רק להיום מכור יומיום

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifרק להיום../images/Emo42.gifמכור יומיום../images/Emo42.gif

מכור יום-יום

"לעולם לא נוכל להחלים לחלוטין, ולא משנה כמה זמן אנו נקיים". אחרי זמן-מה בתכנית, יש בנינו שמתחילים לחשוב שהם נרפאו. למדנו כל מה שהאנ-איי יכול להציע לנו. אנחנו מתחילים להשתעמם בפגישות. החונך חוזר שוב-ושוב על אותו פזמון - "הצעדים - הצעדים - הצעדים!" אנו מחליטים שהגיע הזמן לחזור לחיים שלנו, להפסיק עם הפגישות, ולנסות לפצות את עצמנו על החיים שהלכו לאיבוד בהתמכרות פעילה. אם אנו נוהגים כך, אנו מסכנים את ההחלמה שלנו. אלה מאתנו שנפלו אחרי התנסות כזו, מנסים אחר-כך ללכת לפגישות רבות ככל שהם יכולים. יש כאלה בנינו שהולכים לפגישה בכל יום, במשך שנים. אולי יש צורך בכל הזמן הזה על-מנת להבין שאנו תמיד נהיה מכורים. יש ימים שבהם אנו נרגיש בריאים, וימים שבהם נרגיש חולים, אבל אנו מכורים יום-יום. בכל רגע אנו עלולים ליפול לטעות, הכחשה, הצדה, אי-שפיות - כל סממני החשיבה של המכור. אם אנו רוצים להמשיך לחיות וליהנות מהחיים, בלי שימוש בסמים, אנו חייבים ליישם את תכנית ההחלמה הפעילה שלנו בכל יום.

רק להיום: אני כל יום מכור, אבל היום יש לי ברירה. אני יכול להיות מכור מחלים. אני בוחר בזה בעבודת התכנית. אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo66.gifזוג נזירים../images/Emo66.gif

זוג נזירים, מאסטר ותלמידו יצאו ממנזר אחד לבקר במנזר השני. כמנהגם של נזירים, הירבו בהליכה, המעיטו בשינה, במזון ובדיבור. ביום השלישי של המסע, הגיעו השניים לנהר שוצף וראו על גדת הנהר אישה צעירה ונאה, לבושה בבגדי כלולות שביקשה את עזרתם בחציית הנהר. "אינני רוצה להרטיב את בגדי כלולותי" אמרה להם האישה, "התוכל לשאת אותי בזרועתיך?". התלמיד רצה לסרב בשם רבו, אבל לפני שהספיק לומר מילה, הסכים המאסטר לשאת אותה.

הרים המאסטר את האישה על כתפיו, על מנת שבגדייה לא ירטבו, וחצה איתה את הנהר. התלמיד הביט במאסטר שלו וכדרכם של נזירים שתק. חלפו שלושה ימים נוספים של הליכה ודממה מעיקה, הנזירים התקרבו אל המנזר, ואף יכלו לראות אותו בקצה ההר. לפני שהחלו לעלות בשביל עצר התלמיד ואמר: "זהו, אני לא יכול להמשיך, אני לא יכול להבין איך עשית את זה? איך נשאת אישה על כתפיך?" חייך המאסטר אל תלמידו ואמר לו: "עוד רחוקה דרכך אל התובנה". "מה קשורה התובנה שלי לאישה?" שאל התלמיד. "התובנה היא מה שמבדיל ביני לבינך", אמר לו המאסטר, "אני הרמתי אישה על כתפי ונשאתי אותה במשך שלוש דקות מצד אחד של הנהר לצד השני- כשהגענו לגדה הורדתי אותה מכתפי ושכחתי אותה.. אתה לעומת זאת ממשיך לשאת אותה כבר שלושה ימים..."

כך גם אנו- מסע (או בעיקר מעמסה) שהורדנו מכתפינו- רצוי שנשכח. דברים שעברו, ואין להם השפעה על חיינו העתידיים, לא צריכים להטריד אותנו יותר- איננו צריכים לשאת על כתפינו את שגיאות העבר ולא צריכים להתהדר בשגיאות העבר- אלא להביט אל המחר מתוך תקווה וידיעה ששם טמון העתיד.... אוהבים

 

[NUNA10]

../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

הכד הסדוק . לנושא כדים בהודו היו שני כדים גדולים אשר שם אותם בקצות האסל אותו נשא על כתפיו בהובילו מים מן הנחל אל ביתו מדי יום. אחד מן הכדים היה סדוק בעוד שהשני היה מושלם ותמיד הביא תכולה מלאה של מים בסוף המסע המפרך. הכד הסדוק היה מסיים את המסע תמיד חצי מלא לנושא כדים בהודו היו שני כדים גדולים אשר שם אותם בקצות האסל אותו נשא על כתפיו בהובילו מים מן הנחל אל ביתו מדי יום. אחד מן הכדים היה סדוק בעוד שהשני היה מושלם ותמיד הביא תכולה מלאה של מים בסוף המסע המפרך. הכד הסדוק היה מסיים את המסע תמיד חצי מלא. וכך היו פני הדברים במשך כשנתיים ימים. מדי יום היה נושא המים מביא הביתה כד וחצי של מים מן הנחל. הכד המושלם היה מאוד גאה בהישגיו, אך הכד הסדוק היה מתוסכל מחוסר השלימות שבו ומהיכולת לבצע רק מחצית ממה שכד מושלם יכול לעשות. לאחר כשנתיים ימים של כשלון מר, פנה הכד הסדוק אל נושא המים ואמר: "אני בוש בעצמי, ואני מבקש להתנצל בפניך. במשך שנתיים ימים הבאתי הביתה רק מחצית מיכולת המשא שלי, משום שהסדק שבצידי גרם למים לנזול כל הדרך חזרה אל ביתך. בגלל הפגם שבי אתה נאלץ לעבוד קשה כל כך ואינך מקבל תמורה מלאה בעבור מאמציך". נושא המים הרגיש צער וחמלה כלפי הכד הזקן וכך ענה: "בפעם הבאה, בדרך חזרה מן הנחל, אני רוצה שתשים לב לפרחים היפהפיים שפורחים לאורך השביל". כאשר טיפסו במעלה הגבעה, ראה הכד הסדוק איך השמש מחממת את פרחי הבר היפים שלצד השביל. והמראה חימם את ליבו במעט. בסוף מסלול ההליכה הכד עדיין הרגיש רע כי שוב איבד את מחצית מכמות המים שהיו בתוכו. ושוב התנצל בפני נושא המים על כשלונו. אמר נושא המים לכד הסדוק: "האם שמת לב כי הפרחים פורחים רק בצד שלך של השביל ולא בצד של הכד השני? כל זה רק בגלל שאני מכיר את הפגם שלך ולכן שתלתי פרחים בצד שלך של הדרך, ומדי יום כאשר חזרנו מן הנחל אתה השקית אותם מבלי משים. במשך שנתיים אלו קטפתי מהפרחים היפים הללו וקישטתי בהם את שולחני. לו לא היית בדיוק כפי שאתה, לא היה היופי הזה לפאר בו את ביתי. מוסר השכל : בכל אחד מאיתנו יש פגמים הייחודיים לו. כולנו כדים סדוקים. הסדקים והפגמים אשר לכולנו הם הם אשר עושים את חיינו יחד כל כך מעניינים, וכדאיים.

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב למרות הקשיים אסירות תודה

 

[NUNA10]

../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

ב ו ק ר ט ו ב ! ! ! בוקר של גשם וקרררררררררררר לא לשכוח מעיל חם ומטרייה והעיקר יום מהנה וחמים.