הנה אני, למרות שכבר אחה"צ
וזה כבר 11 יום!!! היפ היפ, הוריי!!! סליחה שלא הייתי כאן לקפה הבוקר. טל עצוב כל כך. היום הוא נשאר איתי בבית. הוא משתגע מזה שהוא לא יכול ללכת. הוא ממש משתגע. היום הוא בכה המון ואמר שהוא בחיים לא יהיה ילד רגיל כמו כולם. ואני ניחמתי ואמרתי לו שזה עוד 11 יום ואז יהיה גבס קצר שהוא יוכל ללכת עליו כבר ואחרי זה יורידו אותו גם והוא יילך רגיל כמו כולם. ואני נואמת לו ומלטפת אותו והלב נשבר לי בפנים. ואני כבר רוצה כל כך לראות את הרגל בלי גבס. לראות איך נראית כף הרגל. לראות אותו עומד עליה. הולך עליה. ואני בעצמי משתגעת וצריכה לשמור על פאסון לידו. הוא ילד מקסים. ממלא את הזמן שלו בספרים וציורים. עושה עבודות יצירה כל הזמן. מאוד יצירתי. הוא גם משחק הרבה במשחקי קופסא, איתי, עם אבא, עם אחותו. גם המחשב לוקח זמן פעיל ממנו, אבל הוא מתתתתתתתת לרוץ ולקפוץ כבר. סליחה על המגילה אבל זה היה היום שלנו היום. יעל