנגמר קצת יותר מדי מוקדם. בימים של שמש ודשא ורוח נעימה שמלטפת אין הרבה שירים שאני אוהב לשמוע יותר מזה. היכולת של מוסיקה להכניס בן אדם למצב רוח כלשהו מדהימה.

 

[meandmeandme]

Atom Heart Mother

פעם, לפני הרבה הרבה שנים חיו להם בלונדון שבאנגליה שלושה בחורים שאפתניים במיוחד. אף אחד מהם לא מוסיקאים גדול או נגן מוכשר במיוחד אך יצירתיות וכוח רצון דחפו אותם לגבש יצירה נפלאה שאורכה 24 דקות שלמות עוד בשנת 1970. היצירה הנפלאה הזאת שפותחת את האלבום הקרואי על שמו הייתה ללא ספג השג גדול מאוד לארבעת חברי הפינק פלויד באותה תקופה. הכול התחיל בארעה אקורדים שדייב ניגן על הגיטרה ורוג'ר אמר "היי, זה נשמע לי נחמד. יש לי פיל של מערבון". ובאמת כך מתחיל השיר. קודם כל מגיעה פתיחה שאותה יצר רון ג'סין (שעזר רבות בבהפקה של השיר הזה ונתן לו את התחושה הסימפונית שלו כשהוסיף אורקסטרה שלמה לעיבוד של השיר). החצוצרות מתגבשות לאט לאט ובדיוק ברגע הנכון נכנס המוטיב של השיר. אותם ארבעה אקורדים שגילמור ניגן אז, רק שעכשיו זה 16 ויש תופים ובס וקלידים וחצוצרות וכינורות והמון המון טקסטורה מוסיקאלית. ההרכב המפואר נסוג אחורה ונותן לציללי הסוסים וכירכרות והתותחים לקחת אותנו ולמקם אותנו בתוך מערבון קלאסי. בשחור לבן, עם האיש הטוב והאיש הרע הבחורה היפה שכולם רוצים. אחרי חזרה על המוטיב המערבוני ההוא המוסיקה דועכת שוב ורק הבאס נשאר. הקלידים מצטרפים ואיתם גם כינור, שאותו גם כן הוסיף רון ג'סין. סולו עצוב וקונבנציונאלי על גבי ליווי קלידים פסיכודליים וממלאים. סולו גיטרה חסר ביטחון של גילמור נכנס בסלייד. אני תמיד חשבתי שלגילמור לא היה מספיק ביטחון כנגן באותה תקופה. אבל הביצוע שלו פה לא רע בכלל. סולו מרגש מהסוג שהוא טוב בלתת. אחרי הסולו הזה נכנסת בפעם הראשונה המקהלה (אותה גם כן הוסיף ג'סין). מספר זמרות נפלאות מזמרות גבוה בתוך השחקים על צלילי האורגן והתופים שלאורך כל הקטע יוצרים את הבסיס הפינק פלוידי והמוצק. שוב עלי לשבח את רון ג'סין על העבודה הנפלאה. מה שמוזר זה שהחבר'ה בלהקה "שכחו" לספק לו את הקרדיט באלבום. רק אחרי המון המון שנים בראיון מסויים הפרט הקטן והמזערי הזה נפלט. הקטע מתפתח בהמון כיוונים במהלך ה20 דקות שנשארו. זה כולל סולו גיטרה גרובי שהוא בעצם גרסה מוקדמת על סולם Gm של הקטע Any Color You Like מהצד האפל של הירח. קטע שאפשר רק להגדיר כביב-בופ פסיכודלי של מקהלה שלמה (שבטח הרגישה מאוד מגוחכת כששרה את המילים חסרות המשמעות שאותם כתב, לא לא ג'סין, אלא ואטרס. כן כן. הם כותובות. תאמינו או לא). פיצוץ גדול, עוד קטע כינור, עוד קטע גיטרה והמון המון דברים אחרים. בהחלט אחד מהיצירות הגדולות של שנות ה70 ושל התנועה הפסיכודלית בכליליות. אלבום נפלא ויצירה נפלאה. אני ממליץ לכולם.

