בואי ניתן את הדוגמא הכי שכיחה
בנוגע לשגרה - עבודה. אצלי לפחות, הימים הראשונים של עבודה חדשה הם מאושרים [עד כמה שאפשר], גם בעבודה הקשה ביותר. כי זה משהו חדש, זה משהו מלהיב ויש למה לצפות. ברגע שעבודה הופכת להרגל, היינו-שגרה, כבר אין למה לצפות. אני יודעת שבשעה X המנכ"לית מגיעה, בשעה Y באים להחליף אותי. זה אוהב את הדברים שלו ככה והשני אוהב אחרת לגמרי. אין אחידות בין הפרטים השונים הנכללים בעבודה עצמה, אבל יש דפוס התנהגות קבוע מאוד שאני צריכה לעמוד בו יום יום. אז נכון, מידי פעם, בחגים או כאלה, עושים לנו חופשות, מופעים, טיסו מאורגנות ליוון, וזו יציאה מהשגרה. אבל יציאה זמנית בלבד. אחר כך, השגרה לא משתנה, אלא חוזרת להיות בדיוק כפי שהייתה לפני פסק הזמן הזה. אבל פה, בשונה מאהבה, ברגע שאתה רוצה לעזוב, אתה תוהה אם זה בגלל ששגרה זה ככה או שבכל עבודה חרא לך ולא משנה לאן תלך?! עכשיו השלכות על אהבה וזוגיות - זוגיות חדשה היא מרגשת, היא שונה, את צריכה ללמוד המון על האדם שמולך, המון הפתעות צצות לך בכל שנייה של כל יום לצידו. אחר כך, את כבר יודעת מתי הוא קם, איך הוא שותה קפה, אם תגידי X הוא יענה לך Y. והכל מאוד מאוד צפוי. אז לפעמים הוא יפתיע אותך וכשתעירי אותו בבוקר לעבודה הוא יגרור אותך למיטה ותעשו סקס פרוע עד לשעות הצהריים המאוחרות. ולפעמים הוא יפתיע אוך באמצע יום עבודה עם פיקניק בירקון, אבל אחר כך הכל אותו הדבר. כשזה הרגל, את כבר לא יודעת אם את נשארת כי את רגילה או כי את אוהבת. ולפי דעתי [כמו כל ההודעה עצמה] זה אחד הגורמים לבגידות.
