רק להיום תמיכה עצמית

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifרק להיום../images/Emo77.gifתמיכה עצמית../images/Emo42.gif

עקרון התמיכה העצמית

"כשהיינו מכורים, היינו תלויים באנשים, מקומות ודברים. ציפינו שהם יתמכו בנו ויספקו לנו את הדברים שלא מצאנו בתוכנו." בעולם החי יש יצור החי על גבם של יצורים אחרים. זוהי העלוקה. היא נדבקת לאנשים ולוקחת מהם את מה שהיא צריכה. כשקורבן אחד מסלק את העלוקה, היא פשוט נדבקת לקורבן אחר. בהתמכרות הפעילה שלנו, התנהגנו בצורה דומה. סחטנו את המשפחות שלנו ואת החברים שלנו. במודע או לא במודע, ניסינו לקבל משהו בחינם, מכל אדם שפגשנו. בפגישה הראשונה שלנו, כשראינו שמעבירים את הסלסלה, אולי חשבנו, "תמיכה עצמית! איזה מין רעיון משונה זה?" ותוך כדי כך שהסתכלנו, שמנו לב למשהו. המכורים האלה שתמכו בעצמם היו חופשיים. הם משלמים (בשביל עצמם) וכך הם זוכים בזכות להחליט עבור עצמם. אם ניישם את עקרון התמיכה העצמית בחיינו הפרטיים, נוכל להגיע לחירות מסוימת. איש כבר לא יהיה רשאי להגיד לנו איפה לגור, כי נוכל לשלם שכר-דירה. נוכל לאכול וללבוש מה שנרצה. נוכל לקנות כל רכב שנרצה - או בניגוד לעלוקה, אנו לא חייבים להיות תלויים באחרים לשם קיומנו. ככל שאנו לוקחים על עצמנו יותר אחריות, כך אנו זוכים בחירות גדולה יותר.

רק להיום:

אין גבולות לחירות שאני זוכה בה אם אני מפרנס את עצמי. היום אקבל אחריות אישית ואחיה על חשבוני. אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo203.gifאומץ לשנות../images/Emo20.gifהחלמה, אהבה../images/Emo203.gif

החלמה, תהליך, עצמית, אהבה

רבים מאיתנו למדו להתעלם מן הרגשות שלנו, על-מנת לשרוד בעולם ההתמכרותי, שהוא מלא סתירות וחומר נפץ. אנחנו התנתקנו מעצמנו מבלי שאפילו הרגשנו בכך. לדוגמה - למרות שנהגנו לכוון אצבע מאשימה אל המכורים שבחיינו, בגלל שזנחו אותנו כאשר נזקקנו להם. אנחנו לא היינו חברים טובים לעצמנו. תוך הפחד והמבוכה שקיננו בקרבנו, התרחקנו מן הילד שבנו, שחי בפשטות; הילד שבכה כאשר החתול מת, ואחר-כך שיחרר; הילד שידע ליהנות משקיעת החמה, מבלי לרצות שיהיה שייך לו; הילד שחיי כל יום ביומו. אין פירושה של ההחלמה שעליי להיות לאדם שונה. פירושה הוא שעליי להתחיל שוב להיות אני. הלקחים שלמדתי בנר-אנון, הם לקחים שכבר ידועים לי. עליי רק לזכור אותם.

“לוקח לאדם זמן רב להיות צעיר”

תזכורת להיום:

קיימת בקירבי תמימות שיודעת כיצד לבטוח בכוח עליון שלי; להוקיר את החיים, ובה בשעה לקחת אותם בקלות; לחיות את החיים בהווה, במלואם ובפשטות. אני אתן לחלק הזה שבקרבי, לטפח אותי שעה שאמשיך להתקדם במסע הזה של החיים. אוהבים

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב

 

[אופטימית7]

המנעות היא דרך חיים

בכל בוקר כאשר אנו מתעוררים, אנו מודים עבור יום נוסף של המנעות. גופנו מרגיש טוב, מתפקד היטב ונראה טוב יותר. אם נחזור לדרך הישנה , נוותר על בריאות חדשה ושקט נפשי שרכשנו דרך או. איי. איננו רוצים לחזור, אנו לומדים שדרך חיים חדשה עדיפה על דרכנו הישנה. על מנת להחזיק בהמנעות שלנו ולהמשיך להתקדם, אנו זקוקים לתכנית. לרובנו זה קשור בעבודת שנים - עשר הצעדים מידי יום. מאמנים בתכנית יכולים לעזור לנו בדרך חיים חדשה זו. חברים אחרים של או. איי מתחלקים עמנו בניסיונם ואומרים לנו מה עזר להם. רובנו גילינו, שאנו זקוקים לחלק הרוחני של התכנית, על מנת להחזיק בהמנעות שלנו. המנעות לצורך שליטה במשקל בלבד, בדרך כלל לא מספיקה. על מנת לשמור על מה שאו. איי נתן לנו, אנו חייבים להתחלק בזה עם אחרים. אנו מוצאים שככל שאנו נותנים, אנו משיגים יותר התקדמות בתכנית שלנו עצמנו. המנעות אינה הקרבה, זו צמיחה וחיים. אני אסיר תודה עבור חיים חדשים אלה (מתוך "מזון למחשבה")

