סיפור לתחרות
ההבזקים הללו חדים ומאירים לעיתים מטילי אימה ולעיתים מרגיעים. יערה למדה להכיר בתחושות הללו מאז זכרה את עצמה וכעת עת התכוננה לעבודה זה שוב קרה. זמן רב עבר, וכבר כמעט שכחה. למזלה לא הייתה זקוקה לערנות או התמקדות יתר בעבודתה זו כמזכירה בחברת בנייה, עם חבורת גברים שמנים סביבה. גברים שלא היססו לשאול אותה למה לא באה במיני, עם רגליים כמו שלה. או דובי ששלח אותה להביא חבילה (ריקה היא בדקה) מחברו הטוב מנהל סניף בנק סמוך, שלא הסיר ממנה מבט והזיל ריר על החבילה אותו נשאה במבוכה חזרה. ברור לה איך נפלה לבור, זאת לא תעלומה. ועכשיו ההבזקים הללו מאירים וברורים, והיא תאחר. היא קפאה. הכלבה צריכה לצאת לטיול הבוקר הכלבה האהובה העוגן למציאות, לקרקע לכבישים ולרמזורים. העוגן מפני האור וההבזקים. "יערה !!!!! איפה היית, תצלמי את זה בדחיפות ויש העברות דחופות...יופי אני רואה שבאת עם מיני זיייייייייייילברסנשיין !!!!!!!!!!!!!! תראה מזרחי הגיעה עם מיני היום !!! חגיגה לעיניים" המיני היה קרש ההצלה האחרון מפני האיחור והוא עבד. שעת הצהריים, הבוקר עבר מהר, צילומים הדפסות תוכנת אינשטיין עם הדוס המסורבל קשה לראייה, טלפונים, ניירת ניירת ניירת, רגע לפני שדוב וזילברשטיין חוזרים מארוחת צהריים רוויות שמנים ופחמימות מריחים מבשר על האש ושמן, ואילו אפשר היה לראות משמנים אזי גופותיהם היו גושים גדולים מרצדים לבנים ומרקדים ובתוכם שמנים מצחקקים וצוהלים על מציאת בתי גידול כל כך מוצלחים. היא התיישבה פתאום ההבזק הזה לא מרפה היום הוא חזק, והנה הגולגולת - א י מ ה לבנה מבהיקה מאיימת לבלוע את ישותה. יערה !!!!! י ע ר ה !!! מה עם קפה ?!?! הקול הלך והתרחק, הגוף שלה שותק רגליה הארוכות והחשופות קפאו. לאט לאט ניסתה להשתחרר מהאחיזה, וכל פעם שהושגה רגיעה האור הפך מבוהק לרך יותר ומלטף נעים, ולסירוגין תחושת האימה הכובד הנורא. הכל לבן עכשיו ורגוע יותר נעים, מנגינה נעימה מתנגנת לה בראש, דמויות עוברות על פניה מרגיעות מחייכות, מפתח ענק לבן מרחף בחלל היא מנסה לתפוס שומעת ברקע את קולו המעיק של דובי צורח "תקראו לאמבולנס !!!!!!" היא לא מצליחה לתפוס את המפתח וחשיבות העניין ברורה מאי פעם. מסדרון ענק ותקרה לבנה מוסעים לפניה במהירות, דמויות רצות צועקות מחזיקים אותה בחוזקה, היא מנסה לצעוק ואין קול, בועטת. פרצוף עגול חביב "חמד יהיה בסדר, זריקה קטנה ותשני שששששששששששששששששששששששש הנה" והכול נדם. כשהיא פקחה את עיני ראתה את אחיה האהוב מודאג, "התעלפת, והיה לך התקף משונה, יעשו לך בדיקות ותישארי כאן כמה ימים" יערה הצליחה להישאר בחדר וליטפה את ידו "מה הם חושבים שיש לי ?" היא ראתה שהוא חושב מנסה לנסח תשובה מתאימה, קשה לענות לה היא חדה כתער והחושים שלה, "מנסים לבדוק עם יש לך סתם חולשה, מדאיג אותם ההתנגדות שלך כשהתעוררת בדרך לכאן, דיברת שטויות, פוחדים שזאת התמוטטות או התקף אפילפטי..." היא נאנחה "עת להצגות" חשבה. הוא ישב אצלה עוד שעתיים, הביא עוגות שמרים מהדוכנים בלובי, וקפה ותא קינמון עבורה, היה נחמד – נעים. היא נשארה לבד. אחה"צ משמרות מתחלפות שקט יותר מחשבות, כל כך רצתה להיכנע לאור הלבן למפתח הגדול, לגולגלות מטילות האימה רגע לפני השלווה. עצמה את עיניה וכלום לא קרה. אחות נחמדה נדמה לה ששמה הוא