[עבר הווה עתיד]

../images/Emo41.gif

המועקה מוחצת לה את החזה. היא מחייכת לעולם חיוך עקום, משתדלת לא להראות את העצב. משתדלת סתם, גם ככה אף אחד לא מסתכל עמוק. גם הוא לא. למרות שהוא אוהב אותה. האישה שלו, הוא קרא לה. האישה שהוא אוהב. איך אחרי כל ריב בינהם היא מאבדת את הביטחון. על מה רבו כבר לא בטוחה, אבל היה משהו. משהו שגרם לו להיכנס לחדר השני ולה לשבת בחדר אחד, ולהמון שתיקות בינהם. היא שלחה לו SMS לחדר השני, הוא כתב שהוא לא רוצה לדבר. השתיקה. השתיקה הזו. השתיקה היא העונש הכי כבד שמישהו יכול להעניש אותה. האם הוא לא יודע את זה? כנראה שכן. כנראה שלא. שבוע שעבר זה גם קרה. הוא הסתגר בעצמו, היא הסתגרה בעצמה. ואחרי זמן הסערה חלפה. משאירה הרס כמו כל סערה. שניהם אספו את השברים, אוהבים אחד את השניה, נושמים עמוק. עכשיו היא תוהה האם זו סערה שכבר תחלוף, או הוריקן כזה או אחר שישאיר אותם שבורים, מרוחקים, בודדים. איפשהו בלב היא מקווה שזה יחלוף, שתיכף הכל ירגע והוא יחזור לחדר ויאמר לה שהיא האישה שלו. שהוא אוהב אותה... אבל ככל שהשתיקה גוברת החשש עולה ומתגבר ומשתלט על כולה שזה הסוף. זה נגמר. הוא עוזב, בלי הסברים. בתוך הדממה. והיא תישאר מאחור. ....

 

[willpower]

../images/Emo62.gif

חשש ופחד שני חברים טובים שיודעים ליצור ,מועקה בחזה וכשאלו בסביבה ,הבטחון מתערער מערער הכל אפילו מחשבות ותחושות. חושב שפחות או יותר כולם חווים את זה, לא שזה אמור לעודד. אבל מוכר זה כן ולכן גם פוגע, נוגע.

 

[noosh]

....

הזכרת לי קצת את צ'יינה של טורי you're rght next to me, but I need an airplane I can feel the distance as you breathe לפעמים השתיקות הן הרגעים האלה שהסערות הכי גדולות מתחוללות בהן, הרגעים המכריעים בין עכשיו לאח"כ, בין כאן או שם. וזה כואב ואולי זה צריך להיות ככה, כשמוצאים מישהו שמרגיש נכון לשתוק איתו, זה אחד הדברים הנדירים, אבל אם השתיקה לא נוחה ולא מוכרת ומובנת, משהו חסר. כתבת יפהפה.