../images/Emo220.gif מי אלה בכלל?
למרות שנראה שבנישה של הרוק הקליט והאיכותי אין כבר מה לחדש, אחרי שקולדפליי, Travis ו-Starsailor כבר עשו את זה כל כך טוב, הנה מגיעה השלישייה הבריטית Keane ובכל זאת מצליחה לעשות את זה טוב כל כך, ולמרות שאוהבים תמיד להשוות, ההשוואה לא רלוונטית בכלל. טום צ'פלין, טים רייס אוקסלי וריצ'ארד הוג'ס הכירו עוד בביה"ס, והקימו ביחד את הלהקה ב-1997. רק ב-2002 התחילו החברים להופיע, כאשר בהופעה השנייה שלהם, צדו את אזניי חברת התקליטים Fierce Panda, שהוציאה להם את הסינגל הראשון Everybody's Chainging, שהוקלט בביתם ב תקציב אפסי. הסינגל גרר תגובות נלהבות מאנשי הרדיו והעיתונות הבריטית, שהשוותה את ההרכב לקולדפליי ורדיוהד. אחרי סיבוב הופעות בריטי מדובר, החלו חברות התקליטים לרדוף אחרי הלהקה. Island Records הם אלו שהצליחו להחתים אותם, והשאר היסטוריה (מקום ראשון במצעד האלבומים הבריטי בשבוע הראשון ליציאת האלבום). Hopes And Fears עמוס בשירי פופ/רוק קליטים וסוחפים, ביניהם Bend & Break (שמזכיר את אקו והבאנימן) , Everybody's Changing - המנון של ממש וכמובן הלהיט הפותח את האלבום: Somewhere Only We Know. הלהקה גם מצליחה להפתיע, בעיקר בקטעים האחרונים בדיסק: Sunshine המשובח, הבלדה הסוחפת Bedshaped ו-Unititled 1, קטע מהפנט שנשמע שונה לגמרי מכל מה שעושות שאר הלהקות המוזכרות כאן. היתרון הבולט באלבום, פרט להפקה ולמלודיות, הוא זמר הלהקה, טום צ'אפלין. הוא זמר מצוין, שמגיע לטונים מצמררים, בעיקר בבלדות (ב- She Has No Time הוא מזכיר את מורטן הארקט, סולן A-ha...). Keane (והמפיק השותף אנדי גרין) עשו כאן עבודה "נקייה" מאוד והוציאו אלבום סוחף ללא קטעים חלשים. למעשה, ממזמן לא נשמע אלבום בכורה כל כך בטוח בעצמו. ויש על מה... בקיצור - עזבו אתכם מהשוואות – בואו ותלמדו איך עושים דיסק ממכר בלי שימוש בגיטרות... ***הועתק מאיזשהו אתר*** [דעתי בעניין: אין בכלל מה להשוות אותם לקולדפליי. קין טובים בהרבה]