האיגרת אל הרומים

[יעקב אחד]

../images/Emo41.gif../images/Emo63.gifהאיגרת אל הרומים../images/Emo203.gif../images/Emo41.gif

לכבוד השנה החדשה, אנו נתחיל בלימוד ופתיחת דיונים על אחת האיגרות החשובות בברית החדשה - האיגרת אל הרומים. האיגרת אל הרומים מטפלת בנושאים מהותיים, היא מתחילה עם כוחה של הבשורה, ממשיכה על הצדק של אלוהים, על התורה, המסקנה הברורה שהתורה מגלה מהו חטא, ושכל בני האדם חוטאים, ורק על ידי אמונה במשיח ניתן לקבל הצדקה, האיגרת מספרת על איך אברהם אבינו הוצדק, על אמונה, על האדם הראשון והמשיח, על החיים ברוח, על הכבוד של אלוהים שעתיד להתגלות, על ישראל והבשורה, על החיים החדשים ועל התנהגות נאותה כלפי אחים באמונה. האיגרת הזאת היא כמו פתיח לשאר האיגרות, לכן כנראה היא מופיעה ראשונה, היא נכתבה בשנה 57 לספירה בקורינתוס לקהילת המאמינים ברומא, שחלקם היו יהודים וחלקם לא. האיגרת נכתבה במטרה לחזק את אמונתם של קהילת המאמינים ברומא. קהילה ששאול התריסי רצה לבוא ולראות אותם, ולכן לפני בואו הוא מצא לנכון לשלוח את האיגרת הזאת כפי שנראה בהמשך.

כל חבר בפורום, וכל מי שעדיין לא כתב או נכנס לראשונה לפורום, מוזמן ויכול להשתתף בשירשור, להוסיף דברים משל עצמו ולהגיב(באהבה ועפ"י חוקי הפורום).

השירשור הזה ינועץ בעתיד, במחשבה שהלימוד על האיגרת הוא דבר חשוב והכרחי, בכדי שנוכל להבין ביחד לעומק את הבשורה ואת תורת החסד ושרות ההצדקה של הברית החדשה.

 

[יעקב אחד]

פרק א' פסוקים 1 - 15 - מבוא

1 מֵאֵת שָׁאוּל, עֶבֶד הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר נִקְרָא לִהְיוֹת שָׁלִיחַ וְיֻחַד לִבְשׂוֹרַת אֱלֹהִים, 2 בְּשׂוֹרָה שֶׁאֱלֹהִים הִבְטִיחַ מִקֶּדֶם בְּפִי נְבִיאָיו בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, 3 עַל-אוֹדוֹת בְּנוֹ, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ, שֶׁלְּפִי הַבָּשָׂר מוֹצָאוֹ מִזֶּרַע דָּוִד (תהילים קלב' יא') 4 וּלְפִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻפְגַּן שֶׁהוּא בֶּן-אֱלֹהִים בִּגְבוּרָה בִּתְחִיָּתוֹ מִן הַמֵּתִים. 5 דַּרְכּוֹ קִבַּלְנוּ חֶסֶד וּשְׁלִיחוּת לְהָבִיא לִידֵי צִיּוּת שֶׁבָּאֱמוּנָה בְּכָל הָאֻמּוֹת לְמַעַן שְׁמוֹ; 6 בֵּינֵיהֶם גַּם אַתֶּם קְרוּאֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 7 וּבְכֵן, אֶל כָּל אֲהוּבֵי אֱלֹהִים בְּרוֹמָא הַנִּקְרָאִים לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים: חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 8 רֵאשִׁית, אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהַי עַל כֻּלְּכֶם בְּאֶמְצָעוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, מִשּׁוּם שֶׁדְּבַר אֱמוּנַתְכֶם נִשְׁמַע בְּכָל הָעוֹלָם. 9 וְהָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹבֵד אוֹתוֹ בְּרוּחִי בְּהַכְרִיזִי אֶת בְּשׂוֹרַת בְּנוֹ, הוּא עֵדִי לְכָךְ שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר אֶתְכֶם לְלֹא הֶרֶף בִּתְפִלּוֹתַי, 10 וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי תָּמִיד כִּי אַצְלִיחַ פַּעַם בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא לָבוֹא אֲלֵיכֶם, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים, 11 שֶׁכֵּן אֲנִי נִכְסָף לִרְאוֹתְכֶם כְּדֵי לַחֲלֹק עִמָּכֶם מַתָּנָה רוּחָנִית לְחִזּוּקְכֶם; 12 כְּלוֹמַר, שֶׁנִּתְעוֹדֵד יַחְדָּיו בָּאֱמוּנָה הַמְשֻׁתֶּפֶת לָכֶם וְגַם לִי. 13 אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם, אַחַי, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הִתְכַּוַּנְתִּי לָבוֹא אֲלֵיכֶם, כְּדֵי שֶׁגַּם בְּקִרְבְּכֶם אוּכַל לַעֲשׂוֹת פְּרִי כִּבְקֶרֶב יֶתֶר הַגּוֹיִים, אַךְ עַד כֹּה נִמְנַע מִמֶּנִּי לָבוֹא. 14 חַיָּב אֲנִי לַיְּוָנִים וְגַם לִבְנֵי עַמִּים אֲחֵרִים, לִבְנֵי תַּרְבּוּת וְגַם לְחַסְרֵי תַּרְבּוּת. 15 מִשּׁוּם כָּךְ בִּרְצוֹנִי לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה גַּם לָכֶם הַנִּמְצָאִים בְּרוֹמָא.

