רק להיום
להשתחרר מהעבר

../images/Emo42.gifרק להיום../images/Emo140.gifלהשתחרר מהעבר../images/Emo42.gif

להשתחרר מהעבר
"לא חשוב איפה היינו, אלא לאן אנו הולכים."
כשאנו מגלים את ההחלמה, יש בינינו כאלה שמרגישים בושה וייאוש מכך שאנו קוראים לעצמנו "מכורים" בימים הראשונים של האנ-איי. יתכן שנהיה מלאים פחד ותקווה, בעודנו נאבקים למצוא משמעות חדשה בחיינו. יתכן שנחשוב כי העבר הוא בלתי-נמנע, חזק מדי. יתכן שיהיה לנו קשה לחשוב על עצמנו בכל דרך אחרת, מלבד כפי שתמיד היינו.
זיכרונות העבר יכולים לשמש כתזכורת למה שמחכה לנו אם נשתמש שוב. אבל הם יכולים גם לגרום שנתקע בסיוט של פחד ובושה. אף שאולי קשה להתנער מהזיכרונות האלה, כל יום בהחלמה יכול להרחיק אותנו עוד קצת מההתמכרות הפעילה. כל יום אנו יכולים למצוא סיבה נוספת לכך שנקווה לטוב ונפסיק להעניש את עצמנו על העבר.
בהחלמה, כל הדלתות פתוחות לפנינו. יש לנו הרבה ברירות. החיים החדשים שלנו עשירים ומלאי-הבטחה. אנו לא יכולים לשכוח את העבר, אבל אנו לא חייבים לחיות בו. אנו יכולים להתקדם.
רק להיום:
אארוז את חפציי ואעבור מהעבר להווה המלא תקווה. אוהבים
 
../images/Emo203.gifאומץ לשנות../images/Emo20.gifהתמכרות-מחלה../images/Emo203.gif

התמכרות - מחלה
היה לי קשה להאמין שהתמכרות היא מחלה. הייתי משוכנעת שאם המכורים היו רוצים באמת, היו יכולים להפסיק להשתמש. אחרי הכל, הרי אני הפסקתי לעשן. האם אין זה אותו הדבר! עד שיום אחד חברת נר-אנון השוותה את ההתמכרות למחלת האלצהיימר. אנחנו עדים להתדרדרותם של יקירינו. מבלי שהם ערים למה שקורה להם, ואינם מסוגלים לעצור בעד ההתדרדרות. כלפי חוץ הם נראים נורמלים בהחלט, אבל המחלה ממשיכה להתקדם. הם נעשים יותר ויותר בלתי הגיוניים, וקשה להיות במחיצתם. כאשר יש להם רגעים של שפיות, ונראה כאילו הם חזרו למה שהיו פעם, אנו רוצים להאמין שהם בריאים; אבל הרגעים הללו חולפים, ואנחנו מתייאשים. לא עובר זמן רב, עד שאנחנו מוצאים את עצמינו מלאי טינה כלפי האנשים שפעם אהבנום. אני אהיה תמיד אסירת תודה לחברתי, מפני שההסבר שלה עזר לי לקבל את המציאות של מצבי. אחרי זה, היה לי הרבה יותר קל להפריד בין המחלה לבין האדם. “לבן משפחה אין זכות לומר: ‘אילו אהבת אותי לא היית משתמשת’, ממש כפי שאין לו זכות לומר: ’אילו אהבת אותי לא היית חולה בשחפת…’ מחלה היא מצב, מגבלה; לא מופע”
תזכורת להיום:
כאשר נקבל את העובדה שהתמכרות היא מחלה, נאלץ להתמודד עם העובדה שאנו חסרי אונים אל מולה. רק אז נהיה חופשיים להתמקד בהתבגרותנו הרוחנית. אוהבים
 
../images/Emo132.gifהתלהבות ומשמעת../images/Emo132.gif

לפעמים אנו מקבלים את הרושם המוטעה שצריך "משמעת ברזל" בשביל להצליח לעבוד את התכנית. אנחנו מדמיינים את עצמנו בתור גיבורים ספרטניים או נזירים סגפניים. אולם שימוש במשמעת צבאית כלפי עצמנו הוא צעד מסוכן הנושא פירות רק בטווח הקצר. משמעת מטבעה נטועה בהערצה עצמית, האדרת כוח הרצון שלנו ותחושת עליונות כלפי "חסרי-המשמעת". אפשר לחשוב על כוח הרצון שלנו כמו על סוללה (בטריה) - הוא יספק לנו אנרגיה מועילה לפרק זמן מסויים, ולאחר-מכן נשאר מרוקנים ומאוכזבים מעצמנו. אנו נוטים להאשים את עצמנו בעצלנות אם איננו מצליחים למצוא את האנרגיה לפעולה בתוך עצמנו. בטווח הארוך מה שאנו זקוקים לו הוא התלהבות ולא משמעת.
התלהבות ("אנתוס" ביוונית פירושה "מלא באלוהים") היא מקור אנרגיה בלתי-פוסק המתחבר לזרימת החיים עצמם, כניעה אוהבת לתהליך ההחלמה. התלהבות נטועה במשחק ולא בעבודה. הילד שבתוכנו, אליו אנו מנסים להתחבר, הוא אינו חייל צייתן אלא חבר למשחקים. הקשר ארוך-הטווח שאנחנו מנסים לבנות איתו מבוסס על חשק ושמחה ולא על חובה. בניגוד לפנטזיה על תא נזירי שבו נערוך את עבודת האלוהים, רוב הילדים ישתגעו מרוב שעמום בחדר ריק ועירום. הילד שבתוכנו אינו שונה מהם.
מתוך "דרך האמן"
לשאולי שהביא לפרסום. אוהבים
 
../images/Emo24.gifכוחה של קבוצה../images/Emo24.gif

כוח התמיכה הקבוצתית הוא דבר שאי-אפשר לתארו במילים, אלא יש לחוותו. קבוצה אוהבת ותומכת עשויה לחולל פלאים, כאשר מדובר בסיוע ליצירת קשר עם רגשותינו החבויים עמוק בתוכנו. שיתוף קבוצה ברגשותיכם פירושו שעומדים לרשותכם יותר אנשים המוכנים להעניק לכם אהבה.
גם אם אינכם מדברים, יכתיבו השתתפותכם בקבוצה וההקשבה לאחרים המדברים בפתיחות ובכנות על רגשותיהם את מודעותכם ותובנותיכם. כאשר מישהו מתחיל לשתף אותנו ברגשותיו, כל אחד מאיתנו נזכר במשהו שנוגע לו, וזוכה בתובנות חדשות רבות-ערך. תמיכה קבוצתית יעילה במיוחד, אם בילדותנו חשנו שנהיה נתונים בסכנה אם נבטא את רגשותינו בפני קבוצת אנשים או בפני משפחתנו. כל פעילות קבוצתית חיובית מאפשרת לפעול ומחזקת את האישיות, אך כוח הדיבור וההקשבה בקבוצה אוהבת ותומכת יכול לרפא תחלואים רגשיים באופן ישיר.
כאשר אתם מקדישים זמן להקשיב לרגשותיכם, אתם בעצם אומרים לילד הקטן והרגיש שבכם: "אתה חשוב, אתה ראוי לכך שיקשיבו לדבריך, ואני אוהב אותך די כדי להקשיב לך". מתוך "גברים ממאדים נשים מנוגה"
לשאולי שהבאי לפרסום. אוהבים
 
למעלה