 

[colddog]

טוב לכתוב אני לא יודע

אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון שאף אחד לא יכתוב כלום על השיר הכי יפה באלבום! אני מדבר כמובן על השיר summer 68. השיר מספר על מגע מיני מזדמן, סטוץ אם תרצו שהיה לריצ'רד רייט עם נערה אחת, שרלוט קרינגל בקיץ 68. אם להתעלם לשנייה מהנושא של השיר מדובר בשיר מופלא! כל השיר מלווה בנגינת פסנתר נהדרת שעושה אותו מעט עצוב אבל אל-פחד. יש לנו תופים ושירת רקע שידאגו שנשאר שמחים, אם זה לא מספיק אז הפתעה - בסוף הבית הראשון קטע חצוצרה! זה לא הסוף. בסוף הבית השני תצטרף לחצוצרה גם תזמורת שלמה של קרנות שיודעת לעשות את העבודה. אז השיר שוב מוריד הילוך וחוזר לנגינת פסנתר איטית ומלנכולית בזמן שאנחנו אומרים יפה שלום לשרלוט: שלום לך שרלוט, הגיע זמנך, הספיק לנו ליום אחד. ואחרי שנפטרנו ממנה אפשר לחזור ולעלוץ אז תכניסו שוב את הקרנות והחצוצרה.

 

[meandmeandme]

אממ...

לא רע בכלל יחסית למישהו ש"לא יודע לכתוב". כתבת ביקורת נפלאה! ברוך הבא לפורום ואנא המשך לכתוב!

 

[Jam Head]

טוב כמה ביקורות של שירים ...

One Of These Days - שיר מאוד מיוחד , מאוד יצירתי , שיר שקרה בטעות. בעיקרון באמצע כוון הגיטרות , ווטרס כיוון את הגיטרה שלו לבסיס C והם החליטו שהכוון נשמע נחמד , והם הוסיפו ברקע כל מיני אפקטים של רייט. השיר המאוד ניסיוני הזה מתחיל את האלבום המעולה Meddle . השורה היחידה בשיר , שהיא גם היחידה בהיסטוריה של ניק מייסון בפינק פלויד - "One of these days I'm going to cut you into little pieces " San Tropez - שיר מספר שלוש באלבום , שיר קיצי חביב ונעים. מספר על איך זה להירגע בנופש בסן טרופז. שיר מענג שמעלה חיוך. Seamus - ללא ספק השיר הכי מוזר של הפלויד. שיר בלוזי באורך של דקה וחצי , שמספר על הכל סימוס - בשלושה כינוים שונים , אני באמת לא יודע מה גרם ליצירת השיר המאוד מוזר הזה. אבל בכל זאת שיר משעשע , בלוז חמוד .

 

[meandmeandme]

יפה

רק אני חושש שלא קראת את החוקים... יש חוק שאומר שכל ביקורת צריך למקם בהודעה נפרדת.

 

[abarth]

fearless

העובדה שהאלבום המופלא הזה, מדל, הוא האהוב עליי מכולם, לא משאירה ברירה אלא לנסות להעביר לכם תחושות שעוברות עליי כאשר אני מאזין לו. הפעם אני אתמקד בשיר fearless, השיר האהוב עליי באלבום. השיר, מתחיל בצלילי גיטרה רגועים ונינוחים, שבעצם מזכירים לאורך כל השיר את שעתיד לבוא בסופו, הלא הוא ההמנון של קבוצת הכדורגל ליברפול "you'll never walk alone". השיר מתאר אדם, יהיר ופזיז, שטוען ליכולתו לעבור כל מכשול בחיים, בקלילות ללא קשיים. יתר על כן, הוא עושה זאת ביהירות ובשחצנות בטענה ש "אתם תבחרו מקום, ואני את הזמן" דהיינו, מה שתגידו, מה שזה לא יהיה, אני אעבור את זה בזמני שלי ובדרכי שלי. המשך השיר מתאר את נפילתו והתרסקותו הכואבת של אותו אדם טיפש, והכל תוך כדי נגינת גיטרה עדינה, ופריטות באס נוגות. את המחשת נפילתו של הטיפש, מלווה תחושת התנצחות של ווטרס, שממש מורגשת במשפט "and who's the fool who waears the crown", תוך עליה בטון בשירה, ממש מקביל לעליה בטון בבית הראשון שמבטאת את התנצחותו של הטיפש באומרו "you'll pick the place and i'll choose the time". ואז מגיע הקטע הסופי, שכולל את המנון מועדון הכדורגל ליברפול. לדעתי, וזו רק השערה חסרת בסיס שלי, הקטע הנ"ל שולב בשיר לא במקרה ולא בטעות, אלה כדי לרמוז על איזושהיא טעות פטאלית של מאמן או מנג'ר ליברפול, שנעשתה בשחצנות וביהירות שגרמה להפסד או הפסדים כואבים במגרש.