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gif פסוק 1

שאול מכנה ומזהה את עצמו בתחילת האיגרת כעבד המשיח, הוא ראה את עצמו כעבד של המשיח בסמכות של שליח שיוחד לבשורת אלוהים. כל מי שרואה את עצמו כמשיחי, כל מי שנולד מחדש, נושא את צלבו ומאמין בישוע המשיח והולך אחריו, יכול לזהות את עצמו כעבד המשיח, למרות ואף על פי שלכל מי שקיבל אותו, המאמינים בשמו, אלוהים נתן תוקף להיות בנים לאלוהים(יוחנן א': 12) ואם בנים אזי יורשים, יורשי נחלת אלוהים השותפים למשיח מטעם אלוהים (גלטים ד': 7, רומים ח': 17) אך שאול בוחר בענווה שדומה למשיח - שהוא הבן - בן-האלוהים, שהיה מלא בכבוד והדר ובנוכחותו המתמדת של האב, שירד למטה והפך להיות אחד כמונו, כעבד, - להזדהות כעבד המשיח, ואם שאול השליח שהיו לו התגלויות נעלות על היותנו בנים לאלוהים, כינה את עצמו עבד המשיח, גם עלינו למצוא לנכון לכנות את עצמנו כעבדיי המשיח- עבדים אנו ותו לא. למרות שאנו בנים לאלוהים. לשליח ישנה סמכות מיוחדת שניתנה לו ע"י אלוהים, זוהי סמכות של בונה קהילות, ואחראי על רועי הקהילות שהוא בנה, משהו דומה אולי לבישוף או קרדינלים בכנסיות המסורתיות. כיום ידועים בקהילות החופשיות כריזמטיות, מעטים שהם שליחים בסמכותו של האדון. אנשי אמונה ואמת שבנו ובונים קהילות ברחבי העולם. שאול יוחד לבשר את בשורת אלוהים. כמו ששאול יוחד לבשורה, כן גם אנחנו יוחדנו לתפקידים שונים בקהילה. זה יוחד לבשר, זה ללמד, זה להפגיע ולהתפלל, וזה להלל - אך מלאכת הבישור הונחלה לכולנו לכל המאמינים, כפי שנראה בהמשך האיגרת. כלומר גם אם לא יוחדנו לבשורת אלוהים, גם אם לא נקראנו לצאת לרחובות, או בכל דרך אחרת שבה ניתן לבשר, אנו המאמינים נקראים להיות עדים ולבשר את הבשורה לכל אדם לא רק במילים כי אם גם במעשים, לא רק במעשים שהרי ללא המילים איך ישמעו?

