רק להיום גדילה

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifרק להיום../images/Emo141.gifגדילה../images/Emo42.gif

גדילה

"מצבנו הרוחני הוא הבסיס להחלמה מוצלחת, המציעה גדילה ללא-גבול." כאשר החברים שלנו חוגגים את יום ההולדת שלהם באנ-איי, הם אומרים שהם "גדלו" באנ-איי. ואנחנו שואלים את עצמנו, מה זה אומר בדיוק? אנו מתחילים לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת גדולים, בוגרים. אנו בודקים את החיים שלנו, וכן - כל הסימנים של הבגרות כאן - פנקס שיקים, ילדים, עבודה, אחריות. אבל בפנים אנו מרגישים לפעמים כמו ילדים. אנחנו עדיין מבולבלים רוב הזמן. לא תמיד אנו יודעים כיצד להתנהג. לפעמים אנו שואלים את עצמנו אם באמת גדלנו ובגרנו, או שאנחנו רק ילדים, שאיכשהו הוכנסו לתוך גוף בוגר, ונתנו להם אחריות של בוגרים.

גיל ביולוגי או רמת אחריות הם לא תמיד מדד נכון של גדילה. מדד הגדילה הטוב ביותר שלנו הוא מצבנו הרוחני, הבסיס להחלמה שלנו. אם אנו עדיין תלויים באנשים, מקומות ודברים, כדי להגיע לסיפוק פנימי, כמו ילדים התלויים בהוריהם בכל דבר, אנו באמת צריכים להתחיל לגדול. אבל אם אנו עומדים יציבים על יסוד הבסיס הרוחני שלנו, ומתייחסים אל החזקתו כאל האחריות החשובה ביותר שלנו, אנו יכולים לטעון שאנו בוגרים. על הבסיס הזה, אין גבול לאפשרויות הגדילה.

רק להיום:

מדד הבגרות שלי הוא המידה שבה אני לוקח אחריות להחזקת המצב הרוחני שלי. היום, היא תהיה בעדיפות ראשונה. אוהבת

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo99.gifסינדרום סינדרלה - התמכרות לאנשים(קודא)

קודא:

לזהות את התלות

הרגשתי הטובה בקשר למי שאני נובעת מכך שאני מוצאת חן בעיניכם.

הרגשתי הטובה בקשר למי שאני נובעת מקבלת אישור מכם.

המאבקים שלכם משפיעים על שלוותי. אני מרוכזת בפתרון הבעיות שלכם או בהקלת הכאב שלכם.

תשומת ליבי ממוקדת בהשבעת רצונכם.

תשומת ליבי ממוקדת במניפולציה(לגרום לכם לעשות דברים בדרכי)

הערכתי העצמית עולה כשאני מקילה על כאבכם.

התחביבים שלי ותחומי ההתענינות שלי מוזנחים. זמני עובר בהשתתפות בתחומי הענין והתחביבים שלכם.

דרך הלבוש שלך ןהאופן בו את נראה מוכתבים על ידי רצוני מפני שאני חשה שאתה בבואה שלי.

איני מודעת לרגשותי אני מודעת לרגשותייך.

איני מודעת לרצונותי אני שואלת מה אתה רוצה. איני מודעת אני משערת.

חלומותי על עתידי קשורים אליך.

הפחד שלי מכעסך קובע מה שאני אומרת או עושה.

הפחד שלי מפני דחיה קובע מה אני אומרת או עושה.

אני משתמשת בנתינה כאמצעי לתחושת בטחון במערכת היחסים שלנו.

המעגל החברתי שלי מצטמצם ככל שאני נקשרת אליך.

אני מתכחשת לערכים שלי כדי ליצור קשר איתך.

אני מעריכה יותר את דעתך ואת האופן בו אתה עושה דברים מאשר את דעתי ואת דרכי הפעולה שלי.