 

[אופטימית7]

קולות של החלמה ../images/Emo141.gif

כשאני מפסיקה להפריע לעצמי, זה נותן לי חופש להתעלות לרמה גבוהה ביותר שאני מסוגלת לה אני רואה את הפרטים ודואגת בגינם; הכח העליון שלי רואה את התמונה הכוללת.וזוהי תוכניתו של הכח העליון שלי עבורי: להשתחרר מן החשש; ללכת בעיקבות כל חלום וחלום; להכיר לאן השאיפה שלי מתכוונת; לשחרר את השאיפה שלי; להיות חזקה בשכל, בגוף, ובנפש; להאחז בכל הדברים הטובים שעשויים להיות שלי; לאהוב ללא סייג; לשמור שהעדיפויות האמיתיות שלי יהיו כנר לרגליי; לחוות שמחה ללא גבולות; כשאני מסוגלת להסכים עם כך שזהו רצונו של הכח העליון שלי עבורי, אני רואה את הצורך להשאר מחוץ לתמונה. התוכנית שלי לא היתה קרובה לזו באיכותה.

 

[אופטימית7]

מתוך "להיום"

לסכנות גדולות יש כזה מין יופי. הן מעלות אל פני השטח את האחווה שבין זרים. לפני שגיליתי את או.איי לא יכולתי לדמיין את עצמי נכנס לתוך חדר מלא זרים ומספר להם איך זה להיות אכלן יתר כפייתי. אפשר לתת ביטוי חופשי לרגשות כשנמצאים בתראפיה קבוצתית, למשל. אבל אם אני המכור היחיד בחדר אני זר לכל האחרים. הם אינם שותפים לסכנה שאני עומד בפניה ולעולם לא יוכלו להבין אותה. וזוהי הסיבה שמייסדי האלכוהוליסטים האנונימיים, בחכמה שבהשראה אלוהית, נאבקו על כך שהארגון ישמר לאלכוהוליסטים בלבד. כפי שביל דבליו הציג את העניין, כל מה שיש לנו להתחלק בו הוא ניסיוננו ואיננו מסוגלים להתחלק בדבר שלא התנסינו בו. להיום: הסכנה הגדולה שבהתמכרות עושה את כולנו בתכנית אחים ואחיות.

 

[אופטימית7]

אנרגיה יצירתית

רבים מאיתנו יכולים להבחין שעד כה פיזרנו את האנרגיה היצירתית שלנו. השקענו בצורה מוגזמת בחייהם, תקוותיהם, חלומותיהם ותוכניותיהם של אחרים. חייהם של אחרים עירפלו והסיטו את החיים שלנו. תוך כדי תהליך הגמילה נוכל להתרכז בעיקר, ולבטא את גבולותינו, חלומותינו ומטרותינו האמיתיות. בעוד הגמישות האישית שלנו מתרחבת, יכולתנו למלא את משאלותיהם של אחרים נחלשת. נחווה תחושה של עצמאות של אפשרות. בדרך כלל, כאשר אנו מדברים על גמילה, אנחנו חושבים על חומר שנעקר מתוכנו - אלכוהול, סמים, סוכר, שומן, קפאין, ניקוטין. כדאי לראות גמילה יצירתית בצורה קצת שונה. זהו תהליך של התבגרות והשלמה עם עצמנו, במהלכו נשיב את האנרגיה היצירתית שלנו ממחוזות אבודים ומרוחקים למקומה הנכון, לגרעין עצמיותנו. מתוך "דרך האמן"

 

[אופטימית7]