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gif פסוק 2

אלוהים הבטיח בשורה עוד מקדם בפני נביאו בכתבי הקודש - התנ"ך. בתנ"ך ישנם מעל לארבע מאות פסוקים ומראי מקום המצביעים על המשיח, על מקום היוולדו, על מעשיו, על סבלו, מותו ותקומתו עד לפרטים קטנים, כמו שיפילו על לבושו גורל. על הנבואות על המשיח בתנ"ך ניתן לקרוא כאן וניתן למצוא אותן גם פה. ויש יותר, הרבה יותר. כמו...(עכשיו אתם)

 

[יעקב אחד]

פסוקים 3,4

הבשורה היא על ישוע המשיח, בן האלוהים(משלי ל': 1-4, תהילים ב': 12), שעל פי הבשר, כלומר הקשר היחיד שלו לשושלת בני אדם, הוא מאשה שנולדה לבית דוד(ראה בראשית ג': 15, לוקס ג':23-38). אשר נמצאה הרה לרוח הקודש. היא עדה לכך, אלישבע בת-דודתה עדה לכך, ויוחנן המטביל עד לכך, וכמו כן ישעיה הנביא שניבא על הלידה העל טבעית הזאת(ראה ישעיה ז': 14). החותם על היותו בן אלוהים, הוא בתחייתו מן המתים. ישוע הוא היחיד שקם בכוח רוח הקודש מן המתים, מבלי מעורבות של אדם כלשהו(ע"י תפילה והפגעה כפי שאליהו ואלישע הנביאים עשו). סיכום: ישוע הוא בן-דוד, דרך מרים. ובן אלוהים דרך רוח הקודש.

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gif פסוקים 5,6

דרך ישוע, קיבלנו חסד ושליחות(שאול והאנשים שאיתו, וגם אנחנו המאמינים בשם ישוע היום), להביא לידי ציות שבאמונה...להביא את כל האומות את כל העמים, את כל הגויים לציית לבשורה מתוך אמונה, שאנו הקרואים ע"י ישוע המשיח, נמצאים ביניהם. כשאדם אומר כן לישוע, כשהוא מקבל את ישוע ואת החסד שניתן לו ע"י אלוהים, כשאדם נושע מתוך אמונה בליבו ווידוי בפיו, הוא מציית באותו הרגע לדבר ה', הוא מציית לרוח הקודש ולבשורה, ומקבל את שכר הציות, חיים עליי חיים, כל הברכות הרוחניות שבשמים, מלכות השמים, ישועה, גאולה, חיי רווחה ושלום, שמחה ואור לתוך חייו - חיי עולם. לעומת מי שלא מקבל את הבשורה, ומורד במלכות השמים, והולך בשרירות ליבו אחר תאוותיו, ומעשיו הבזויים בעיניי הבורא, גם אם הם מעשיי דת אשר מחשבת אדם עומדת מאחריהם. הציות מתוך אמונה, אינו מתחיל ונגמר בווידוי. הציות מתוך אמונה רק מתחיל בווידוי ונמשך עד סוף ימיו של המאמין. האמונה של הנושע הטרי, חודרת לתוך ליבו מאת האלוהים, ועליו להמשיך ולציית לאמונה וללכת ממש על המים. ואם נפל אזי ישוב ויחזור בתשובה בהתוודות לפני הבורא ולפני אח לאמונה, ייכנע לאלוהים וימשיך ללכת בציות שבאמונה. ואם נפל ואינו רוצה לשוב - מורד הוא במלכות השמים.

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gifפסוק 7

שאול אמנם כותב את האיגרת אל הרומים שנמצאים ברומא, אך היא כיום מיועדת לך באופן אישי, שכן אם היא עדיין מיועדת רק אל מי שנמצא ברומא אין לאף אחד סיכוי לקבל ישועה ולהבין את הבשורה מלבד הרומאים

