החג בפתח ....שוב...

[ברבורה לבנה]

../images/Emo42.gif החג בפתח ....שוב...

אין זאת כי בשנים האחרונות, איני שייכת ל"מועדון מעריצי החגים" ... חגים, אפפעס, - במקום להכניסני לאוירת חג.... מכניסים אותי לאווירת "חופש" בלבד... אני וסיבותי... מי יגלה לי את אשר בליבו על החגים? מה אתם מרגישים? מה "עושים לכם" החגים? שיהיה "חג שמח"

 

[zoro3]

רק להיום של מכורים אנונימים

פנימיות וחיצוניות "הערך האמיתי שלנו טמון בעצמנו." טקסט בסיסי, עמוד 101 בעבודת הצעדים, אנו בוודאי נגלה כמה אמיתות בסיסיות על עצמנו. תהליך גילוי הסודות שלנו, חשיפתם, ובדיקת האופי שלנו, מגלים את טבענו האמיתי. ככל שאנו מכירים את עצמנו, יהיה עלינו לקבל החלטה להיות בדיוק אנו עצמנו. יתכן שנרצה להביט על מה שאנו מציגים לעיני חברינו המכורים ולעיני העולם ולבדוק אם זה תואם למה שגילינו בתוכנו. האם אנו מעמידים פנים ששום דבר לא מטריד אותנו, כאשר בעצם אנו מאוד רגישים? האם אנו מסתירים את חוסר הביטחון שלנו בעזרת בדיחות פוגעות או שאנו משתפים מישהו בפחדים שלנו? האם אנו מתלבשים כמו בני נוער, כשאנו מתקרבים לגיל ארבעים ובעצם אנו שמרנים בייסודנו? אולי נרצה להסתכל שוב באותם דברים שחשבנו שהם "לא אנחנו". אולי נמנענו מפעילויות אנ-איי כי אנחנו "לא אוהבים צפיפות". אולי יש לנו חלום סודי להחליף מקצוע אבל אנו לא עושים שום פעולה מכיוון שהחלום שלנו "לא באמת נכון" בשבילנו. ככל שאנו מגיעים להבנה חדשה של עצמנו, נרצה לשנות את התנהגותנו בהתאם. אנו רוצים להיות באמת מה שאנחנו. רק להיום: אבדוק את החיצוניות שלי, כדי לוודא שהיא תואמת לפנימיות שלי. אנסה לפעול על הגדילה שבה התנסיתי בהחלמה.

 

[בדדי]

החגים

החגים במשך השנים החליפו צבעים כילדה זוכרת אותנו חוגגים עם עוד משפחה חברים טובים עם ילדים בגילי וגיל אח שלי עד שדודו שלי נפטר כשהייתי בת 14 והוא בן 16 שנה אחרי זה כבר החגים לא נראו אותו דבר והתחלנו לחגוג רק המשפחה-ואנחנו מצומצמים ועצבניים כך שהחג הפך להיות קשה בפסח במיוחד תמיד רציתי שיפסח עלינו.... השנה זה יהיה חג רגיל שיגביר את תחושבת הבדידות וכאב של חוסר ההגשמה אבל מצד שני אני מחכה לישיבה סביב השולחן אבא במצב לא טוב במיוחד והיום הוא נראה לי זקן כל כך ואני החלטתי החג הזה לזכור אותו כחג שכולנו ניהיה בו סביב השולחן בלי כעסים בלי עצבים רק עם זכרונות טובים... החגים שלי משנים צבעים תמיד....

 

[יעל :-)]

את האמת...

אני מחכה לחגים רק בגלל החופש. כבר מזמן זה לא "עושה" לי איזה משהו. גורם למן מפגשים משפחתיים קצת מאולצים במידה מסויימת. אבל למרות שאין לי כח לזה, לפעמים יש רגעים שגורמים לי חיוך בסיכומו של ערב. מאז שגדלתי קצת... זה כבר לא זה. אבל מניחה ומקווה שבסיטואציות אחרת, זה יכול להשתנות. הלוואי והיה אחרת...

 

[zoro3]

אני לא מחכה לחגים

כי לי יש יום יום חג יש לי חג יום יום יש לי יום יום חג.... הללויה

 

[PhEoNiX FiRe]

אישית

לא אוהבת את פסח לא אוהבת כל ליל הסדר לא אוהבת את כל הטקסיות הזאת

 

[OA ענת]

פסח ../images/Emo5.gif

אם יש חג שאני הכי שונאת - זה פסח. אני חושבת שאי שונאת את כל החגים, כולל את ל"ג בעומר ויום העצמאות. כל חגי ישראל הם בסיגנון: "ניסו להרוג אותנו - הם נכשלו אנחנו ניצחנו - יאלה בוא נאכל!" ומאחר ויש לי בעיית אכילה - כל הקטע של האוכל עושה לי ממש ממש קשה. מעבר לקטע עם האוכל, יש את הקטע של המשפחה (חתיכת תיק) ויש את הקטע של הניקיונות של פסח שעומדים לי כמו גוש בגרון. אני אמורה להכשיר את המטבח (כשר לפסח ללא קיטניות) להחליף את מערכות של כלים, לריב עם הילדים שלא יאכלו בסלון ולא יעשו פירורים בכל הבית... בקיצור - איכסה, פיכסה, לא רוצה... אין חשק, אין כוח... וכל בוקר אני מבקשת כניעה, לעבור את היום בשפיות והימנעות - לרוב אני לא מצליחה למצוא שלווה ודי מאבדת את השליטה (כעסים)... אבל אז מגיע החג - אני על הברכיים, הראש שלי נופל על ההגדה, ואם יש משהו שעושה אותי שמחה זה לדעת שזהו - פסח עבר ונגמר - עד לשנה הבאה

 

[ברבורה לבנה]

בלי לדעת אולי...ענת..

ולאו דווקא בגלל בעיית האכילה, תיארת מצב בצורה הכי שאפשר לתאר, של רוב מכרי... הצורך להפגש בגלל החג, להזמין, להיות מוזמן, לשמוח בגלל ש.. ו..לנקות... אני בעד לשמוח בכל הזדמנות, אני בעד לשבת בצוותא ולהנות מאנשים וממשפחה - אבל לא בגלל שיש חג או בגלל שצריכים "לאכול" אלא בגלל שככה טוב לי וככה "בא לי" ומה אם "עכשיו לא בא לי ? " חגים, לא עושים לי את זה, ואולי בגלל.... שבשולחן החג שלנו - יש כסא ריק...