רק רציתי להזכיר ש....

[אילת החן]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gifרק רציתי להזכיר ש....

רק רציתי להזכיר, שיש ספרים ומקומות מהם אנו יכולים לקבל עזרה, כשצריך... "לא כל אדם המתנסה באסון טרגי או בשינוי מלחיץ באורח החיים נהיה חולה. הגורם הקובע הוא כנראה הדרך שבה האדם עם הבעיה. מי שמסוגל לתת ביטוי להרגשותיו ויחד עם זאת ממשיך לחיות את חייו כרגיל, נשאר בריא בדרך כלל. פעם אחת התקשר אליי בעלה של אחת הפציינטיות ושאל:"מה אמרת לאשתי?" הוא סיפר שהיא שבה הביתה ובמשך שעות לא חדלה לצעוק ולצרוח עליו על כל עשרים שנות הנשואין שלהם- הוא חשב שהן היו דווקא די טובות. עניתי לו:"אני לא אמרתי לאישתך שום דבר. אבל נודע לה שיש לה סרטן, והיא משתפת אותך בכל רגשות העוינות שהיא צברה במשך השנים." הכעס הוא רגש נורמלי אם נותנים לו פורקן כאשר הוא עולה, ולא, הופך הכעס לעויינות או אפילו לשנאה, העלולה להיות הרסנית ביותר. אישה שאומרת:"אני אדאג לכך שהנישואין שלי יצליחו, אפילו אם זה יהרוג אותי", עלולה לגלות שזה בדיוק מה שיקרה. מי שמטפל בכעס או ביאוש בזמן שהם עולים, לא יחלה." "מי שחי בשלום עם עצמו ועם סביבתו הקרובה נפגע הרבה פחות ממחלות קשות, מאשר אדם המסוכסך עם עצמו." הציטוט לקוח מהספר של ברני סיגל, אהבה רפואה וניסים. שנה טובה לכולם, שנת סליחה, סובלנות, הבנה, העמקה, חברות וביטוי נכון של הרגשות שלנו, לפי גודלם האמיתי. אילת.

 

[נסיכת הכוכב]

הדרך שלי לפריקת כעסים

בדברים שלמדתי מעומרי ציטרון הפסיכולוג בקבוצת התמיכה זה שנוצרים כעסים בתהליך ההחלמה אצל החולה ואצל המשפחה למדנו איך להוציא את הכעסים והאגרסיות שנצברו בנפש ואז נכנסה האהבה והשלווה והיה קל יותר להמשיך בחיים זוכרת ערב אחד שבא גבר שאישתו היתה במצב קשה בהוסטל בית והיתה תינוקת קטנה בבית , הוא כעס ולא יכל לדבר עומרי שם כריות וכולנו תמכנו בכריות , ואמר לו לתת מכות לכריות הוא כמעט העיף אותנו עם הכרית , שהוא בכה אחרי הצעקות והבעיטות חבקנו אותו כולנו , שנגמר המפגש הוא הלך הביתה מחייך ורגוע שבוע אחרי זה שמענו שהיא הלכה לעולם שכולו טוב . הוא המשיך לבוא ונעזר בנו , כדי לצאת מהכאב והכעס שלא במילים . לאט לאט ראיתי איך הוא חוזר לחייןם מתחיל לחייך ולוקח שליטה חזרה על משפחתו וחייו, חוזר להיות כאחד האדם אני יודעת שהאדם התומך בחולה קשה לו יותר, נוכחת בזה כיום וצריך לזרום עלך אף ולמרות הקושי , לשמור על הבריאות של התומך מדי פעם להוציא את הכעס בצעקה החוצה או להרביץ באגרופים לכרית ךהזהר לא לכרית נוצות, להתקלח -לתת למים להרגיע את הגוף הכואב ולצאת לחיים כמו חדשיים .זה מה שאני עושה כיום כדי לשרוד מתוך מקום של שקט ושלווה ,לשמור על השפיות על אף המצב הלא קל.

 

[יוני מרגיש בריא]

יש לי הרבה דרכים

אף אחת מהם לא קשורה למישהו ספציפי זה לא נותן לי כלום - להיפך. ביי ושנה טובה לכולם

 

[אילת החן]

בפעם הראשונה ששמעתי../images/Emo97.gif

בפעם הראשונה ששמעתי שסרטן בעצם די דומה לסר ורוטן התפלאתי והנחתי שבעצם לא מדובר בי... מאז עברו המון מים בירדן. עם הזמן, באמצעות לא מעט תרגילים ושיטות מודעות עצמית ועזרה מקצועית מגוונת, למדתי, שאני באמת לא יודעת מה לעשות עם הרגשות "ההם", כשהם מציפים "מיסיס הייד" באה ומגישה הופעות מדהימות כשהיא מתחזה להיות אני...

והיא (אני) מפחידה ופוגעת בכל מה שיש בסביבה. ...בשלב זה התחלתי ללמוד להיות גם בקשר עם הרגשות ה"קשים" של הסקאלה, לאפשר להם, לתת להם במה, לתחם אותם בזמן ומקום ובעיקר לא לפחד מהם, כי בלעדיהם אני לא שלמה. בתקופה מסויימת הרגשתי, שמרוב "חיוביות" אני תקועה בהכחשה מסויימת, שאני לא מאפשרת לדברים להיות כשם שהם, רק בשם החיוביות. תודה לאל, גם זה עבר. זה לא אומר שאני מאוזנת היום, זה רק אומר שאני מודעת יותר ומאפשרת לכל קשת הרגשות לבקר אצלי וכל רגש שהוא לגיטימי, מקבל תשומת לב ומגיע ל"גודלו האמיתי"- זאת אומרת- לא בהפרזה. לא החיוביים, לא השליליים. ממליצה לך ולכל מי שרק רוצה לקרוא על מה שאני מדברת, את האתר הזה: http://www.what-is-cancer.com/ יש עוד המון מקומות בהם ניתן לפגוש את האינפורמציות הללו, העיקר להחליט להתמודד, לא לברוח, לא להכחיש. כל אחד בדרכו שלו, בעזרה הספציפית שמתאימה לו, כמו הדבורה שעוברת מפרח לפרח ומוזנת מכמה סוגים של צוף. והפעם ציטטתי את הפרופסור שהקים את האתר. שנה טובה! אילת.