הבשורה היא אישית, דבר ה' הוא אישי, וכמובן שהאיגרת הזאת אישית, כן בוודאי שהיא מיועדת לכל הקהילה, אך הקהילה בנויה מאנשים שנושעו באופן אישי. כך שאפשר ורצוי לקרוא את פסוק 7 כך: "ובכן, אל כל אהובי אלוהים באשר הם הנקראים להיות קדושים..." אנחנו נקראנו להיות קדושים, זאת הקריאה של כולנו, לא רק של מספר בודד של אנשי רמי יחש. כולנו כל המאמינים בשמו של ישוע המשיח, כולנו אהובי אלוהים וכולנו בלי יוצא מן הכלל נקראנו להיות קדושים. אנחנו מתקדשים בהליכה עם ישוע המשיח, שמקדש אותנו, שמבדיל אותנו מהעולם הזה, בכדי שנהייה למאורות בעולם החשוך הזה. אנחנו מתקדשים באמצעות רוח הקודש השוכן בנו, כשקיבלנו את האדון, הרוח באה לשכון בנו עד סוף ימי חיינו, אנחנו חוטאים או לא אנחנו עושים כל מיני מעשים שלא ייעשו רוח הקודש שם(בוכה ומתעצב, אך נמצא שם ולא עוזב, ונותן את הכוח והחסד לחזור בתשובה אמתית מבלי לחזור על אותו החטא (ואם חזרנו, הוא בוכה עוד יותר ומתעצב יותר, אך נותן עדיין את החסד, עד שנשוב באמת - המטרה של אלוהים להושיע אותנו, לא לגרום לאבדון). רוח הקודש שוכן בנו, במיקדשו - ליבנו. עד סוף ימי חיינו עליי אדמות, או עד שנתכחש לו ונבקש ממנו בתוקף לעזוב אותנו. רוח הקודש מקדש אותנו. אנחנו לא קדושים בגלל מעשינו או בגלל שנולדנו לאיזו משפחה כלשהי, אנחנו קדושים כי אלוהים קידש ומקדש אותנו בזכות הברית- ברית של חסד שנכרתה בדם הטהור של ישוע המשיח. אנחנו מוצדקים בחינם, ובחסד אלוהים אנחנו מוקדשים לכל מעשה טוב על פני הארץ. שאול מברך את קהילת הרומים ואותנו בחסד ושלום מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח, החסד והשלום ניתנים לנו בחינם הודות לפדות שישוע המשיח השיג בדמו.

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gifפסוקים 8 - 15

שאול מודה לאלוהים על המאמינים ברומא, כיוון שאמונתם מעודדת אותו, והוא מספר להם שהם נמצאים בתפילותיו, ושהוא חפץ לבוא אליהם בעזרתו של אלוהים, בכדי לעודד אחד את השני באמונה המשותפת לכולנו. ומשום שהבשורה יצאה לגויים, ושאול הוא שליח הגויים, והוא מרגיש מחויב כלפי כל עם ועם בני תרבות וחסרי תרבות, לא משנה מי הוא האדם, כיוון שישוע מת עבור כל בני האדם באשר הם, ולכן הוא חפץ לבוא גם לרומא. השאלה שנשאלת היא אם הם כבר מאמינים, מדוע הוא עוד רוצה לבשר להם?

 

[מחפש אלוהים]

מכוון שצריך לשקוד

ולהתבונן גם כמאמין בדבר ה'!

 

[יעקב אחד]

אתה חושב שמי שלא מאמין

שוקד ומתבונן בדבר ה'?

 

[מחפש אלוהים]

אולי לא מתוך אמונה

אולי סתם מסקרנות או משהו כזה ומאמין מסתכל על זה אחרת שותה שותה ומפנים ומקבל

 

[יעקב אחד]

אדם שאינו מאמין

אולי יעיין מתוך סקרנות, ואפילו מתוך כך שישוע מושך אותו לקרוא בדבר ה'. כפי שאני התחלתי מתוך סקרנות. אך יש הבדל גדול בין לקרוא כשאתה לא מאמין, לבין לקרוא לאחר שאתה כבר מאמין. ושי הבדל גדול בין להתבונן ולשקוד יום יום בדבר ה', מאשר רק לקרוא מתוך עניין ואפילו מתוך עניין רב. מתוך הבנתי את המושגים שקידה והתבוננות, רק מי שאוהב את דבר ה' ומאמין בדבר ישקוד, ילמד יהגה ויתבונן בדבר, מתוך רצון להכיר את האדון יותר ויותר, ולהיבנות באדם הפנימי. בכל מקרה שאול מדבר על בישור הבשורה כמו ללא מאמינים, כשהוא בא אל מאמינים ולכן הדבר נשמע לא ברור, אך אם יש לך תובנה נוספת בעניין או למישהו אחר..זה המקום לספר עליה.