איכות החיים שלי נמצאת ביחס מתמיד לאיכות החיים שלך. בנוסח שלמעלה ניתן להחליף בכל מקום בין זכר לנקבה ולהפך. בארץ קיימות מספר קבוצות של "קודא". לא נותר אלא לקוות שכל המכורים הזקוקים להן יזהו את הצורך בעזרה בעצמם. כולם מוזמנים לחפש בגוגל לפי הערך "קודא". משום מה לא רבים מודעים להתמכרות הקשה הזו, וממשיכים לדשדש במשך שנים באותה "סימטה ללא מוצא", בה הם ממשיכים להחליף התמכרות (סמים / אלכוהול / הימורים / אכילה וכו´) בהתמכרות (שימוש כבד באנשים / תלות-יתר / "אהבה") ובחזרה. באותה צורה ניתן לברר פרטים על מיקום ועל לוח-זמנים של המפגשים.

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo221.gifסימן מאלוהים../images/Emo221.gif

איש אחד לחש: "אלוהים, דבר אלי" והזמיר זימר. אך האיש לא שמע.

וקרא האיש: "אלוהים, דבר אלי!" וברק ורעם התגלגלו על פני השמיים. אולם האיש לא שם לב אליהם.

האיש הביט סביב ואמר: "אלוהים, אפשר לי לראותך". וכוכב זרח. אך האיש לא ראה.

והאיש זעק: "אלוהים, תן לי נס", ותינוק נולד, אך האיש לא שת ליבו.

אז קרא האיש בייאושו, "גע בי, אלוהי, הראה לי שאתה קיים", ומיד נענה האל ונגע באיש. אולם האיש נפנף בידו את הפרפר והוסיף ללכת...

כותב לא ידוע.

 

[צונו123]

בוקר טוב וגשם של ברכה לאלו שעדיין סובלים|ברק

 

[צונו123]

../images/Emo63.gif כשתגדל תבין....

"כשתגדל תבין" אי שם על אי בודד בלב לבו של האוקיינוס. שהתה חבורת קבוצת אנשים שנסחפו אל היבשה לאחר שספינתם טבעה בים. אנשים מיואשים שאיבדו תקווה לשוב אי פעם אל ארץ מולדתם, וניסו לעשות את המיטב כדי שיוכלו לחיות על האי שאליו נקלעו. רק רב החובל הקשיש הפיח בהם רוח תקווה. הוא לא הניח להם להתייאש. "יום יבוא ונצא מכאן", הבטיח. פירות היער המגוונים סיפקו מזון בשפע. מקורות מים גם הם לא חסרו. מבחינה זו היה האי מקום אידיאלי לקיים בו חיים שלווים. בעשר אצבעותיהם, ללא כלים ואמצעים מתאימים, החלו משקיעים בבניית מושבה ארעית. הם חטבו עצים בעזרת שברי סלעים משוננים, קלעו חבלים עבים משיחים שצמחו שם בשפע, ובעזרת כלים מאולתרים הכשירו את העצים לשמש כקורות בניה ורהיטים. אט אט החל המקום לקבל צביון של מושבה. הגברים היו עסוקים בציד ובדייג, והנשים עסקו בבישול, באריגה, ובטיפוח גינות הנוי שהוסיפו רוח חיים למקום. בחבורת הניצולים היה ילד יתום. הוריו טבעו עם הספינה ולא הגיעו אל החוף. בודד נותר בעולם. רב החובל פרש עליו את חסותו ודאג לו כאב. בתחילה הסתובב הילד יחד עם כל המבוגרים, מסייע להם לחטוב, לגרור, לתפוס ולצוד. כשעמדה המושבה על תילה, הודיע לו רב החובל בחגיגיות: "הגיע הזמן ללמוד!" "ללמוד מה?" תמה הילד, "לדוג?! לצוד?! לבנות?! לשחות?! הכול אני יודע, לא צריך ללמד אותי מאומה". "יש לך מה ללמוד, יקירי, יש הרבה דברים שאינך יודע". קיסמים דקים שאסף רב החובל משאריות הבניה, שימשו כסימני האותיות. תחילה צירף מספר קסמים קטנים ויצר את האות אלף. "זוהי אלף!" אמר. "אמור אחרי בבקשה - אלף!" "אלף, מה?!" הילד הביט ברב החובל כמי שהשתבשה עליו דעתו: "למה אתה מציק לי?!" רב החובל הביט בילד היתום ברחמים גלויים: "אכן, כעת אינך מבין מה בדיוק אני רוצה ממך, כאן באי אינך יכול להבין מדוע זה יועיל לך, עד כמה זה יכול לסייע לך בחיים. אין לי אפשרות להסביר לך עכשיו את התועלת שבלימוד סימנים אלו. אבקש רק שתסמוך עלי, שתבין שאת טובתך אני מבקש. כשתגדל תבין, יבוא יום ותודה לי". שנים חלפו, הילד גדל והיה לאיש. הוא ידע קרוא וגם כתוב. במשך השנים לימד אותו רב החובל גם קצת חשבון, היסטוריה וידע כללי. אבל עניין הקריאה הציק לו תמיד, הוא לא הבין בדיוק מדוע היה כל כך חשוב לרב החובל שידע לקרוא. עד שיום אחד נקלעה למקום הבחינה ספינה. המלחים הבחינו באנשים שעל האי, סירות הצלה נשלחו אל החוף. האנשים נפרדו ברגשות מעורבים מהמקום שהיה להם בית שנים כה רבות, אך שמחו לחזור אל המקומות ואל האנשים שהשאירו מאחוריהם לפני שנים. עכשיו הוא הבין. השלטים, המודעות, העיתונים, הספרים, הכול דיבר אליו, את הכול הוא הבין. הוא נחשף לעולם חדש, לעולם הכתוב שעד כה היה רק מדע תיאורטי, הכול הפך למוחשי ומובן כל כך. רק מי שכבר הגיע לדרגות רוחניות מתאימות בהבנת התורה וירידה לפנימיותה, יכול להבין את פשרן של אגדות חז"ל שמכילות אוצרות של ידע פנימי עמוק ומקיף. לא הבנת, לא נורא. יבוא יום, וכשתגדל תבין.