רותי, איך זה שהיא אוהבת את כל הרותיות ? "מה שלומך חמד ? התעלפת די רציני אתמול דאגנו לך... איך את מרגישה ?" יערה ניסתה לחייך, אחרי מה שנראה לה כנצח הצליחה לענות בקול רחוק שהלך והתרחק ככל שדיברה אבל התרחק ממה ? "יותר טוב תודה, מתי אני יוצאת מכאן ? איזה בדיקות עלי לעבור ? האם היו לי טלפונים ?" רותי חייכה חיוך מאולץ, היא נראתה מודאגת :" הוי יקירתי אל תדאגי הדיבור יחזור אליך, את פשוט בהלם" זיעה קרה שטפה את מצחה כשהבינה ששפתיה נעות כמו מחלום רחוק אבל אין לה קול. דמדומים, חושך יורד על העיר היפה, השמש הנשקפת מחלון חדרה אדומה וגדולה רגע לפני שקיעה רגע לפני מעבר לצד השני, רגע לפני החושך. רותי הלכה, כנראה ששוב נרדמה דמות אחרת ניצבה מעליה. מאובקת מרופטת, עם הרבה שקיות, נעליים בלויות ספק אישה ספק גבר, כובע מרופט על ראשה עמדה קרוב אליה, ריח של יסמין פשט בחדר ריח נפלא יערה ניסתה לטעום ממנו, ניסתה לדבר "ששששששששששששששששש......... אל תנסי אפילו אמרה הדמות" ועקב כך חשפה שיניים רקובות. "הריח הזה............" , "כן הבאתי לך מתנה יקירה" הדמעות חנקו אותה, והן החלו לזלוג במורד לחייה, הקלה ראשונה והריח הזה שאפה מלוא ריאותיה. מפתח גדול לבן בוהק תלוי על שרוך בלוי על צווארה הבלוי של הנוודית יערה הושיטה יד למפתח. בבוקר בסיבוב בוקר מצאו את מיטתה ריקה, לא היה לה זכר. גם החיפושים הנרחבים אחריה לא העלות דבר. מלבד עדותה המוזרה (שהניבה לאחר מעשה העלאת מינון תרופות) של שכנתה הלא צלולה כשנשאלה אם ראתה משהו משונה בחדרה, היא הצליחה להעיד שראתה אור חזק בוהק מסנוור, וריח יסמין משכר שנשאר כל הלילה.
ההבזקים הללו חדים ומאירים לעיתים מטילי אימה ולעיתים מרגיעים. יערה למדה להכיר בתחושות הללו מאז זכרה את עצמה וכעת עת התכוננה לעבודה זה שוב קרה. זמן רב עבר, וכבר כמעט שכחה. למזלה לא הייתה זקוקה לערנות או התמקדות יתר בעבודתה זו כמזכירה בחברת בנייה, עם חבורת גברים שמנים סביבה. גברים שלא היססו לשאול אותה למה לא באה במיני, עם רגליים כמו שלה. או דובי ששלח אותה להביא חבילה (ריקה היא בדקה) מחברו הטוב מנהל סניף בנק סמוך, שלא הסיר ממנה מבט והזיל ריר על החבילה אותו נשאה במבוכה חזרה. ברור לה איך נפלה לבור, זאת לא תעלומה. ועכשיו ההבזקים הללו מאירים וברורים, והיא תאחר. היא קפאה. הכלבה צריכה לצאת לטיול הבוקר הכלבה האהובה העוגן למציאות, לקרקע לכבישים ולרמזורים. העוגן מפני האור וההבזקים. "יערה !!!!! איפה היית, תצלמי את זה בדחיפות ויש העברות דחופות...יופי אני רואה שבאת עם מיני זיייייייייייילברסנשיין !!!!!!!!!!!!!! תראה מזרחי הגיעה עם מיני היום !!! חגיגה לעיניים" המיני היה קרש ההצלה האחרון מפני האיחור והוא עבד. שעת הצהריים, הבוקר עבר מהר, צילומים הדפסות תוכנת אינשטיין עם הדוס המסורבל קשה לראייה, טלפונים, ניירת ניירת ניירת, רגע לפני שדוב וזילברשטיין חוזרים מארוחת צהריים רוויות שמנים ופחמימות מריחים מבשר על האש ושמן, ואילו אפשר היה לראות משמנים אזי גופותיהם היו גושים גדולים מרצדים לבנים ומרקדים ובתוכם שמנים מצחקקים וצוהלים על מציאת בתי גידול כל כך מוצלחים. היא התיישבה פתאום ההבזק הזה לא מרפה היום הוא חזק, והנה הגולגולת - א י מ ה לבנה מבהיקה מאיימת לבלוע את ישותה. יערה !!!!! י ע ר ה !!! מה עם קפה ?!?! הקול הלך והתרחק, הגוף שלה שותק רגליה הארוכות והחשופות קפאו. לאט לאט ניסתה להשתחרר מהאחיזה, וכל פעם שהושגה רגיעה האור הפך מבוהק לרך יותר ומלטף נעים, ולסירוגין תחושת האימה הכובד הנורא. הכל לבן עכשיו ורגוע יותר נעים, מנגינה נעימה מתנגנת לה בראש, דמויות עוברות על פניה מרגיעות מחייכות, מפתח ענק לבן מרחף בחלל היא מנסה לתפוס שומעת ברקע את קולו המעיק של דובי צורח "תקראו לאמבולנס !!!!!!" היא לא מצליחה לתפוס את המפתח וחשיבות העניין ברורה מאי פעם. מסדרון ענק ותקרה לבנה מוסעים לפניה במהירות, דמויות רצות צועקות מחזיקים אותה בחוזקה, היא מנסה לצעוק ואין קול, בועטת. פרצוף עגול חביב "חמד יהיה בסדר, זריקה קטנה ותשני שששששששששששששששששששששששש הנה" והכול נדם. כשהיא פקחה את עיני ראתה את אחיה האהוב מודאג, "התעלפת, והיה לך התקף משונה, יעשו לך בדיקות ותישארי כאן כמה ימים" יערה הצליחה להישאר בחדר וליטפה את ידו "מה הם חושבים שיש לי ?" היא ראתה שהוא חושב מנסה לנסח תשובה מתאימה, קשה לענות לה היא חדה כתער והחושים שלה, "מנסים לבדוק עם יש לך סתם חולשה, מדאיג אותם ההתנגדות שלך כשהתעוררת בדרך לכאן, דיברת שטויות, פוחדים שזאת התמוטטות או התקף אפילפטי..." היא נאנחה "עת להצגות" חשבה. הוא ישב אצלה עוד שעתיים, הביא עוגות שמרים מהדוכנים בלובי, וקפה ותא קינמון עבורה, היה נחמד – נעים. היא נשארה לבד. אחה"צ משמרות מתחלפות שקט יותר מחשבות, כל כך רצתה להיכנע לאור הלבן למפתח הגדול, לגולגלות מטילות האימה רגע לפני השלווה. עצמה את עיניה וכלום לא קרה. אחות נחמדה נדמה לה ששמה הוא רותי, איך זה שהיא אוהבת את כל הרותיות ? "מה שלומך חמד ? התעלפת די רציני אתמול דאגנו לך... איך את מרגישה ?" יערה ניסתה לחייך, אחרי מה שנראה לה כנצח הצליחה לענות בקול רחוק שהלך והתרחק ככל שדיברה אבל התרחק ממה ? "יותר טוב תודה, מתי אני יוצאת מכאן ? איזה בדיקות עלי לעבור ? האם היו לי טלפונים ?" רותי חייכה חיוך מאולץ, היא נראתה מודאגת :" הוי יקירתי אל תדאגי הדיבור יחזור אליך, את פשוט בהלם" זיעה קרה שטפה את מצחה כשהבינה ששפתיה נעות כמו מחלום רחוק אבל אין לה קול. דמדומים, חושך יורד על העיר היפה, השמש הנשקפת מחלון חדרה אדומה וגדולה רגע לפני שקיעה רגע לפני מעבר לצד השני, רגע לפני החושך. רותי הלכה, כנראה ששוב נרדמה דמות אחרת ניצבה מעליה. מאובקת מרופטת, עם הרבה שקיות, נעליים בלויות ספק אישה ספק גבר, כובע מרופט על ראשה עמדה קרוב אליה, ריח של יסמין פשט בחדר ריח נפלא יערה ניסתה לטעום ממנו, ניסתה לדבר "ששששששששששששששששש......... אל תנסי אפילו אמרה הדמות" ועקב כך חשפה שיניים רקובות. "הריח הזה............" , "כן הבאתי לך מתנה יקירה" הדמעות חנקו אותה, והן החלו לזלוג במורד לחייה, הקלה ראשונה והריח הזה שאפה מלוא ריאותיה. מפתח גדול לבן בוהק תלוי על שרוך בלוי על צווארה הבלוי של הנוודית יערה הושיטה יד למפתח. בבוקר בסיבוב בוקר מצאו את מיטתה ריקה, לא היה לה זכר. גם החיפושים הנרחבים אחריה לא העלות דבר. מלבד עדותה המוזרה (שהניבה לאחר מעשה העלאת מינון תרופות) של שכנתה הלא צלולה כשנשאלה אם ראתה משהו משונה בחדרה, היא הצליחה להעיד שראתה אור חזק בוהק מסנוור, וריח יסמין משכר שנשאר כל הלילה.
אם כבר תגובות