 

[יעקב אחד]

פרק א' פסוקים 16,17 - כוח הבשורה

16 אֵינֶנִּי בּוֹשׁ בִּבְשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ,(תהילים קיט' מו') שֶׁהֲרֵי הִיא כֹּחַ הָאֱלֹהִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין, אֶת הַיְּהוּדִי בָּרִאשׁוֹנָה וְגַם אֶת הַלֹּא-יְהוּדִי; 17 כִּי בָּהּ צִדְקַת הָאֱלֹהִים מִתְגַּלֵּית מִתּוֹךְ אֱמוּנָה לְתַכְלִית אֱמוּנָה, כַּכָּתוּב: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה."(חבקוק ב' ד')

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gif

שאול אומר שהוא לא מתבייש, הוא אינו חש בושה לנוכח בשורת המשיח. כיוון שהבשורה היא כח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא יהודי. בבשורה מתגלת צדקת אלוהים מתוך אמונה אל תוך האמונה. לבשורה יש כח להושיע ולהצדיק לתת חיים עליי חיים, לתת קדושה וענווה, שמחה שלום ואהבה ללבבות מלאים בפחד, שנאה, גאווה, תאווה כעסים ומרירות ומוות. לבשורה יש כח של ממש להחיות מתים. והיא אכן מחיה. כל האגרת למעשה מדברת באופן כללי על הבשורה, בשורת החסד והמלכות של האדון ישוע המשיח. מהי בעצם הבשורה? הבשורה היא שהמשיח מת, נקבר, קם לתחייה ועלה בחזרה אל ימינו של האב, המקום שממנו הוא ירד. מה זה אומר לנו באופן אישי? מה הדבר נותן לנו? האדם נברא בצלמו ובדמותו של אלוהים, עם בחירה חופשית. אלוהים לא ברא רובוט. אלוהים הציב את האדם הראשון בגן-עדן שם היו עצים לרוב, ששניים מהם מוזכרים בספר בראשית, עץ החיים, ועץ הדעת טוב ורע. אלוהים אסר על האדם לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע עם אזהרה חמורה, שביום אכלו ממנו מות ימות. מות באותו הרגע שהוא יאכל מהפרי, ובתהליך שימשך פרק זמן מסויים גם ימות. ואכן לאחר שהאדם הראשון אכל מפרי אץ הדעת טוב ורע, הוא מת, הוא מת מוות רוחני. המוות הוא פרידה, והאדם נפרד נותק מאלוהים באותו הרגע בו הוא אכל מפרי עץ הדעת. מאותו הרגע שהאדם מרד באלוהים וחטא, החטא עצמו חדר לליבו, הפחד החל לשלוט על ליבו שהתמלא בגאווה ובתאווה ובמרד. אלוהים נתן הבטחה שזרע האשה (המשיח), ידרוך על ראש הנחש - כלומר ישים קץ למוות ויביס את השטן. המשיח הוא הבטחה שניתנה לכל אורך התנ"ך, בתורה, בנביאים ובכתובים. תפקידו של המשיח, הוא להחזיק את בני האדם אל אלוהים, להחזיר את בני האדם אל הקשר האישי והאיטימי שהיה לאדם הראשון עם אלוהים. הדרך בה אלוהים עשה זאת דרך דם הכפרה, אלוהים הראה בתורה, שהדם נמצא בנפש, ושדם מכפר על החטאים, הוא נתן קרבנות, שהיוו צל ותחליף זמני של הדבר האמיתי והעתידי שיהווה את הכפרה המושלמת, הדם של המשיח. הבשורה היא שאלוהים מסר את בנו יחידו ילוד אישה כקרבן על החטאים של בני האדם, לשחרר אותם מהחטא ומהמוות ולתת להם חיים ובשפע. כל מי שקיבל את אדונותו של ישוע המשיח, יכול להעיד על האהבה על השמחה, ועל השלום שאלוהים שם בליבו, אל החיים החדשים שהוא חי בישוע המשיח. ושאין בעולם שום דבר שיכול להוות תחליף כלשהו לישועה הענקית האדירה מלאת החיים שניתנה לנו בזכות הדם של ישוע המשיח, ובזכות תקומתו מבין המתים, ועלייתו בחזרה אל ימין האב היושב במרומים. וגם היום כמו אז, כפי שלאדם הראשון הייתה בחירה, גם לנו כיום יש בחירה, אם להקשיב ולקבל את הבשורה או לדחות אותה. אנחנו יכולים לומר לא לתקומה של המשיח ולא להאמין. הבשורה מושיעה את מי שמאמין ולא את מי שרק ששומע. דרך הבשורה נגלית ההצדקה של אלוהים במשיח ישוע, האלוהים הוא המצדיק אותנו באמצעות האמונה. האמונה לא מוסיפה דבר למה שאלוהים עשה עבורנו. אמונה היא פשוט היד המושטת לנו בכדי לקבל את המתנה "וצדיק באמונתו יחייה". אנחנו חיים באמונה, כלומר אנחנו לא יכולים בלעדיה, אנחנו תלויים באמונה כפי שאנו תלויים במים ובאוכל. האמונה מקורה באלוהים, היא באה מאלוהים וניתנת לכל מי שמוכן לקבל את הבשורה.