 

[צונו123]

לוקח אחריות....

מפכ"ל המשטרה: הזנחנו את נושא הסמים יום שני, 7 בינואר 2008, 19:11 מאת: מיכל גרינברג, הארץ דודי כהן. "המאבק בסמים הוא אחד הסממנים המובהקים של מאבק בפשיעה" (שרון בוקוב)דודי כהן אמר את הדברים בטקס השקת יחידה חדשה למאבק בהברחות בדרום, והביע תקווה כי כושר ההרתעה של המשטרה ישוקם "נושא הסמים הוזנח על ידי משטרת ישראל בארבע השנים האחרונות" - כך אמר היום (שני) מפכ"ל המשטרה דודי כהן בטקס השקת יחידת מודיעין חדשה למאבק בהברחות בגבולות הדרום, עם דגש על הברחות הסמים. בטקס השקת היחידה החדשה, שתיקרא יחידת מגן (מודיעין גבולות נגב), השתתף גם מפקד מרחב דרום אורי בר-לב. המפכ"ל כהן ברך בנאומו על פתיחת היחידה, והדגיש את הצורך להשקיע במניעת סחר וייבוא סמים ובלכידת הסוחרים. "המאבק בסמים הוא אחד הסממנים המובהקים של מאבק בפשיעה", טען כהן, שהוסיף כי "יחידת מגן היא חלק מהידוק אחיזת שלטון החוק בנגב. סוגיית הסמים מוכרת לכולנו, ומעל 100 טון מריחואנה מוברחים בשנה". הוא הביע תקווה כי היחידה תחזיר את כושר ההרתעה של המשטרה, וציין כי המהלך הוא חלק מאסטרטגיה כללית של לחימה בפשיעה. במהלך הטקס נחשף סמל היחידה החדשה, ומפקד המחוז ומפכ"ל המשטרה העניקו לשוטרי היחידה את התג. לתפקיד מפקד היחידה מונה רב פקד קובי מור, שסיפר על האימונים שערכה היחידה לקראת תחילת פעילותה. הוא סיפר כי בין היתר, שהו שוטרי היחידה ימים רבים בגבול עם מצרים, ועסקו בתצפיות ובתרגולים של התקרבות לאויב. "הלחימה נגד מחוללי הפשיעה בגבולות קשה ומורכבת. אנו מתמודדים עם מי שגדל בשטח האמור", אמר מור, שבחר לדבריו ב"רובאים עם סבלנות של ציידים".

 

[0בוחרת בחיים0]

נו, מישהו צריך, לא?

ואני מקווה שזה יעזור, כמו שאני מקווה שבשורת ההחלמה תגיע לכל מכור באשר הוא. אמן. אוהבת

 

[אלין של הים30]

יום נעים ונקי שלישי- פעמיים כי טוב