[מורני !]

../images/Emo41.gif

כואבות לי הפנים, מהסתירה שלא נתתי שהרגשתי בעצמי כמו הרמתי יד, אני, על עצמי. הלחי בוערת כאילו כבר חטפה, כמו יודעת מה תהיי ההרגשה שתקבל, כל לחי אחרת לאות הזדהות. ולך הורדתי דם היום. והגוף בוער מרגישה את דמי חם בתוכו. מתפרץ החוצה בתוכי. אני יודעת שיש בי אלימות חקוקה, תוצר של ילדות דפוקה, אישיות מעוכה. יודעת לא להעיר את המפלצת. אבל הלחי שלי שורפת, בגלל מכה שלא נתתי. כי היום עברתי את הגבול וזו דרכי להעניש את עצמי.

 

[ה מוזה]

לא הלחי היא שכואבת ..

כואבת לך הנשמה ,כואב לך בלב, כואבת הילדה הקטנה שבך שעדיין זוכרת את אותה לחי ,שעדיין חושבת שהיא אשמה ,שעדיין חושבת שיש להעניש אותה .. לפעמים אנחנו חוצים גבולות .. סליחה היא דרך הרבה יותר טובה מסטירה . סליחה לעצמך . ואחרי הסליחה .. תבוא אהבה .. אהבת עצמך אהבת הילדה שבך .. רק אהבה תרפא שרידי העבר - לא הדם והסטירה . כן, לפעמים אנו טועים וחוצים גבולות עד שבא לנו להעניש את עצמנו על כך היית מענישה חבר/ה? היית סוטרת לחבר/ה? אני מניחה שתעני ב "לא" אז אמצי לך את המשפט הבא " ואהבת לרעך כמוך " תאהבי עצמך כדי שתוכלי לאהוב אחרים ..כפי שאוהבת את עצמך .. לטפי את הילדה שבך - היא לא זקוקה להענשה היא זקוקה לאהבה שלך.