 

[יעקב אחד]

נקודה חשובה שלא הזכרתי

כיוון שאלוהים כבר עשה את הכל - ה כ ל ! אין לנו מעשה גם לא אחד שיכול להצדיק אותנו לפניו, רק האמונה במה שהוא עשה עבורנו מצדיקה אותנו, ושוב זוהי אמונה שאנחנו קיבלנו ממנו בחינם. זה חסד!

 

[יעקב אחד]

פרק א' פסוקים 18-32 - התכחשות לאמת ותוצאותיה

18 וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; 19 כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. 20 הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. (איוב יב' ט'//תהילים יט' ב') לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, 21 שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי.(איוב לה' י'-יא'//דניאל ה' כג') 22 הֵם הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים, אַךְ נִהְיוּ לִכְסִילִים 23 וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים.(ירמיהו י' יד'//ישעיהו מד' יג'//תהילים קו' כ') 24 לָכֵן מְסָרָם אֱלֹהִים לְטֻמְאָה בִּידֵי תַּאֲווֹת לִבָּם, לְחַלֵּל אֶת גּוּפָם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם --(תהילים פא' יג') 25 אֲנָשִׁים שֶׁהֵמִירוּ אֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁקֶר וְכִבְּדוּ וְעָבְדוּ אֶת הַנִּבְרָא בִּמְקוֹם אֶת הַבּוֹרֵא הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים. אָמֵן. 26 מִשּׁוּם כָּךְ הִסְגִּירָם אֱלֹהִים לִתְשׁוּקוֹת בְּזוּיוֹת, עַד כִּי אֲפִלּוּ נְשֵׁיהֶם הֶחֱלִיפוּ יְחָסִים טִבְעִיִּים בְּבִלְתִּי טִבְעִיִּים. 27 וְכֵן גַּם הַגְּבָרִים נָטְשׁוּ אֶת הַיְחָסִים הַטִּבְעִיִּים עִם הַנָּשִׁים וּבָעֲרוּ בְּתַאֲוָה זֶה אֶל זֶה; גְּבָרִים עָשׂוּ תּוֹעֵבָה בִּגְבָרִים וְקִבְּלוּ בְּגוּפָם הֵם אֶת הַגְּמוּל הָרָאוּי לַסְּטִיָּה שֶׁלָּהֶם. 28 וְכֵיוָן שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ לְנָכוֹן לְהַכִּיר בֵּאלֹהִים, הִסְגִּירָם אֱלֹהִים לַהֲלָךְ-רוּחַ מְגֻנֶּה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים. 29 אָכֵן מְלֵאִים הֵם בְּכָל עַוְלָה, רֶשַׁע, חַמְדָנוּת, רֹעַ; מְלֵאֵי קִנְאָה, רֶצַח, מְרִיבָה, מִרְמָה, מְזִמָּה. 30 הוֹלְכֵי רָכִיל הֵם, מוֹצִיאֵי דִּבָּה, שׂוֹנְאֵי אֱלֹהִים, חֲצוּפִים, גֵּאִים, רַבְרְבָנִים, חוֹרְשֵׁי רָעָה, מַמְרִים פִּי הוֹרִים, 31 חַסְרֵי הֲבָנָה, בִּלְתִּי נֶאֱמָנִים, קְשׁוּחֵי לֵב, אַכְזָרִים. 32 הֵם יוֹדְעִים אֶת חֻקַּת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר לְפִיהָ עוֹשֵׂי מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה רְאוּיִים לְמִיתָה, אַךְ לֹא זֹאת בִּלְבַד שֶׁהֵם עוֹשִׂים אוֹתָם, הֵם גַּם תּוֹמְכִים בְּעוֹשֵׂיהֶם.