בנק הזמן ../images/Emo133.gif

תארו לעצמכם, שיש בנק המזכה אתכם בכל בוקר בסכום של 86,400 ש"ח היתרה אינה עוברת מיום ליום. בכל לילה, כל סכום שלא הוצאתם במשך היום נמחק. מה הייתם עושים? מוציאים כל שקל כמובן. לכל אחד מאתנו בנק שכזה. שם הבנק : ז מ ן בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש. בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון- ההפסד כולו שלכם. אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום. השקיעו את זמנכם, על מנת להשיג ממנו את מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד. השעון מתקתק, נצלו את הזמן, היום! על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת- שאלו תלמיד שנשאר כיתה. על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד- שאלו אמא שילדה פג על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד- עורך של עיתון שבועי. על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת- שאלו אוהבים המחכים לפגישה. על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת- שאלו את האדם שפספס רכבת. על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת- שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים. על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה- שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף. תבינו מהו ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר, אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד, אדם יקר, זכרו שהזמן אינו ממתין לשום אדם. האתמול הוא היסטוריה. המחר אינו ידוע. היום הוא מתנה. לכן באנגלית קוראים לזמן ההווה: PRESENT.

 

[אופטימית7]

הקשבה

היכולת להקשיב היא מתנה - והיא גדלה ככל שאנו גדלים רוחנית. החיים מקבלים משמעות חדשה כשאנו מגלים פתיחות למתנה זו. ראיתם פעם איך שני ילדים קטנים מנהלים שיחה? האחד מדבר על דרקונים סגולים והשני מדבר על זה שנורא מציק לו החול שיש לו בנעל. אנו נתקלים לפעמים בבעיות תקשורת דומות, כשאנו לומדים להקשיב לאחרים. אולי נמצא את עצמנו נאבקים בפגישות, מנסים בצורה נואשת להקשיב למה שאומרים החברים האחרים, אבל המחשבות שלנו נודדות והראש שלנו עסוק בלתכנן מה להגיד כשיבוא התור שלנו לדבר. במהלך שיחה ניווכח לפתע שלתשובות שלנו אין קשר כלל לשאלות שנשאלנו. אלה בעצם נאומים שהכנו כשהיינו לכודים בתוך האובססיה שלנו עם עצמנו. ללמוד להקשיב - באמת להקשיב - זו משימה קשה אבל זו לא משימה בלתי אפשרית. אנו יכולים להתחיל בכך שנתייחס בתשובות שלנו למה שבן-שיחנו אומר לנו. כשמישהו מבטא בעיה, אנו יכולים לשאול אם יש משהו שאנו יכולים לעשות כדי לעזור. עם מעט תרגול, אנו יכולים להשתחרר מהאובססיה העצמית ולהגיע לקשר קרוב יותר עם האנשים בחיינו. (מתוך ספרות קוד"א)

 

[אופטימית7]

גבולות הדמיון

כשאנו אומרים "דמיון", אנו מניחים אוטומטית "יצירתיות" - ולא כך. הדמיון אינו אלא התוצר הסופי של חומרי המחשבה שיש בידינו. כאשר חומרי המחשבה הם גירויים מותנים, תגובות אוטומטיות ונסיון נורמטיבי - איך אפשר לצפות מהדמיון שיברא עולם חדש? הדמיון כלוא בין סורגי אופקיו - אופקים שעוצבו בשפתנו ומחשבתנו ונתחמו במהלך הסוציאליזציה שעברנו. אנו נתקלים בגבולות הדמיון כאשר אנו נשאלים: "בהנחה שאין שום מגבלות כלשהן (כספיות, חוקיות, מוסריות וכו'), מה היית באמת רוצה לעשות? מה הדבר הפרוע ביותר שעולה בדעתך?". אז מתברר לנו כמה המגבלות כבר מופנמות בתוך החשיבה שלנו, עד כמה אנו מדכאים את רצוננו לפרוץ דרך חדשה. נסו לדמיין עולם של חייזרים. רוב האנשים יחשבו על יצורים שנראים כמו האדם, או חיה מוכרת כלשהי. מסקנה: אפילו החייזר, שמתוקף הגדרתו הוא משהו "לא מהעולם הזה", מקובע במחשבתנו על-פי תקן מסויים. מכירים את הסיפור על דג הזהב והמשאלות? באחת הגרסאות שלו, מבקש האדם בקבוק ויסקי שלא יגמר לעולם. האדם שותה ושותה והבקבוק נשאר מלא. כאשר הוא נדרש להביע משאלה נוספת, הוא מבקש בקבוק נוסף כזה. מסקנה: גם בפסגת המשאלות אין אלא יותר מאותו הדבר. דמיון האדם אינו מסוגל להשיג מהות שאינה בתחום נסיונו. מתוך "הבלתי אפשרי - אפשרי"

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo51.gifענקית אופטימית../images/Emo24.gif