 

[meandmeandme]

אני כל כך אוהב את השיר הזה

בכלל... איזה אלבום נפלא. ביקורת מצויינת.

 

[meandmeandme]

../images/Emo41.gifהמשך שבוע שעבר../images/Emo41.gif

המשך למי שלא הספיק לכתוב על השירים האהובים (או השנואים) עליו מהאלבומים Sacerfull of Secerts, More וUmmagamma. לדרך!

 

[rainbow demon]

Sacerfull of Secerts

רציתי לכתוב על השיר הזה ופשוט זה פרח מזכרוני.. SAUCERFULL OF SECRETS מורכב 2 חלקים עיקריים והם SOMETHING ELSE הפותח את היצירה, וCELESTIAL VOICES שבגרסת הסטודיו נמשך כארבע דקות ובגרסא החיה כ6 דקות. לפי רוג'ר ווטרס השיר מתאר מלחמה (כמו ברבים מיצירותיו, התייחס רוג'ר למלחמה באופן כללי ולמלחמת העולה השניה בפרט שבה נהרג אביו). השיר נפתח ב"הכנות לקרב", וממשיך בצלילי הקרב עצמם, שהינם צורמים מאד לאוזן (במיוחד בגרסא החיה של היצירה, המופיעה באומה-גומה) ולבסוף, נשמעים קולות המתים ההרוגים במלחמה. קטע זה, כאמור הסוגר את היצירה, הוא אחד הטובים לטעמי של פינק פלויד ובנוי מקטע אחד בלופ שמדי כמה לופים נוספים לו צלילים נוספים עד שלבסוף גם קולות האנשים נשמעים. לסיכום, SAUCERFULL OF SECRETS מהווה את אחד היצירות היותר מוזרות של פינק פלויד, אפילו בהשוואה לעצמה, אך מדובר גם ביצירה מצוינת - במבנה, ברעיון, בצליל ובסיום.

 

[meandmeandme]

תודה רבה!

ביקורות לא רעה בכלל. אם כי קצת קצרה יחסית לאורך הקטע. שוב תודה.

 

[N a V e]

Pink Floyd - Summer '68

summer 68 הוא שיר שאני אישית מאוד אוהב. השיר עצמו מתאר במשהו את אווירת של הנעורים בבריטניה בשנות ה-60,עם המסיבות המוזרות המהולות באלכוהול ובאווירה מינית למדי... כמו כל Atom Heart Mother גם השיר הזה פסיכודלי למהדרין-בנגינה שלו,בשירה שבו,ובאווירה שהוא משרה.המון דיכאון בתחילתו,אולי אפילו עצב,והמשך מקפיץ ושמח עם ה"פיזמון"(נגיד שזה פיזמון) שמילותיו חוזרות על עצמן ומעלות לנו חיוך על השפתיים:"how do u feel?" . הנקודה המעניינת במעבר הזה בין הבית לפיזמון וכולל היא המשך תלות על בסיס הפסנתר-הוא זה שיוצר את העצב בבית והוא זה שיוצר את החיוך בפיזמון. גם את התופים אנחנו שומעים לראשונה בפיזמון.מיד במעבר בין הפיזמון לבית השני,מגיע אחד הקטעים היותר יפים בשיר,עם סולו חצוצרה נפלא. לאחר הפיזמון השני הגיטרה משנה את פריטותיה המהירות לפריטות איטיות יותר,וביחד עם פסנתר קלאסי יותר יוצרים נגיעה פרוגרסיבית מעניינת,שמשתלבת תוך מס' שניות עם אותה חצוצרה מעולה...ומסיימת את השיר הנהדר הזה באיטיות. בגדול,זהו אחד השירים שמבחינתי הכי מייצגים את המוזיקה הבריטית,וקשה שלא להבחין במקורו כבר בשמיעה הראשונה...

אחד האהובים עליי

 

[colddog]

וואלה עוד ביקורת על השיר

כן גם אני חושב שמדובר ביצירה פרוגרסיבית (אל אף אורכה הזעום כביכול) ושהמעבר בין נגינת פסנתר קלאסי לתופים, גיטרה ושירת רקע מוסיפים נופך שמח לשיר. ביקורת טובה (טובה משלי!) רק בקשה מן המנהלים להעביר אותה לשרשור ההולם.