 

[יעקב אחד]

../images/Emo26.gif

מאז בריאת העולם, כל הבריאה מדברת ומספרת על זה שבראה אותה. ניקח דוגמה מהאמנות, צייר או פסל כשהוא יוצר יצירה כלשהי היצירה מעידה עליו - על היוצר, היצירה מגלה משהו מאישיותו, זהו דבר אינטימי ואינדיבדואלי, שרק היוצר הספציפי הזה יכל ליצור כיוון שהיא באה מעמקי נשמתו, מהוויתו, והיא מייצגת את משהו מעצמו. אותו הדבר עם הבריאה של אלוהים, הוא הבורא הוא היוצר, ולכן אנחנו יכולים לגלות בכל הבריאה דברים מסויימים על אלוהים. למשל, כשאנחנו רואים נופים מרהיבים, פרחים, אנו מגלים משהו על יופיו של אלוהים, ועל אהבתו לדברים יפים. יש לו טעם טוב זה בטוח. אנחנו יכולים לראות מהבריאה את חכמתו של אלוהים, בני אדם מנסים לפענח אלפי שנים את מוח האדם, ואמנם הם מגיעים להישגים מרשימים, אך מי ברא להם את המוח? העולם הוא גדול אדיר ומלא בעצמה, מה אנו למדים מכך על אלוהים? כמובן שאלוהים אדיר ועצום ואפילו הרבה הרבה מעבר לעצמתה של הבריאה. אפשר להגיד שלאלוהים יש שני ספרים, האחד הוא דבר ה', והשני הוא הטבע. אלוהים נמצא בבריאתו(הבריאה היא לא אלוהים, היא יצירה של אלוהים ולכן יש משהו ממנו בה), והוא מדבר דרך בריאתו. לכן שאול אומר כאן בפסוקים אלה שכוחו הנצחי וקיומו של אלוהים נתפסים בשכל באמצעות הדברים שנבראו, ושכל בני האדם בסופו של דבר יודעים בתוך תוכם שאלוהים קיים, אך הם מתכחשים לידיעה זו. האדם מתכחש לאמת ומנסה להסתיר את האמת כי הוא אוהב את החטא ומכור לחטא. חוסר-דעת או אי הרצון לדעת הינה הקשחת לב. והתוצאה של הקשחת הלב הזאת היא המרת כבודו של אלוהים בלתי חולף בכבודו של האדם עצמו שהוא בן-חלוף. ובדמות צלמי עופות וחיות אחרות. עבודת הנברא, כיום בדרך כלל את האדם עצמו. והתוצאה של עבודת האלילים הזאת, היא התמכרות לתאווה ולטומאה, ולקיום יחסים הומוסקסואלים, האקט המיני הוא חלק מברית, וקיום יחסי מין הוא חלק מברית שנעשית בין שני אנשים ממינים שונים ההופכים לבשר אחד. קיום יחסי מין מחוץ לנישואין זה ניאוף. וקיום יחסים בין גבר לגבר ובין אישה לאישה מגלה על הנפילה שלנו, על דחיית קיומו של אלוהים ובערות הדעת. המסקנה של שאול היא שכל בני האדם חוטאים. פסוק 32 מתייחס באופן ברור לתורת משה(חוקת אלוהים).

 

[מחפש אלוהים]

אהבתי!

תודה אני אוהב לקרוא את הדברים שאתה כותב!

 

[יעקב אחד]

../images/Emo140.gif שהאדון יברך אותך