רק להיום
מעשים ותפילה

../images/Emo42.gifרק להיום../images/Emo42.gifמעשים ותפילה../images/Emo42.gif

מעשים ותפילה
"צמיחה זו היא לא תוצאה של משאלת-לב, אלה של פעולה ותפילה."
לפעמים נדמה לנו שההחלמה שלנו איטית מדי. אנו נאבקים עם הצעדים; אנו מתמודדים עם אותן הבעיות; אנו חשים יום אחרי יום אותם רגשות לא נוחים. אנו רוצים שההחלמה תהיה קצת יותר מהירה, כך שנגיע כבר סוף-סוף לאיזה נוחות! בהחלמה, זה שאנו רוצים משהו, זה לא אומר כלום. זה לא תוכנית של קסמים. אם הרצון היה מרפא התמכרות, מזמן כבר היינו בריאים. בהחלמה, אנו מוצאים הקלה על-ידי פעולה ותפילה. 'מכורים אנונימיים' עובדת בשביל מכורים רבים כל-כך משום שזו תוכנית מוקפדת של תפילה ופעולה. הפעולות שאנו עושים בכל צעד מביאות לנו יותר ויותר החלמה בכל תחום בחיינו. התפילה עוזרת לנו לשמור על הקשר עם הכוח העליון. פעולה ותפילה עוזרות לנו להכות שורשים בהחלמה.
רק להיום:
ההחלמה שלי יקרה לי מדי ואני יודע שהיום אני צריך לפעול ולהתפלל. הרצון לבדו לא יביא אותי לשום מקום. אוהבים
 
בוקר טוב ושיתוף../images/Emo24.gif

אתמול כאמור התחלתי קבוצת צעדים
מודה - אני מכורה!!!! מכורה לצעדים ולדרך
הגענו ככה קצת לפני הזמן לשתות קפה ולהתארגן. הבנות הגיעו בזו אחר זו, כבר הכרנו בשבוע שעבר, והתיישבנו סביב השולחן, עם מחברות ועטים, והחוברת כמובן. אחרי שקראנו קצת, התעכבנו על השאלות וכל אחת בתורה שיתפה, הביעה את חשיבתה לגבי הנאמר בסדר מופתי ובשקט ושלווה. לרגע הייתי בהלם קצת.. כי משום מה חשבתי שזה הולך להיות כמו בחדר ואפילו אמרתי לעצמי לפני הקבוצה שאני צריכה לגייס לעצמי את כל הסבלנו שאני יכולה לגבי הרעש שיהיה שם. אבל לא היה כזה. במקום להיות דרוכה, פשוט נהניתי גם מהדרך בה זה התבצע, גם מהמנחה שידעה לפקס אותנו על השאלה כשגלשנו למקומות אישיים או לדרך של "טיפול", גם מאוירה, והכי הכי - מהכנות שכל אחת הביעה שם. גיליתי שאת בעית ההתמכרות שלי אני משליכה עכשיו על הדרך. כאילו, אני עסוקה רובי ככולי בדרך ובניקיון, כמו סאטלה של תחילת דרך. אמרתי שאני מקווה להישאר כזו וגם עוד עשר שנים לדבר באותה התלהבות. נאמר לי שכל עוד זה לא בא על חשבון דברים אחרים, וכל זמן שזה משרת אותי, זה בסדר. עוד יבואו ימים - כך הבטיחו לי שזה לא יהיה ככה, ואני.. בינתיים מקשיבה
בשבוע הבא, אני מארחת את הקבוצה אצלי... כבר מתגעגעת אליהן. מכורה או לא? אם היה לי ספק קודם, לאט ובטוח הוא מתפוגג. עוד יוסיף ויתגלה.
זהו בעצם, אחרי הקבוצה ירדנו לחדר. בפעם הראשונה קראתי מהפורמט.. אח"כ שאלות ותשובות, חיבוקים של אוהבים כשהסתיימה הפגישה, ועוד איחולים ושיחות חולין ככה בחוץ. ואז הביתה - קרועה מעייפות, משחזרת ומעכלת, מעבדת את כל מה ששמעתי במשך היום הזה, ועם זה הולכת לישון... אוטוטו הולכת להתלבש. ברקע מתנגן ה"תיקון הכללי" כמו בכל בוקר
והנה עוד יום נפלא מתחיל. ובעיקר נקי! אסירת תודה על כל אלה ועוד, ומחבקת... מחבקת באהבה גדולה ואמיתית.
 
../images/Emo20.gifאומץ לשנות ../images/Emo20.gif התנקות, להאשים../images/Emo20.gif

התנתקות, להאשים
אין לדברים הלא נעימים שאחרים אומרים או עושים את הכוח להרוס את שלוות נפשי או את יומי, אלא אם כן אני ארשה לזה לקרות. האם ארשה לעצמי להגיב למילותיו של אדם חולה, כאילו היו האמת לאמיתה? האם יתכן שהשפלה שאכנע לה תביא לי תועלת?
לפעמים אני תמהה. שיחקתי את תפקיד הקדוש המעונה זמן רב. סבלי הביא לי הרבה תשומת-לב ורחמים. התרגלתי להאשים אחרים בבעיותיי, ונמנעתי מלקבל על עצמי אחריות על חיי. במילים אחרות, אני חושבת שהפקתי תועלת מן הסבל שלי. אבל היא לא שווה יותר את המחיר.
כיום אני מגלה מי אני באמת בעזרת הכוח העליון שלי ותוכנית נר-אנון, יש בקרבי אישה יפה שאינה זקוקה לבנות את זהותה מסביב לסבל. אני לומדת לאפשר לאישה הזו לפרוח במקום להסתתר מאחורי מסווה של סבל. אינני רוצה להחמיץ אף אחת מן ההזדמניות שעומדות לרשותי לחיות, לצמוח, וליהנות.
“…חלק גדול מאושרנו או ממצוקתנו תלוי במזג ובניהול העניינים ולא בנסיבות שלנו"
תזכורת להיום:
יש כל-כך הרבה דברים בחיים שצריך להעריך אותם. לא אבזבז אפילו רגע נוסף על רחמים עצמיים.
אוהבים
 
למעלה